בקשת רשות לערור על הארכת מעצר בעבירות אלימות ואינוס

ביום 20.2.2018 נעצר העורר בחשד לבצוע עבירות מין חמורות בבתו (להלן: המתלוננת), ובהן עבירת אינוס במהלך שנת 2011, כאשר הייתה כבת 18, ומעשים מגונים בעת שהייתה קטינה.

לשיטת העורר, המשיבה רשאית להגיש בקשה לפי סעיף זה, כשמדובר בנאשם שמצוי במעצר מאחורי סורג ובריח או בנאשם שתנאי שיחרורו הוארכו על פי סעיף 58 לחוק.

תנאי השיחרור בערובה (א) שיחרור בערובה הוא על תנאי שהמשוחרר יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או בעירעור, או לנשיאת עונשו, בכל מועד שיידרש, וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט; בית המשפט רשאי להוסיף תנאים, לפרק זמן שיקבע, ככל שימצא לנכון, לרבות: (1) חובת הודעה על כל שינוי במען המגורים ובמקום העבודה; (2) איסור יציאה מן הארץ והפקדת הדרכון; (3) איסור כניסה לאיזור, לישוב או למקום בארץ, שיקבע; (4) איסור לקיים קשר או להפגש עם מי שיקבע; (5) חובת מגורים או המצאות באיזור, בישוב או במקום בארץ, שיקבע; (6) חובה להמצא בפיקוחו של קצין מבחן, לאחר קבלת תסקיר מעצר; משך הפיקוח לא יעלה על ששה חודשים, אך בית המשפט רשאי להאריכו לתקופות שלא יעלו על ששה חודשים כל אחת; (7) חובה לקבל טפול למשתמשים בסמים, ובילבד שהטיפול אושר על ידי קצין מבחן; (7א) לעניין נאשם שהועמד לדין לפי סעיף 21א לחוק טפול בחולי נפש, התשנ"א-1991, או נאשם שחל עליו סעיף 28א(ד) לאותו חוק והוא הועמד לדין לפי סעיף 21 לאותו חוק – חובה להתייצב לבדיקה פסיכיאטרית, או אם הנאשם הסכים לכך – לקבל טפול במקום שיקבע הפסיכיאטר המחוזי; (8) חובה להתייצב בתחנת מישטרה במועדים שיקבע; (9) איסור יציאה ממקום מגורים במשך כל היממה או בחלק ממנה; (10) איסור המשך עיסוק הקשור בעבירה, ובכלל זה איסור עבודה במוסד, כאשר מיתקיים יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק מהוה סכנה לביטחון הציבור, או עלול להקל על ביצוע עבירה דומה; היתנה בית המשפט את השיחרור באיסור עבודה במוסד, יורה שלא לתת למשוחרר אישור מישטרה; לעניין זה – "מוסד" ו"עבודה" – כהגדרתם בחוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, התשס"א-2001; "אישור מישטרה" – כמשמעותו בסעיף 3 לחוק האמור; (11) למלא אחר צו הגנה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991; (12) הפקדת כלי הנשק שברשותו בתחנת המישטרה – לעניין חשוד בעבירת אלימות, כן רשאי בית המשפט, על בסיס תסקיר מעצר כאמור בסעיף 21א, ובהסכמת החשוד או הנאשם, להתנות את שיחרורו בבצוע בדיקה רפואית או בקבלת טפול רפואי או טפול מקצועי אחר, או להורות כי הטיפול יהיה במסגרת פקוח קצין מבחן כאמור בפיסקה (6).

(ב1) הורה בית המשפט על שיחרור של חשוד בעבירת אלימות בבן מישפחה, או בעבירה שנעשתה באלימות חמורה, באכזריות או תוך שימוש בנשק חם או קר, ולא היתנה את השיחרור בהפקדת כלי הנשק שברשות החשוד כאמור בסעיף קטן (א)(12), יפרט את נימוקיו לכך בהחלטתו; לעניין זה, "בן מישפחה" – כהגדרתו בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

...

הערר נדחה, וכך נאמר על ידי המשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור: "בעניינו של המבקש קמו הן עילת המעצר המנויה בסעיף 21(א)(1)(א) לחוק (חשש להתחמקות מהליכי שפיטה) והן עילת המעצר המנויה בסעיף 21(א)(1)(ב) (חשש שהנאשם יסכן את ביטחונו של אדם). שלא כנטען, המבקש הוא בר-מעצר, והבקשה לשחרורו בתנאים הוגשה במטרה לקיים את מצוות סעיף 21(ב)(1) לחוק ולהגשים את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של המבקש פחותה. אכן, נראה שהיה מקום לבקש (ובהתאמה להורות) על מעצרו של המבקש ועל שחרורו בערובה ובתנאים, אך ניתן היה לתקן בנקל את הדברים לו היה מעלה המבקש את טענתו בפני הערכאה הראשונה – כפי שראוי היה שיעשה" (הדגשה הוספה – י"ע).

כאמור, מעשה של יום ביומו שהתביעה עצמה סבורה כי המקרה אינו מצדיק מעצר עד לתום ההליכים והיא אינה עותרת לכך, או שבית המשפט מגיע למסקנה זו, ועם זאת, רצוי להטיל על הנאשם תנאים שיקהו את מסוכנותו (למשל, איסור להשתמש במחשב ולהתחבר לאינטרנט, חובה להשתתף בטיפול לגברים אלימים וכיו"ב), או תנאים שיקהו את החשש לשיבוש הליכי משפט (כגון איסור על יצירת קשר עם מי מהמעורבים).

איני רואה מקום להתערב בהחלטתו זו. אשר על כן, הערר נדחה על כל חלקיו, כך שכל המגבלות שהושתו על ידי בית משפט קמא יישארו על כנן.

] בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' גדעוני) בעמ"ת 26197-07-21 מיום 14.7.2021, בגדרה היתקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בירושלים במ"ת 29835-04-21 (כב' השופט ב' אלעזר) מיום 12.7.2021, והמבקש נעצר עד תום ההליכים.

בית המשפט האריך את מעצרו של המבקש והפנה אותו לשירות המבחן לשם עריכת תסקיר בעיניינו ובחינת חלופות מעצר.

בהחלטתו, קבע בית המשפט כי אכן נשקפת מהמבקש מסוכנות ברף גבוה נוכח מעשי האלימות המתוארים בכתב האישום, אולם סבר כי ניתן לאיין מסוכנות זאת, נוכח העובדה כי שירות המבחן התרשם מכך שמעצרו של המבקש מהוה גורם מרתיע עבורו והמבקש מכיר בצורך להמנע מקשר עם המתלוננת; בשל תוכנית טיפולית ראשונית שהוגשה לו לשם הישתלבות המבקש במרכז טפולי "התחלה חדשה"; בשל המפקחים שהוצגו ונחקרו בדיונים קודמים ונמצאו כראויים; וכן נוכח הדיווח לפיו הקשר עם המתלוננת ככל הנראה לקראת סיומו.

סעיף 22ב(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, דורש קיומם של טעמים מיוחדים לשם מעצר בפקוח אלקטרוני בעבירות אלימות במשפחה נוכח חזקת המסוכנות.

...

בהחלטתו מיום 16.6.2021, הורה בית המשפט, בהסכמת הצדדים, על החזרת הדיון לבית משפט השלום, לשם בדיקת היתכנות חלופת המעצר בישיבה באמצעות מעצר בפיקוח אלקטרוני – הן על ידי שירות המבחן, הן על ידי יחידת הפיקוח האלקטרוני – כך ש"הערר מתקבל באופן שהעורר יוותר במעצר עד להחלטה אחרת ולא עד תום ההליכים" (להלן: החלטת בית המשפט המחוזי בערר הראשון).

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה והחלטות ערכאות קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 11.4.21 להאריך את תנאי השיחרור של העורר לתקופה של חודשיים נוספים, ובכללם, האיסור על העסקתו בערייה והרחקתו ממשרדיה.

כן מיוחסות לו, לפי החשד, גם עבירות מין ואלימות חמורות, לרבות אינוס בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה, סחיטה באיומים ועוד.

בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופט ארז מלמד), בהחלטתו מיום 11.4.21, נעתר לבקשת המשיבה והאריך בחודשיים נוספים את תנאי השיחרור של העורר, ובכללם, האיסור להמשיך בעיסוקיו כראש עריית אור עקיבא ובועדה לתיכנון ובנייה והאיסור על כניסתו למשרדי הערייה ואל משרדי הועדה לתיכנון ובנייה.

לפי טענתו השנייה של העורר, לא קיימת תשתית לקיומם של התנאים הנדרשים לפי סעיף 48(א)(10) לחוק המעצרים, משמע המשך העיסוק אינו מהוה סכנה לבטחון הציבור והוא גם לא עלול להקל על ביצוע עבירה דומה.

ייתכן גם שיהיה בחלוף הזמן כדי להפוך את איסור העיסוק וההרחקה להשעייה בפועל, וזאת למרות ההבדלים שבין הוראותיו של סעיף 48(א)(10) לחוק המעצרים ובין השעיית ראש ערייה לפי חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה – 1975.

...

לבסוף טענו, כי נוכח היקף החשדות, ומעורבותם של עובדי עירייה רבים, אין מנוס מאיסור גורף ולא ניתן להסתפק בפתרון אחר.

עם זאת, וזה העיקר, ברוב רובם של המקרים שאליהם הפנה בא כוח העורר, בסופו של דבר הוארך איסור העיסוק כמבוקש, בין באופן מלא ובין באופן חלקי, ומכאן שאין בפסיקה את שביקש להוכיח העורר.

לאור כל האמור הערר נדחה.

לפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רון) בעמ"י 19794-10-20 מיום 13.10.2020, בגדרה היתקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' צ'רקה) במ"י 18163-10-20 מיום 12.10.2020, והוארך מעצרו של המבקש עד ליום 15.10.2020 בשעה 11:00.

הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי שוכנעו כי במקרה דנן, יש בחומרי החקירה כדי ללמד על חשד סביר באשר לבצוע עבירות אלימות ואינוס על ידי המבקש אשר עשוי להצדיק את מעצרו, תוך שהפנו להודעת המתלוננת.

...

דין הבקשה להידחות.

בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שבית המשפט המחוזי נעתר לבקשה למעצר המבקש באופן חלקי בלבד, עד ליום 15.10.2020, לא מצאתי כל פגם בהחלטה זו העשוי להצדיק מתן רשות לערור ודיון במעצרו של המבקש ב"גלגול שלישי".

אשר על כן, הבקשה נדחית.

מעשיהם השטניים כללו ענויים של קורבנותיהם התמימים, ביצוע מעשי הטלת מום, עריפת ראשים, אינוס של נשים, שריפת בתים על תושביהם, חניקה ועוד שורה ארוכה של מעשי המתה שטניים וזדוניים.

טעמיה של הארכת המעצר נעוצים בכך, שהמשיב נחשד בעבירות של פירסום דברי שבח ואהדה לרבות תמיכה והזדהות עם ארגון טירור, בנגוד לסעיף 24 לחוק המאבק בטרור ולסעיף 144ד לחוק העונשין.

מכאן עבר השופט הנכבד קמא לידון בסוגיית איסור הפירסום – "בעיניין איסור פירסום שמו של החשוד, גם לאור כך כי מדובר בהארכת מעצר ראשונה, יש מקום לאסור את פירסום שמו בלבד. יתר הדברים לרבות מקצועו, וכן גם תפקידו מותרים לפירסום. שמו יפורסם בראשי תיבות בלבד". בכך נעתר לבקשת ההגנה בעיניין זה שהתבססה על הנימוקים הבאים – "1. מדובר בעורך דין מזה 25 שנה שיש לו המון לקוחות, בין היתר יהודים כאשר בשלב זה החשד בראשיתו, הדבר עלול לפגוע בתדמיתו ושמו הטוב באופן קצוני ולא מוצדק.

הוסיפה העוררת והצביעה על כך שמפלגת חד"ש (שהמשיב הוא מזכיר סניף שפרעם שלה) היא עצמה פירסמה את דבר המעצר תוך מתיחת ביקורת על המישטרה ועל מניעיה – לפי הנטען – הפחדה.

בתקופה הסוערת בה נתונה המדינה ואזרחיה, כאשר הרוחות רוגשות והדם גועש; כאשר ליבו של כל אדם שלו מצפון יוצא אל המשפחות השכולות, מישפחות החטופים והפצועים הרבים, החשיבות לפרסם את העובדה שרשויות האכיפה מטפלות במעשים שכאלה רבה שבעתיים; כאשר מיתקיים חשש שמחלוקות עלולות להביא לעימותים אלימים בין חלקים שונים בציבור; או אז הצורך למנוע ליבוי היצרים וקריאות לאלימות מתחדד ומתעצם והופך לעניין קיומי ממש.

...

משמצאנו שהאינטרס הציבורי בפרסום במקרה שלפנינו הוא מובהק ושהנזק הצפוי לחשוד כתוצאה מהפרסום איננו יוצא דופן והוא כזה שהחשוד עצמו גרם, ברור שעל אינטרס פומביות הדיון לגבור.

צר לי על שלא אוכל להיעתר לסנגורים ולפנים משורת הדין לעכב את פרסום שמו של המשיב.

התוצאה היא שהערר מתקבל ואיסור פרסום שם המשיב מבוטל.