בקשת רשות להתגונן כנגד תביעת בנק בגין יתרות חובה

אקווה עמליה פסק דין לפני בימ"ש תובענה של תאגיד בנקאי נגד בעלת חשבון עקב יתרת חובה.

הנתבעת טענה בבקשה למתן רשות להיתגונן, כי לצערה הרב, לא ניתן לאמוד באופן מדויק את גובה הנזק הואיל וכאמור לעיל התובעת מסרבת למסור את יתרת המסמכים הנדרשים לצורך השלמת הבדיקה.

מההחלטה עולה שהנתבעת ובעלה אישרו קיום חוב לתובע שם : "ש.3 מראה לך תצהיר שצרפת לבר"ל, נספח ד' תיקי הוצאה לפועל פתוחים. בסעיף 5 לטבלה אני מפנה לתיק של שלום ימיני, תוכל לומר לי מי זה שלום ימיני.

...

כל אלה מובילים למסקנה, כי עדות הבן, לא הפריכה החזקה לפיה משיכת שיקים בהיקף גדול על פני תקופה ארוכה מלמדת על ידיעה והסכמה, אלא להיפך.

עדות הבן חיזקה המסקנה שההורים ידעו והסכימו.

סוף דבר בימ"ש מחייב הנתבעת לשלם לתובעת כלהלן: 65.1 הסך של 668,698 ₪ צמוד בהתאם לסעיף 14 לכתב התביעה.

לפניי בקשת רשות להיתגונן (להלן: "הבקשה") כנגד תביעת התובע (להלן גם: "הבנק"), לתשלום חוב בסך של 106,447 ₪ בחשבון שניהל הנתבע (להלן גם: "איתי") אצל התובע.

לטענת הנתבע, בעקבות יתרת חובה של 8,000 ₪ בחשבון, במקום להזהיר את הנתבע מהסיכונים הטמונים בלקיחת ההלוואות, העמיד הבנק לרשות הנתבע הלוואה 2 בסך 50,000 ₪, בתקופה בה לא הישתכר כלל.

...

לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות להגן, בתצהירים התומכים בה ובסיכומי הצדדים ולאחר ששקלתי באופן בלתי אמצעי עדות הנתבע בדיון, הגעתי לכלל מסקנה לקבל הבקשה.

סוף דבר לנוכח כל האמור, הבקשה מתקבלת.

התובע הגיש כנגד הנתבעת בלישכת ההוצאה לפועל בתל אביב תובענה על סכום קצוב על סך של 64,872 ₪ בגין יתרות חובה שהצטברו בחשבון הנתבעת בעו"ש 18,245.30 ₪ , הלוואות 41,222.87 ₪, וחיוב בכרטיסי אשראי 3,951 ₪.

עוד טענה כי לאור הודעת התובע במכתב ההתראה כי הוא מחוייב להעביר את המידע על עצם משלוח המכתב לבעלי רישיון שירות נתוני אשראי ולאור כך כי נפגע דרוג האשראי שלה, יש לה עילת תביעה כנגד הבנק בגין עילת לשון הרע, וכי היא אומדת את כלל נזקיה כתוצאה מתנהלות הבנק בסך 240,000 ₪.

סעיף 81א'1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע, כי היתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב המועברת לבית משפט, דינה כדין בקשת רשות להיתגונן בסדר דין מקוצר.

...

לא שוכנעתי כי היה מניע נסתר או קונספירטיבי מצד התובע למסור את המסירה בכתובת שגויה דווקא וטענות הנתבעת בעניין זה הן חסרות בסיס.

על כן, טענות הנתבעת ביחס למסירת מכתב ההתראה נדחות.

לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעת קיבלה את מכתב ההתראה וכי טענותיה אינן מצדיקות מתן רשות להתגונן.

אשר על כן, ההתנגדות נדחית.

זוהי תביעת בנק בגין יתרות חובה של לקוח .

ביום 9.11.20 היתקיים דיון בבקשת הרשות להגן, וביום 19.4.21 קיבל בית המשפט את הבקשה באופן חלקי והתיר לנתבעים להיתגונן במסגרת שהוגדרה בהסכמה הדיונית: "הצדדים יטענו משפטית לשאלת הדין החל על חוזה בנקאי לקביעת מסגרת, כאשר ב"כ התובע יטען ויראה כי היתנהגות הבנק ואי חידוש מסגרת ממתן תקופת ניהול החשבון נעשתה כשורה והיא זכותו מכוח דין או חוזה של הבנק, ואילו ב"כ הנתבעים יטען כי קיום בתום לב של החוזה אוסר הפסקה כפי שנעשתה, ולמעשה עדיין לא קמה זכות תביעה בגין חוב כי המסגרת לא חודשה בנגוד לסעיף 39 לחוק החוזים". בהמשך הוקפאו ההליכים נגד נתבעת 1 בשל הליכי חדל"פ בהם היא נתונה, והיא מיתנהלת כעת רק נגד נתבע 2 שכאמור ערב לחובותיה של נתבעת 1 כלפי התובע.

...

בית המשפט מצא כי לעניין הליך זה, אין מקום לחרוג מהתעריף המינימלי המומלץ, באופן שסכום ההוצאות אשר יפסק לתובעת יעמוד על האמור בכללי לשכת עורכי הדין לעניין התעריף המינימלי.

לפיכך באיזון בין השיקולים נקבע כי הנתבעים ישלמו יחד ולחוד לתובעת הוצאות בסך 17,010 ₪ : {(115,463*0.1) + [(155,820-115,463)*0.04] + (2*689)} * 1.17 = 17,010 הוצאות המשפט תשולמנה תוך 90 יום ממועד פסק הדין, ומיום זה ואילך ישולם הסכום בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק למן יום ההוצאה עד ליום התשלום בפועל.

בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובעת יחד ולחוד הוצאות משפט בעין שהוציאה בקשר עם תיק זה לרבות בגין אגרה, המצאות ושכר עדים והכל לפי קבלות שתציג להם התובעת על תשלום בפועל עד 90 יום ממועד פסק הדין ובערכם הנומינלי ליום הוצאתן.

הבנק נידרש להגיש תגובה לבקשה למתן רשות להגן שהגיש הנתבע ובתגובתו מיום 8.7.20 הסכים הבנק למתן רשות להגן בכפוף לתשלום ההוצאות , ולהעברת הסך שהופקד בקופת בית המשפט על חשבון החוב עד להכרעה סופית בהליך.

אציין כי במסגרת פירוט טענות הבנק כלפי הנתבעים הובאו רק טענות הבנק בגין החשבון שניפתח לנתבעת 1 ולא לחשבון שניפתח לנתבע 2 אשר אף הוא היה ביתרת חובה.

אומנם, הבנק לא הגיש תביעה כנגד הנתבע מכוח היותו החייב העקרי למשל מכוח דיני הרמת המסך אלא מכוח חתימתו של הנתבע על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת לחובות הנתבעת 1 כלפי הבנק ולכן, האמור לעיל, יש בו לשלול את טענת הנתבע שלא היה מעורב בפעילות הנתבעת 1 ו/או הנתבע 2 במסגרת חשבון הבנק שניפתח אצל הבנק על שם הנתבעת 1.

גם בעניינינו, יש לזכור כי התביעה הוגשה במקור כנגד הנתבעת 1 והנתבע 2 וניתן כנגדם פסק דין בהיעדר רשות להגן וזאת בנוסף למכתב ההתראה שנשלח על ידי הבנק לחייבת העיקרית הנתבעת 1 ולערבים, ראה נספחי התביעה ותצהיר טולדנו.

טענת הנתבע כי ההלוואה הראשונה ניפרעה : הנתבע העיד בתצהירו במסגרת הבקשה למתן רשות להגן, כי אינו יודע באילו נסיבות ניפרעה ההלוואה הראשונה או יתרת החוב בחשבון הנתבעת 1.

...

יפים לעניין זה הדברים שנקבעו בע"א 7451/96 אביבה אברהם ואח' נגד בנק מסד בע"מ –סניף ראשון לציון: " משמע, תכליתו של החוק היא להגן על המתקשר עם הבנק. אכן ניתן להצביע על קשת רחבה של שיקולים המובילים למסקנה כי המדיניות המשפטית מחייבת הכרה באחריות הבנק גם כלפי ערב. יחסי הכוחות בין הבנק ללקוח או הערב אינם שווים. הבנק הוא גוף גדול ומקצועי האמון על פעולות כנתינת הלוואות כמו גם גיבוין בביטחונות. הערב הבא במגע עם הבנק הוא לעתים אדם, שאינו בקיא בהילכות ערבות ובעיסקאות פיננסיות. לבנק נגישות למידע באשר למצבם הכספי של לקוחותיו וניסיון המאפשר לו להעריך רמות סיכון שונות בכל התקשרות והתקשרות. הערב, להבדיל, חסר את המידע בקשר לסיכון שאותו הוא נוטל על עצמו, במתן הערבות. חוץ מהמידע הנמסר לו על-ידי החייב ואשר לרוב הוא "אופטימי" מטבעו, קשה לערב להעריך את ההשלכות הכספיות העשויות לנבוע כתוצאה מחתימתו כערב.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי לפטור את הנתבע מחובו לבנק אך מאידך, אני סבור שיש להעמיד את ערבותו בגובה החוב שהיה נכון ערב מתן ההלוואה השנייה .

לפיכך, אני קובע שעל הנתבע לשלם את גובה החוב בסך של 129,608 ₪ (פ' עמ' 9 ש' 15) ללא ריבית פיגורים ממועד זה. נוסף על כך, אני מחייב את הנתבע בהוצאות משפט בסך 20,392 ₪ במעוגל , כך שסך החיוב שעל הנתבע לשלם הוא 150,000 ₪ .