בקשת רשות להתגונן והתנגדות לביצוע שטר בתביעה בסדר דין מקוצר

כאמור, נפסק, כי "הליך בסדר דין מקוצר וכמוהו בקשה לבצוע שטר נועדו לחסוך זמן שפוטי ולמנוע דיוני סרק מקום שברור ונעלה מספק שאין לנתבע או לחייב כל סיכוי להדוף את טענותיו של התובע או המבקש באותם הליכים... לפיכך, מקום שבו מתברר לבית המשפט מתוך תצהירו של מבקש הרשות להיתגונן או המתנגד לבצוע שטר כי הגנתו אינה אלא 'הגנת בדים' (sham defence) או כאשר הגנתו של המבקש מתבדית מניה וביה בחקירה נגדית, לא תנתן רשות להיתגונן... אך אם יש בידי מבקש הרשות להיתגונן או המתנגד לבצוע שטר להראות כי בפיו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על בית המשפט להסתפק בכך בשלב ראשוני זה ולאפשר את ההתגוננות כנגד ההליך. לצורך כך אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מה טיב ראיותיו, כל עוד תצהירו מגלה את פרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את הגנתו" (דברי השופטת (כתוארה אז) חיות בע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ [פורסם בנבו] (2008), בפיסקה 5 לפסק-הדין).

וכפי שנפסק בעיניין ששון נ' בנק מזרחי: "התביעה בסדר דין מקוצר הנה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתו עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להיתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד. בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להיתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו... החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להיתגונן הנה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הנה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תנתן לנתבע רשות להיתגונן... מכאן, שבירור בקשת הרשות להיתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק" (ראו ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.2009), פסקה 8).

...

אכן, בית העסק הוא אשר הפנה אותו למשיבה אולם מקובלת עליי טענת המשיבה כי הוא צד ישיר לעסקה מולה מקום בו חתם על קבלת הלוואה, והוא אינו מתכחש לחתימתו.

ההליך נידון בסדר דין רגיל בבית משפט השלום בחיפה ובית המשפט קבע בתום הדיון: "אני סבור כי יש ממש בעמדת הנובעים לקבלת מידע נוסף באשר לבדיקות שנערכו באשר לאיתנותה של נתבעת 2 (אידן נגרים- א"מ). אני סבורה שיש מקום להעביר לפחות חלק מהמידע המבוקש וככל שלא תעשה כן נתבעת 1 (המשיבה כאן – א"מ), הדבר עשוי לבוא בחשבון במאזן הכולל נגדה כמי שלא ערכה בדיקות ראויות. כפי שצוין במסגרת דיון בלתי פורמלי בתחילת היום, דומה כי במקרה זה יש אשם לשני הצדדים בתוצאות העסקה ומן הראוי כי שניהם יפעלו למציאת פתרון ראוי שיביא בחשבון את הדברים". למעשה, בשלב זה די למבקש להציג טענת הגנה ולו דחוקה כדי להיכנס בשערי בית המשפט.

אני סבורה כי אין לקבל את יתר טענות המבקש שלא בא זכרן בתצהיר– כך למשל, הפעלת לחץ מצד בית העסק לחתום על העסקה, אי בהירות בתנאי ההלוואה עת אין מדובר באי הבנה בשל השפה העברית או אותיות קטנות אלא פתיחה באפליקציה של המסמך באופן שאין כל אותיות אלא כתיבה ב"ג'יבריש" והמבקש בחר לחתום.

בהתאם לפסיקה זו, יש לבחון האם ההגנה שהציג המבקש היא "אפשרית, ולו בדוחק" – שאז יש להיעתר לבקשת רשות להגן או שמא עסקינן ב"הגנת בדים" – שאז דין ההתנגדות להידחות (רע"א 40983-05-19 ערנת-טק בע"מ נ' שלמה מורסיאנו (22.7.2019)).

כידוע, עם הגשת היתנגדות לבצוע שטר, הופכת התביעה לתביעה בסדר דין מקוצר כאשר ביסוד מוסד התובענה בסדר דין מקוצר והבקשה לרשות להיתגונן המוגשת במסגרתה, עומדת מערכת איזונים מיוחדת הכוללת: האנטרס של התובע על-פי תביעה שלכאורה אינה מוטלת בספק לממש את זכותו, וכן אינטרס צבורי כללי המבקש להגביר את יעילותה של המערכת השיפוטית ומניעת הכבדה בדיון בתביעות שהצלחתן מובטחת, מצד אחד; והזכות להיתגונן של הנתבע בהליך דיוני רגיל המוכרת כאנטרס דיוני בסיסי של הנתבע, הדומה בטיבה לזכות הגישה לערכאות הנתונה לתובע, הנחשבת זכות חוקתית רמת מעלה, מצד שני.

...

רק כאשר אין בפי הנתבע כל טענת הגנה הראויה להתברר, כי אז דין בקשתו להידחות.

במסגרת נטייה זו של הפסיקה להרחיב במתן הרשות להתגונן, שמירת האיזון הנדרש בין האינטרסים השונים, יכול שתיעשה במספר דרכים: דחיית בקשה המבוססת כולה על "הגנת בדים"; התנאת הרשות להתגונן במתן ערובה; או הטלת הוצאות "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא" (ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (09.12.2009)).

לאור האמור לעיל, ובהתאם לכללים שהותוו בפסיקה באשר לקבלת בקשה למתן רשות להתגונן וקביעת תנאים לקבלתה, אני קובע כי לנתבעת תינתן רשות להתגונן מפני התובענה המתנהלת נגדה כפוף להפקדת ערובה כספית בקופת בית המשפט בסך של 100,000 ₪, וזאת עד ליום 25.06.2019.

המזכירות תמציא החלטתי לב"כ הצדדים ותקבע ת.פ. ליום 26.06.2019 לצורך קבלת הודעת עדכון מהצדדים בקשר להפקדות הערובה הכספית ומתן הוראות להמשך ניהול התיקים, או דחיית הבקשה למתן רשות להתגונן ככל שהערובה לא תופקד במלואה ובמועד.

כאמור, נפסק, כי "הליך בסדר דין מקוצר וכמוהו בקשה לבצוע שטר נועדו לחסוך זמן שפוטי ולמנוע דיוני סרק מקום שברור ונעלה מספק שאין לנתבע או לחייב כל סיכוי להדוף את טענותיו של התובע או המבקש באותם הליכים... לפיכך, מקום שבו מתברר לבית המשפט מתוך תצהירו של מבקש הרשות להיתגונן או המתנגד לבצוע שטר כי הגנתו אינה אלא 'הגנת בדים' (sham defence) או כאשר הגנתו של המבקש מתבדית מניה וביה בחקירה נגדית, לא תנתן רשות להיתגונן... אך אם יש בידי מבקש הרשות להיתגונן או המתנגד לבצוע שטר להראות כי בפיו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על בית המשפט להסתפק בכך בשלב ראשוני זה ולאפשר את ההתגוננות כנגד ההליך. לצורך כך אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מה טיב ראיותיו, כל עוד תצהירו מגלה את פרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את הגנתו" (דברי השופטת (כתוארה אז) חיות בע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ [פורסם בנבו] (2008), בפיסקה 5 לפסק-הדין).

מקום בו ההגנה היא "אפשרית, ולו בדוחק" ואינה "הגנת בדים" כי אז "המסקנה המשפטית המתחייבת היא שנכון לאפשר למבקשת את ההתגוננות מפני ההליך" (רע"א 40983-05-19 דלעיל), וכפי שנפסק בעיניין ששון נ' בנק מזרחי: "התביעה בסדר דין מקוצר הנה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתו עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להיתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד. בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להיתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו... החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להיתגונן הנה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הנה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תנתן לנתבע רשות להיתגונן... מכאן, שבירור בקשת הרשות להיתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק" (ראו ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.2009), פסקה 8).

...

בהתאם לפסיקה זו, יש לבחון האם ההגנה שהציג המבקש היא "אפשרית, ולו בדוחק" – שאז יש להיעתר לבקשת רשות להגן או שמא עסקינן ב"הגנת בדים" – שאז דין ההתנגדות להידחות (רע"א 40983-05-19 ערנת-טק בע"מ נ' שלמה מורסיאנו (22.7.2019)).

מקום בו ההגנה היא "אפשרית, ולו בדוחק" ואינה "הגנת בדים" כי אז "המסקנה המשפטית המתחייבת היא שנכון לאפשר למבקשת את ההתגוננות מפני ההליך" (רע"א 40983-05-19 דלעיל), וכפי שנפסק בעניין ששון נ' בנק מזרחי: "התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתו עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד. בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו... החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן... מכאן, שבירור בקשת הרשות להתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק" (ראו ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (15.6.2009), פסקה 8).

לבית המשפט נתונה הסמכות להתנות בתנאים את מתן הרשות, בהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר האזרחי, התמש"ד-1984 ובשים לב לכך שהסכום השנוי במחלוקת באופן תיאורטי (משעלו לאחר הדיון, כאשר הטענות לגיבושו אינן מופרכות כשלעצמן) הוא כ-11,000 ₪, והיתר היא ריבית פיגורים שיש לבחון האם היה מקום אותה עת להחילה וממתי, אני מורה כי המבקש יפקיד סך 7000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות ההליך היה ויתברר כי עסקינן בהליך סרק, סכום שהוא יכול לעמוד בו, וזאת על מנת שלא תיחסם דרכו להוכיח את קו הגנתו ביחס לגובה החוב, ומשיקולי מדיניות שיפוטית.

המסגרת הנורמאטיבית, דיון והכרעה בע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3)141 מסכם בית המשפט את ההלכה הפסוקה הנוגעת למבחן קבלתה של בקשת רשות להיתגונן (המקבילה להתנגדות לבצוע שטר) ובאלו הדברים: "מטרתו של סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו, בין היתר, ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עריית חולון, פ"ד נג(1), 390, 400; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, בורסי, מהדורה שביעית, (תשנ"ה) 675, (להלן – "זוסמן")).

במגמה לאזן בין זכות הנתבע לקבל את יומו בבית המשפט לבין זכות התובע ליהנות מהיתרונות הדיוניים הגלומים בתביעה בסדר דין מקוצר, יש לוודא כי אין עסקינן בטענות הגנה מופרכות או סתמיות המהוות משום "הגנת בדים". בהקשר זה נקבעה בשורה ארוכה של פסקי דין חובתו של המבקש רשות להיתגונן (ובהקבלה – המתנגד לבצוע שטר) להיכבד ולהכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו, ולא להסתפק בטענות כלליות וסתמיות.

...

בסופו של דבר, המבקשים אינם מתיימרים לטעון כי השיחות שהושמעו אינן משמיעות תוכן העומד בסתירה להצהרתם בהתנגדות.

לאור כל האמור ובהינתן עוצמת קשיי ההתנגדות, מורה אני כי ההתנגדות תתקבל בכפוף להפקדת סך של 60,000 שקלים בקופת בית המשפט ותוך 30 ימים.

ככל שלא יעשה כן ובמועד שהוקצה, תחשב ההתנגדות כנדחית והליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסידרם.

קביעה שהגנה היא "הגנת בדים" אינה יכולה להתבסס על שאלות או תמיהות שבימ"ש מוצא בחקירה קצרה שנוהלה בבקשת רשות להגן כי אם יש להניח תשתית עובדתית וראייתית שבה על פני הדברים מוכח באופן מלא שהאמור בתצהיר הבר"ל הוא עדות שקר.

לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת השלמת טענות בע"פ, הגעתי למסקנה לפיה דין העירעור להדחות, מהנימוקים כדלקמן: חייב בתיק הוצאה לפועל שמתנגד לבצוע שטר כנגדו, צריך לזכות תחילה ברשות להיתגונן (ראה: סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 ותקנה 20 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018).

אולם, בע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (18.2.08) ביהמ"ש העליון עמד על כך שהתמונה אינה חד-ערכית ובעניין זה נפסק : "... ובע"א 89/248 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ציין הנשיא שמגר, "כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להיתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להיתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להיתגונן... גם המנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור את המצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעקרו... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה". דברים אלה בהירים הם, ומדברים בעדם; .

...

בע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, מא(3) 319, 322 הסביר ביהמ"ש העליון מהי "הגנת בדים". הובהר כי מטרת החקירה הנגדית היא לאפשר לצד השני למוטט את גרסתו של המבקש ולהראות שתצהירו אינו אמת וכאשר ברור לשופט שגרסת המבקש מופרכת או אף בשקר יסודה, אז התוצאה צפויה מראש ואין טעם להיעתר לבקשת רשות להתגונן.

אני סבורה כי גם אם "מנטרלים" את ממצאי המהימנות, ניתן להגיע לאותה מסקנה אליה הגיע בית משפט קמא .

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.