בקשת רשות להתגונן בתביעת שכר טרחת עו"ד בגין תאונת עבודה

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 32457-10-21 ניתן ביום 21 נובמבר 2021 המוסד לביטוח לאומי המבקש ולדיסלב רינסקי המשיב לפני: הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופט אילן סופר בשם המבקש – עו"ד כפיר אמון , עו"ד ארז בוקאי בשם המשיב – עו"ד שלמה קוחלי פסק דין

במסגרת פסק הדין היתקבל בחלקו ערעור המשיב על החלטת הועדה הרפואית לעררים (להלן - הועדה) מיום 25.1.2020 בה נקבע כי עניינו של המשיב יחזור לועדה לצורך היתייחסות לחוות דעת ובדיקה שהוצגו לה. כמו כן נקבע כי המבקש (להלן – המוסד) יישא בהוצאות משפט ושכ"ט של המשיב בסכום של 3,500 ש"ח. הרקע לבקשה המשיב נפגע בעבודה ביום 01.03.15 בשריר הבייספס ביד ימין.

בית הדין חייב את המוסד בתשלום הוצאות ושכ"ט בסך 3,500 ש"ח. על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור מטעם המוסד המכוונת כנגד פסיקת ההוצאות.

דהיינו, מניעת תביעות סרק או לחילופין מניעת היתגוננות סרק מתביעה ראויה.

לפיכך נפסק כי בקביעת שיעור ההוצאות יש להיתחשב בין היתר בשיקולים הבאים: אופן ניהול ההליך; היחס בין הסעד שנתבקש והסעד שנתקבל לבין שיעור ההוצאות; מורכבות התיק וחשיבותו; הקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך; ושכר הטירחה ששולם בפועל או שבעל הדין התחייב לשלמו (עניין פאיירפלאיי).

...

במקרה שלפנינו, לאחר בחינת את פסק הדין של בית הדין האזורי וטענות הצדדים הגענו למסקנה כי יש מקום להתערב בהחלטת בית הדין לעניין ההוצאות, באופן שהחיוב שהוטל על המוסד יתבטל.

בחינת מכלול השיקולים שהוצגו מביאה למסקנה כי בנסיבות העניין לא היה מקום לחייב את המוסד בהוצאות.

סוף דבר- הבקשה מתקבלת, החיוב בהוצאות שהושת על המוסד מתבטל וכל צד יישא בהוצאותיו בשני ההליכים.

בתביעה שלפניי, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר והועמדה על סך של 51,480 ₪ עותר התובע לחייב את הנתבעים בתשלום שכ"ט עו"ד בגין הייצוג המשפטי שנתן להם במסגרת תביעת פיצויים שהגיש בשמם.

וכך נכתב בסעיף 10 לבקשת הרשות להיתגונן שהגישו הנתבעים: "הנתבעים יטענו כפי שעולה מהתצהירים רצ"ב כי הם סיכמו עם התובע כי שכר הטירחה שלו ישולם בסוף ההליך ורק אחרי שיקבלו פיצויים מחברות הביטוח ולא סוכם בשום פנים ואופן כי ישולם מראש" וכך בסעיף 2 לתצהיר הנתבע 1 ובסעיף זהה לו בתצהיר הנתבעת 2: "אני מצהיר כי איני מכחיש האמור בסעיף 3 וכי ניפגשנו אני ואישתי עם עו"ד זכי כמאל במשרד שלו בחיפה וסיכמנו ביניניו כי הוא יטפל בתביעה וכי שאלנו אותו כמה שכר טירחה מגיע לו מהתביעה ואמר לנו כי אני מקבל שכר טירחה לפי אחוזים מסכום הפיצויים שנקבל עם סיום התביעה מחברות הביטוח וכן סיכמנו כי אנחנו משלמים לו שכר טירחה רק עם סיום התביעה וקבלת פיצויים כספיים ולא לפני." כמו כן, ראו דברי ב"כ הנתבעים: "בימ"ש מבקש ממני פעם נוספת לומר מפורשות האם הנתבעים מודים שהתובע זכאי לשכ"ט, ואני משיב שאנחנו לא מכחישים שהתובע עבד על התביעה. מבלי לפגוע בזכויות שלנו, על רשלנות בהגשת התביעה, על פגיעה בפיצויים שמגיעים לנו, ויש פגיעה של 550,000 ₪ בתביעה הזו." [דברי ב"כ הנתבעים, ש' 25-27 בעמ' 1 מפרוטוקול הדיון מיום 23/01/20] לשאלת בימ"ש מה סוכם בע"פ, אני משיב שהוא יקבל שכ"ט עו"ד, הבטיח להם שיקבלו מעל 2.5 מיליון ₪, ולפי זה אם יקבלו את הסכום, הוא יקבל שכ"ט לפי פלת"ד."

מכל מקום, בבואו של בית המשפט לאמוד את שכר הטירחה הראוי, בוחן הוא, בין היתר, ובנוסף לפרמטרים שפורטו לעיל, את השיטה המקובלת לקביעת שכר הטירחה בתחום הנידון, ובעניינינו - תחום הפלת"ד. ככלל, בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), רשאים עורכי הדין לגבות שכר טירחה המחושב כאחוז מסוים מסכום הפצוי הסופי שישולם לנפגעים.

...

וכך נכתב בסעיף 10 לבקשת הרשות להתגונן שהגישו הנתבעים: "הנתבעים יטענו כפי שעולה מהתצהירים רצ"ב כי הם סיכמו עם התובע כי שכר הטרחה שלו ישולם בסוף ההליך ורק אחרי שיקבלו פיצויים מחברות הביטוח ולא סוכם בשום פנים ואופן כי ישולם מראש" וכך בסעיף 2 לתצהיר הנתבע 1 ובסעיף זהה לו בתצהיר הנתבעת 2: "אני מצהיר כי איני מכחיש האמור בסעיף 3 וכי נפגשנו אני ואשתי עם עו"ד זכי כמאל במשרד שלו בחיפה וסיכמנו ביניניו כי הוא יטפל בתביעה וכי שאלנו אותו כמה שכר טרחה מגיע לו מהתביעה ואמר לנו כי אני מקבל שכר טרחה לפי אחוזים מסכום הפיצויים שנקבל עם סיום התביעה מחברות הביטוח וכן סיכמנו כי אנחנו משלמים לו שכר טרחה רק עם סיום התביעה וקבלת פיצויים כספיים ולא לפני." כמו כן, ראו דברי ב"כ הנתבעים: "בימ"ש מבקש ממני פעם נוספת לומר מפורשות האם הנתבעים מודים שהתובע זכאי לשכ"ט, ואני משיב שאנחנו לא מכחישים שהתובע עבד על התביעה. מבלי לפגוע בזכויות שלנו, על רשלנות בהגשת התביעה, על פגיעה בפיצויים שמגיעים לנו, ויש פגיעה של 550,000 ₪ בתביעה הזו." [דברי ב"כ הנתבעים, ש' 25-27 בעמ' 1 מפרוטוקול הדיון מיום 23/01/20] לשאלת בימ"ש מה סוכם בע"פ, אני משיב שהוא יקבל שכ"ט עו"ד, הבטיח להם שיקבלו מעל 2.5 מיליון ₪, ולפי זה אם יקבלו את הסכום, הוא יקבל שכ"ט לפי פלת"ד."

לנוכח כל האמור לעיל, בשים לב לכך שהתובע לא תבע שכר ראוי , אמדתי את היקף עבודתו על בסיס הטענות והחומר המצוי בתי ותיושם גישת בית המשפט המחוזי בעניין מורגנשטרן, המוכרת בפסיקה ענפה, ויקבע שכרו של התובע בדרך של "אומדנא דדיינא". מצאתי להעמיד את שכר טרחת התובע על סך של 5% מסכום הפשרה שהוצע במסגרת תביעת הפיצויים, ולהוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההצעה ועד התשלום בפועל.

התוצאה: הנתבעים ישלמו לתובע סך כולל של 23,400 ₪ ולסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההצעה ועד ליום מתן פסק דין זה. בנוסף, נוכח התוצאה אליה הגעתי, ובהתחשב בכך שהתביעה התקבלה באופן חלקי , אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בגין הליך זה בסך של 8,000 ₪.

בנוסף, ביום 13.12.2020 הגיע התובע למשרדה על מנת שתגיש עבורו תביעת נכות מעבודה ודמי פגיעה בגין תאונת עבודה מיום 12.8.20.

כידוע, מטרתו של הליך דיון בבקשת רשות להגן היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (1.11.04); ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675).

בהיעדר הסכם שכר טירחה לא ברור מה סוכם בין הצדדים ומה הוגש על ידי התובעת בשם המבקש– האם אך להכרה בפגיעה בעבודה ללא הגשת תביעה לקיצבת נכות מעבודה או גם לתביעת נכות מעבודה או אז 17% ניתן לגבות כתשלום מאקסימאלי ללא תלות בסכום הקצבה הממוצעת אולם ללא דמי פתיחת תיק וללא תוספת בעוד אם מדובר בקיצבה ממוצעת גבוהה מסך של 0-1200 ש"ח ניתן לגבות 800 ₪ דמי פתיחת תיק, ללא תוספת אולם 15.75% ולקבצה ממוצעת נמוכה מ-1200 ₪ ניתן לגבות דמי פתיחת תיק ותוספת אולם אז האחוז המאקסימאלי הוא 14.75%.

בכל הנוגע לתיק בבייב, מעבר לכך שטענת זיוף מצריכה בירור והיא אכן נבדקת בהליך אחר עת המבקש לא צירף את ההסכם המקורי והתובעת גם לא הציגה את ההסכם המקורי שאצלה – אכן לא ברור מדוע המבקש חתם על הסכם שכר טירחה נגד עו"ד בבייב אולם כתב התביעה הוא כנגד שלושה – לדבריו, עת הוא יכול לטעון בשלב זה כנגד מיסמך בכתב טענות שבע"פ ולא הוצג לפניי כתב התביעה להפריך זאת, למעט טענה במסגרת שאלות בחקירה נגדית מצד ב"כ התובעת שהדבר לא נכון.

עם זאת, אין בידי ליתן משקל לו היה זוכה בפסק דין עת מדובר בפסק דין בהיעדר הגנה מקום בו הוא חלוט, משאם בדרך זו הסתיים התיק או בדרך של פשרה או בהליך ערעור למשל עת המבקש נמצא בסיכון ועליו להגיב לערעור והמבקש בקשת רשות ערעור לא מפקיד עירבון נוכח תגובה שנוסחה מצד באת כוחו לדחיית בקשה לפטור מעירבון ובזאת מסתיים התיק, גם אם המאמץ של העורך דין היה "מופחת", לעומת ניהול הליך שלם מספר שנים, וגם אם הוא מייצג בתיקים נוספים ומבצע "העתק הדבק" – זה אינו מעניינו של הלקוח במסגרת שכר טירחה גלובאלי להבדיל משעתי משהדבר יכול לפעול פעם לטובת לקוח ופעם לטובת עורך הדין, להבדיל ממקרה בו עולה כי פסק הדין בהיעדר הגנה בוטל ומשכך ההליך חזר לתחילתו ועולה שאלה האם יש ליתן שכר טירחה ראוי או פצויי ציפייה כאילו נוהל הליך שלם בהתאם לפרשנות הסכם שכר הטירחה וכוונת הצדדים והאם מדובר בתנאי מקפח ככל שבכל מקרה מחויב לקוח לשלם שכר טירחה כאילו קוים החוזה ומי ומה הוביל לסיום החוזה והאם נעשה ניסיון לסכל את החוזה באופן שלא אפשר לעורך הדין למלא את חלקו – זאת יש לבחון בהליך של הוכחות.

...

בהתאם לפסיקה זו, הרי מקום שאין מדובר בהגנת בדים והגנת המבקש היא "אפשרית, ולו בדוחק", והיא אינה "הגנת בדים", כי אז המסקנה המשפטית המתחייבת היא שנכון הוא לאפשר למבקשת את ההתגוננות מפני ההליך" (רע"א 40983-05-19 ערנת-טק בע"מ נ' שלמה מורסיאנו (22.7.2019)) הרי שיש ליתן לו להתגונן מפני ההליך.

נקודה זו איננה מעניינו של עורך הידן עת ההליך הסתיים ואין כל טענה לייצוג כושל בהליך של ההוצאה לפועל משאינו הסמיך אותה לזאת, ועל כן, בנקודה זו אני סבורה, בשים לב לכך שסכום של 35 אלף ₪ לא כולל מע"מ אינו שנוי במחלוקת לגבי ההסכם, גם אם נייחס אותו לשלושה, עת לדבריו שילם על חשבון תיק מל"ל 1668 ₪ מתוך 13000 ₪ שאין חולק ששילם, כי אז בחישוב הכי פשטני של חלוקת סכום שכר הטרחה לשלוש (עת אין מדובר בשלוש תובענות שונות בעלות אופי שונה כמו למשל מזונות, רכוש ומשמורת אלא באותה עילת תביעה ולא ברור אם המסד העובדתי שונה אולם גם אם הוא זהה הרי ש"התועלת השולית" ביחס ליתר העבודה פוחתת כך שהמרבית היא ביחס לנתבע אחד) – עדיין ישנו פער של 2318 ₪ לפחות (בהתאם לקו הגנתו שלו), אם כי אז לכאורה עולה שאלה של שכר טרחה ראוי ומי הוביל לסיום התיק אולם מקום בו יש פסק דין חלוט לטובתו, הרי ששאלה זו מתייתרת משאין משמעות להפסקת הייצוג.

המזכירות תואיל להמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

זאת ועוד, הנתבע 1 התגונן בהליך דנן, דבר המצביע על כך שאינו מבקש להיתחמק מחובותיו; כתב התביעה המתוקן נוסח בכל הנוגע לנתבע 2, באופן חסר ובנגוד לתקנות 11(3) ו-14 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), שכן התובע לא פירט את מלוא העובדות הנחוצות לביסוס עילות התביעה כנגד הנתבע 2 ומתי נולדה כל אחת מעילות תביעתו; הנתבע 2 היה מנוע לפי כללי האתיקה המקצועית החלים על עורכי דין לעכב את כספי תקבולי תביעת הנזיקין שהגיעו לחשבון הנאמנות שפתח לטובת הנתבע 1; בין התובע לבין הנתבע 2 לא נקשר כל קשר משפטי שיכול להטיל על הנתבע 2 חובה כלשהיא, אפילו באופן תאורטי; לא היתקיימו יסודות עוולת גרם הפרת הסכם, בהעדר קשר סיבתי בין המעשים ו/או המחדלים המיוחסים לנתבע 2 לבין אי-תשלום הסכומים (המוכחשים) מצד הנתבע 1, וברי כי יסוד הידיעה לא היתקיים.

שם היה מדובר במקרה בו מר בראונשטיין פנה לעו"ד שמואלי על מנת שזה ייצגו בתביעת נזיקין בגין תאונת עבודה בה הוא נפגע.

מפסק הדין בעיניין שמואלי, מפסק הדין בעירעור ומהחלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות העירעור, ניתן ללמוד כי עורך דין רשאי לתבוע את חלקו בשכר הטירחה מעורך דין שהחליף אותו בכל הנוגע לייצוג בעל דין.

בנוסף אני מפנה לפסק הדין בע"א (מחוזי חי') 19061-11-19‏ עו"ד וסים טנוס נ' פלוני (28.1.2020) [להלן: "עניין טנוס"], שם היה מדובר בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), בה היו חילופי עורכי דין, ועורך הדין הראשון, שהפסיק לייצג בטרם מתן פסק הדין, טען לזכאותו לחלק משכר הטירחה שנפסק בפסק הדין באותו הליך.

...

כל אחד מן הטעמים שמניתי לעיל, יש בו להביא למסקנה, שלא ניתן להיעתר לבקשת הנתבע 2 לסלק את התביעה כנגדו 2 על הסף.

ה – סוף דבר נוכח המפורט לעיל, אני מורה על דחיית בקשת הנתבע 2 לסילוק התביעה כנגדו על הסף.

אני קובעת ישיבת קדם משפט נוספת ביום 17.4.2023 שעה 08:30 המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

לפניי תביעה במסלול דיון מהיר שתחילתה בבקשה לבצוע שטר חוב על סך 25,000 ₪ אשר נחתם על ידי הנתבע להבטחת תשלום שכר טירחת התובע בגין ייצוג הנתבע במוסד לביטוח הלאומי ובבית הדין לעבודה בגין מחלות מיקצוע.

עם הגשת ההיתנגדות הועבר הדיון לבית המשפט ולאחר שהנתבע הסכים, תוך שמירה על טענותיו, למתן רשות להיתגונן ללא דיון, הועבר ההליך למסלול דיון מהיר.

תוך כדי ניהול ההליך בגין מחלות המיקצוע, כאמור, פגיעה במרפקים וכפות ידיים, עבר הנתבע ביום 14/12/20 תאונת עבודה נוספת שבה נפגע בגבו.

בגין תאונה זו (פגיעה בגב) לאחר מספר וועדות אושר לנתבע ביום 20/1/22 תשלום בסך של כ-53,000 ₪.

הנתבע לא התאים את היתנגדותו למסלול דיון מהיר ואף לא הציג כל ראיה המלמדת על תשלום על אף שניתנה לו היזדמנות נוספת, לאחר ישיבת קדם משפט ביום 30/4/23 שבמהלכה לא חסך את דעתו על עורכי הדין בכלל ועל התובע בפרט והבטיח "להריץ" את התובע "גם עשר פעמים כי הוא עקשן". באותה הישיבה ביקש הנתבע לזמן לדיון הוכחות את בנו ורעייתו שלטענתו מסרו לו כספים לצורך תשלומים לתובע וגם לבקשה זו נעתרתי על אף שלא הוגשו תצהירי העדים על אף ההחלטה שניתנה ביום 21/10/22.

...

אף דין הטענה כי חתם מבלי לקרוא כי "סמך" על הנתבע, דינה להידחות, שכן מי שחותם בנסיבות כאלו מוחזק כמי שמקבל על עצמו את תוכן המסמך: "אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך עליו הוא חותם וגם אם חתם לבקשת בן זוגו כי סמך עליו ובחר שלא לקרוא את המסמך, אינו יכול להישווע מכך בטענה זו. כך, ההסבר של המערערת שלא קראה את המסמך יכול להביא לאחת משתיים: או שחתמה מתוך אמון בבעלה ומתוך נכונות לחתום על כל מסמך לפי שיקול דעתו, או שנהגה ברשלנות כאשר שתי האפשרויות שוללות טענת אפסות". יתירה מזו, הנתבע אישר בחקירתו את עניין היעדר שיתוף הפעולה, פתיחת תיק הוצאה לפועל ואת ההסכמות להמשך הייצוג (עמ' 8 ש' 14, עמ' 9 ש' 33-34, ש' 10 ש' 3, ש' 16, עמ' 11 ש' 32, עמ' 13 ש' 12-13).

אי לכך, הנני מורה על דחיית ההתנגדות והשבת התיק להמשך גבייה בלשכת ההוצאה לפועל במסגרת התיק המקושר שמספרו 527891-08-22.