בקשת רשות להתגונן בתביעה של בנק במסגרת סדר דין מקוצר

ביום 09.01.2012 הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר (תא"ק 19109-01-12, להלן: "תביעת הבנק") נגד הנתבעת 3, עיזבון המנוח, התובעים וערב להלוואה נוספת שלקח המנוח.

התובעים כאן הגישו בקשת רשות להיתגונן מפני תביעת הבנק, וניהלו הליכים משפטיים מולו במסגרת התביעה.

הנתבעות דחו את טענת הקזוז של הבנק וטענו כי על הבנק לשלם את סכום התביעה הראשית, מאחר שהוא "מונע הנזק הזול". כן חזרו הנתבעות על טענתן בעיניין השהוי בהגשת התביעה נגד הנתבעות 1 ו-2 ובקשו לחייב את התובעים בהוצאות משפט בגין איחורים שבהגשת מסמכים שונים במסגרת הליך זה. בסיכומי צד ג' נטען כי גובה החוב עלה על סכום הפשרה הסופית שהושגה, כפי שבא לידי ביטוי בהסכמה.

...

מכל האמור, אני קובע שהנתבעות לא עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח כי לא ידעו על הסדר החוב של התובעים בעת שגיבשו עם הבנק את ההסכמה.

סיכום סיכומם של דברים, אני מחייב את הנתבעים לשלם לכל אחד מן התובעים את הסך של 40,800 ₪, כשהוא משוערך כדין החל ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

הבנק מבקש לחייב את המשיבים, ביחד ולחוד, לשלם סכום זה בתוספת ריבית, כמפורט להלן, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. מנגד, המשיבים, אשר מיוצגים ע"י הנתבע בעצמו, טוענים, כי יש למחוק כליל את החוב הנטען ולהעביר את התביעה למסלול של סדר דין רגיל, כפי שיפורט בטענות הצדדים להלן.

תמצית טענות הצדדים: תמצית טענות המבקש/הבנק: לטענת הבנק, יש לדחות את בקשת הרשות להיתגונן בשל השתק פלוגתא והשתק עילה, שכן נגד הנתבע הוגשו שתי תובענות של חשבונות שונים בהם הוא חייב.

דיון והכרעה: כמפורט לעיל, עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר, במסגרתה הבנק תובע את הנתבעים מכוח חתימה על תנאים כלליים לניהול חשבון ופתיחת חשבון מס' 14490081 בסניף 904 (להלן: "החשבון") ומכוח כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, עליו חתם הנתבע כערב לחובות הנתבעת (המסמכים צורפו כנספחים 1-3 לכתב התביעה).

הפן הנורמאטיבי- מתן רשות להיתגונן: יפים לענייננו בעיניין מתן רשות להיתגונן, הדברים הבאים שנאמרו במסגרת ע"א 507/85 פנון ואח' נ' שטראוס חברה לשיווק (חש"ל) בע"מ (מיום 19.03.89), מפי כב' השופט בך. להלן יובאו דבריו: "אכן עולה מההלכות שנקבעו בפסיקה, כי בקשת הרשות להיתגונן תסורב רק במקרים בהם משתכנע בית המשפט, כי אין לנתבע הגנה של ממש. להלן מספר קטעים בעיניין סוגיה זו, הרלוונטיים לענייננו, מתוך ספרו של י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 5, בעריכת ש' לוין, 1988) 618-623:

...

מנגד, טוענים המשיבים, כי יש לדחות את הבקשה ולתת רשות להתגונן מהטעמים שיפורטו להלן.

תמצית טענות הצדדים: תמצית טענות המבקש/הבנק: לטענת הבנק, יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן בשל השתק פלוגתא והשתק עילה, שכן נגד הנתבע הוגשו שתי תובענות של חשבונות שונים בהם הוא חייב.

לאור האמור לעיל, מתקיים השתק מחמת מעשה בית-דין, ולכן אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן ומקבלת את הבקשה מטעם הבנק לדחיית בקשת הרשות להתגונן.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה לדחיית בקשת הרשות להתגונן, וכפועל יוצא אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן, כאשר התוצאה הינה, כי התביעה מתקבלת במלואה.

בעניין ההוצאות- בהתחשב בנסיבות האישיות של המשיב, אני קובעת, כי המשיבים ישלמו סך של 5,000 ₪.

הנתבע מבקש לסלק את תביעתו של התובע על הסף, בטענה לקיום מעשה בית דין נוכח פסק דין שניתן בהליך משפטי קודם שהתנהל בין הצדדים.

ביום 5.4.09 הגיש הבנק נגד התובע תביעה כספית על סך 65,426 ₪, וזאת במסגרת סדר דין מקוצר (תיק אזרחי 2005-04-09, שייקרא להלן – "ההליך הקודם").

הבקשה לסילוק התביעה על הסף לטענת הבנק, פסק הדין בתביעה בהליך הקודם יוצר מעשה בית דין כלפי התובע, שכן התביעה הנוכחית מבוססת על טענות שהתובע היה צריך להעלות במסגרת בקשת רשות להיתגונן מפני התביעה בהליך הקודם, בקשה אשר כאמור מעולם לא הוגשה.

...

האם יש להיעתר לבקשה זו? זו השאלה העומד להכרעתי, ואשר מצאתי שיש להשיב עליה בחיוב, כפי שמלמדת כותרת ההכרעה.

דיון והכרעה כאמור, מצאתי שדין הבקשה להתקבל.

התובע מבסס את עמדתו כיום על שיקולי צדק, והוא סבור שאין לאפשר למחסום דיוני למנוע ממנו להוכיח עוולה שהבנק ביצע כלפיו, ואשר גרמה לו נזקים.

סוף דבר התביעה נדחית בזאת, מפאת קיום מעשה בית דין.

רקע הדברים וההליכים ברקע ההליך שלפניי הסכם שכר טירחה אשר נחתם בין המבקשים לבין המשיב, עורך דין במקצועו, בקשר עם תביעה בסך 287,963 ₪ שהוגשה נגד המבקשים בסדר דין מקוצר על ידי בנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק).

בסופו של דבר, לאחר שהמשיב הגיש בשם המבקשים בקשת רשות להיתגונן מפני תביעת הבנק, הושג הסדר חוב למול הבנק.

במסגרת כתב התביעה שהגיש המשיב כנגד המבקשים ביום 12.7.18 נטען, כי במסגרת הסדר למול הבנק צמחו למבקשים טובות הנאה בשלושה מישורים: ראשית, סכום החוב הופחת מחוב (נומינלי) בסך 309,079 ₪ לסך 215,000 ₪; שנית, סך 165,000 ₪ שולם לבנק בפריסה נוחה בריבית מופחתת של 5% במקום ריבית הסכמית של 13.2%; שלישית, הבנק וויתר למבקשים על כל הוצאותיו המשפטיות ושכ"ט עו"ד, אשר מסתכם, לפי התעריף המינימלי המומלץ, בסך 15,033 ₪.

המשיב טוען בתגובתו לבקשה, כי המדובר בפסק דין שניתן לגופה של התביעה, הכולל ניתוח טענות ההגנה, וכי אין המדובר בפסק דין בהיעדר, כפי שנטען.

...

בסופו של דבר, לאחר שהמשיב הגיש בשם המבקשים בקשת רשות להתגונן מפני תביעת הבנק, הושג הסדר חוב למול הבנק.

בכל הכבוד, הסבריו ותשובותיו של המשיב מקובלת עליי.

סוף דבר המבקשים לא עמדו בשני התנאים הדרושים להביא לביטול פסק הדין שניתן בהעדר סיכומים מטעמם.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

"בשלב הדיון בבקשה לרשות להיתגונן לא ייכנס בית המשפט לבירור אמתותן של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, והוא יבחן רק את השאלה אם גרסת הנתבע, בהנחה שתוגח, יש בה עילות הגנה בפני התביעה. ואולם אם הנתבע, במהלך חקירתו, משמיט בעצמו את היסוד לעובדה שהוא טוען לה, רשאי השופט להסיק שהגנתו היא הגנת בדים ואין מקום להענות לבקשה..." (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שתים-עשרה, (2014), עמ' 272).

נקבע בפסיקה כי: "...מול תביעה בסדר דין מקוצר ניתן להעלות טענת קזוז, אולם במה דברים אמורים: טענת הקזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואך להציג במדויק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת...יש להעלות טענת קזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב-תביעה. דרישת קזוז בעלמא ועל דרך הסתם אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסיס תביעת קזוז, המ[צ]דיקה דיון לגופה או הענקת רשות להיתגונן" (ע"א 579/85 משה אריאן נ' בנק לאומי, פ"ד מ(2))765,767ז (1986) האות צ' הושמטה במקור, ג.ס.ב).

...

מחיקת הכותרת אני דוחה את טענות הנתבעות בעניין אי כשירות התביעה להידון בסדר דין מקוצר.

על כן כל טענות הנתבעות בדבר הריבית אינן מקימות להן הגנה, ונדחות.

אני דוחה את הבקשה למחיקת כותרת ואת בקשת הרשות להתגונן, וקובעת כי המבקשות תשלמנה למשיב בנוסף לסכום התביעה, אגרה ושכר טרחת עו"ד לפי התעריף המינימלי המומלץ, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגין הבקשה בסך 1,755 ₪.