בקשת רשות להתגונן באמצעות הפקדת ערובה

עמידה בדרישות חוק ניירות ערך: טענה מקדמית שהעלה המבקש היא, כי פעולות המשיבה מנוגדות להוראות חוק ניירות ערך, כאשר מסרה בידי הלקוחות מערכת מסחר שאינה מנוהלת ע"י הבורסה בישראל – סעיף 49 א' לחוק זה. על כך הגיבה המשיבה, כי מדובר בטענה שלא מצאה ביטוי בבקשת רשות להגן גופה ולפיכך מהוה הרחבת חזית אסורה (סעיפים 86 – 88 לסיכומי המשיבה).

לפיכך, לא ראיתי לגרוע בעיניין זה מבקשתו של גולדשטיין וגם לו ניתנת רשות להגן בטענה זו. כיוון שאני לוקחת בחשבון, כי הפעילויות בחשבון בוצעו ע"י גולדשטיין עצמו ואין להתנכר לחלקו המוגבר לנושא ולעובדה שהוא ידע או היה עליו לדעת מה הקף הבטחונות של כל אחד מן המשקיעים ומהי החשיפה שלהם לסיכון, הרי הרשות להגן ניתנת לגולדשטיין במישור זה בהסתייגות ובכפוף להפקדת ערובה.

...

משכך, אני דוחה את טענת ההגנה שהעלה שקד, בדבר היות החוזה – חוזה אחיד.

לאור זאת, טענת הגנה זו נדחית.

סיכום ביחס לבקשה מספר 52: מן המקובץ לעיל, ככל שהדברים אמורים לגבי בקשה מספר 52, הגנתם של המבקשים יפלח, סנפירי, רן ואריאל חי נמצאת ראויה להתברר.

סיכום כולל: מן המקובץ לעיל, אני מוצאת כי התביעה ראויה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר.

בית המשפט בהחלטה מפורטת ומנומקת קבע, כי אינו יכול להיתעלם מקיומה של בקשת הרשות להגן שהוגשה ע"י המשיבים 2 ו -3, תוך הפניה לקביעה העקרונית שאם במועד הדיון בבקשה למתן פס"ד בהיעדר הגנה, יש בתיק כתב הגנה לא ינתן פס"ד. (בר"ע 580/03 לינוי בניה ותשתיות בע"מ נ' רמי לבנה, ןע"א 519/82 פקיד השומה ת"א נ' נחושתן פד"י לט(3) 240).

בדיון ביקשו שתנתן התיחסות לטענותיהם, כפי שבאו לידי ביטוי בתגובתם בבקשה לפטור מהפקדת ערובה, ובהמשך הגישו המשיבים "הודעה ובקשה", לראות באותה הודעה תגובה לבר"ע שכן שם קיימת התיחסות לסכויי העירעור.

...

בע.א 32/89 גולן נ' עלוני פד"י מו (3) 665, 670 נקבע ע"י כב' השופט מ. חשין- "אשר לתובע: תובע זכאי ליומו בבית המשפט, אך זכות זו נטל בצידה, והוא, שלא יכביד שלא-כראוי לא על בית המשפט ולא על הנתבע, ושלא יטריח את אלה מעבר למידה ולצורך. תובע אין זכותו בידו לפגום בניהולו התקין של המשפט... בית המשפט מייצג את אינטרס הכלל, ומוסיף ומגן הוא על אינטרסים הן של תובע והן של נתבע. אינטרס הכלל הוא שבית המשפט לא יבטל זמנו לריק וכי יעשה כמיטב יכולתו לסיומם של משפטים..." הפרוצדורה נועדה לכל הצדדים ואין לאפשר המצב בו צד אחד הופך הפרוצדורה לפלסתר תוך התעלמות מכל ההוראות הרלוונטיות בסדרי הדין.

סיכומו של דבר: מכיון שבמועד הראשון, בו הובאה הבקשה לעיונו של בית המשפט המחוזי, טרם היו לפניו נימוקי השומה, צדק השופט בהחלטתו להתעלם מנימוקי השומה שהוגשו במאוחר".

הוא הדין גם בענינינו, עת הונחה הבקשה למתן פס"ד בפני ביהמ"ש, הוא למעשה מועד הדיון, טרם הוגשה בקשת רשות להגן, על כן, היה על ביהמ"ש לדון בבקשה לפי תוכנה ולא להעבירה לתגובת המשיבים, שכן בקשתם הוגשה רק בשל העובדה שנדרשו ליתן התייחסותם לבקשה למתן פס"ד. על כן, אני מקבלת הערעור ומבטלת החלטות בית המשפט הדוחות בקשת המבקש למתן פס"ד. התיק יוחזר לבית המשפט על מנת שיבחן הנתונים שעמדו בפניו, עת הוגשה הבקשה למתן פס"ד, והכל בשיקול דעת מוחלט של בית המשפט.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב –יפו (כב' השופט רז נבון) בת"ט 50289-01-20 מיום 16.4.20 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש - הנתבע "להגיש בקשת רשות להיתגונן מטעמו". המבקש – החייב 2 בתיק הוצל"פ מס' 08-10241-03-7 (להלן: "תיק ההוצל"פ") אשר ניפתח נגדו ונגד חייב נוסף ע"י המשיב – הזוכה בשנת 2003, הגיש היתנגדות לבצוע שטר ביום 14.1.2020 והתיק הועבר לבימ"ש השלום בת"א – יפו.

לאחר מכן, המשיב הגיש בקשה לביטול ההחלטה, טען כי הוא כבר נמצא בבימ"ש וכי היתנהלות המבקש פסולה וכי נועדה לסייע לו לברוח לחו"ל. כן ביקש צו אירעי לעיכוב יציאה מן הארץ של המבקש וכן להורות למשיב להפקיד ערובה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

...

אציין לעניין זה כי אלמלא היתה עולה הטענה הרפואית, הרי שלא הייתי נעתר לבקשה ומאפשר את השלמת החקירה ובמידת הצורך מאפשר הגשת סיכומים בבקשה למתן רשות להתגונן בכתב.

יש לקחת בחשבון כי לו הייתה מתקבלת הבקשה, המשמעות הייתה הקפאת בירור התיק שכן לטענת המבקש הוא אינו יכול להתייצב לחקירה נוכח טעמים רפואיים.

לאחר עיון בבקשת רשות ערעור הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובת המשיב מהנימוקים כדלקמן: א) השגה על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית מקומה, ככלל, בערעור על פסק הדין.

        לסיכום: א) לאור האמור לעיל, אין הצדקה להתערבות ערכאת ערעור בהחלטת הביניים ובקשת רשות הערעור נדחית.

בית המשפט (כב' השופטת הבכירה ד' קוברסקי) ראה בתום הדיון ביום 30.11.2020 ליתן את הרשות כאשר היא מותנית בהפקדת ערובה; המבקשים השיגו על ההחלטה (רע"א 67466-12-20; להלן: העירעור בעיניין הבר"ל), ובית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב (כב' סגנית הנשיא, השופטת א' כהן), הציע לבנק עוד טרם תשובה כי הבר"ע תיתקבל, בקובעו בלב החלטתו: "המחלוקת במהותה היא בשאלה: האם הבנק היה רשאי להעמיד את ההלוואות לפרעון מיידי למרות שלטענת המבקש אין כלל יתרת חוב פיגורים. ההכרעה תהיה תלויה גם בבירור עובדתי בשאלה מתי היתקבל מכתב ההתראה והאם חוב הפיגורים שולם בתוך 21 ימי עסקים מקבלת מכתב ההתראה. אני סבורה כי בנסיבות אלו; סכוייה הלכאוריים של בקשת רשות העירעור להיתקבל אינם נמוכים כלל ועיקר". הבנק נעתר, העירעור היתקבל, והרשות להיתגונן ניתנה איפוא ביום 5.1.2021.

בתביעתם ראו המבקשים לייחד פרק למערכת היחסים העסקית העגומה שבין המבקש ומנהלת סניף הבנק, ולציין כי הגישו, באמצעות חברה בשליטתם, תביעה נגד מנהלת הסניף.

...

בית המשפט (כב' השופטת הבכירה ד' קוברסקי) ראה בתום הדיון ביום 30.11.2020 ליתן את הרשות כאשר היא מותנית בהפקדת ערובה; המבקשים השיגו על ההחלטה (רע"א 67466-12-20; להלן: הערעור בעניין הבר"ל), ובית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב (כב' סגנית הנשיא, השופטת א' כהן), הציע לבנק עוד טרם תשובה כי הבר"ע תתקבל, בקובעו בלב החלטתו: "המחלוקת במהותה היא בשאלה: האם הבנק היה רשאי להעמיד את ההלוואות לפירעון מיידי למרות שלטענת המבקש אין כלל יתרת חוב פיגורים. ההכרעה תהיה תלויה גם בבירור עובדתי בשאלה מתי התקבל מכתב ההתראה והאם חוב הפיגורים שולם בתוך 21 ימי עסקים מקבלת מכתב ההתראה. אני סבורה כי בנסיבות אלו; סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור להתקבל אינם נמוכים כלל ועיקר". הבנק נעתר, הערעור התקבל, והרשות להתגונן ניתנה אפוא ביום 5.1.2021.

דין הבקשה בנדבך זה להדחות.

אלו אינם צדדים שיש לחייב את הבנק להמשיך את הקשר ביניהם; היעדר כל פירוט בענייני מאזן הנוחות, אך מחזק מסקנה זו. גם דין רכיב זה של הבקשה להדחות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל: הבקשה לסעד זמני נדחית בחלקה (לעניין העתירה לאסור על הבנק להעמיד את ההלוואות לפירעון מיידי, לחייב את הבנק לכבד חיובים שיוצגו, ולמנוע את חסימת החשבון), ומתקבל בחלקו (לעניין עיכוב הליכי המשכון בתיק ההוצל"פ 500319-12-20 בקשר עם רכבו של המבקש), זאת בנתון לתנאים הנקובים בפסקה 20 שלעיל.

כך למשל, בית המשפט רשאי לצוות על תובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (תקנה 157); לפי תקנה 20(ד) רשאי בית המשפט להתנות בקשת רשות להיתגונן בהפקדת ערובה; בית המשפט רשאי להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות עדים ולתשלום למומחה מטעם בית המשפט (תקנה 63(ב), תקנה 84 ותקנה 92(ב)); או לחייב בהפקדת ערובה כתנאי לקבלת סעד זמני או במסגרת בקשה לעיכוב יציאה מן הארץ (תקנה 96 ותקנות 127-126 בהתאמה).

בדומה, יש הבדל בין ערובה המופקדת על ידי כונס נכסים, המשקפת את האחריות על הפעולות שיבצע מכוח תפקידו, לבין ערובה המופקדת במקרים המתאימים לשם הבטחת הוצאות נתבע, אשר נועדה להגן על הנתבע ולמנוע תביעות סרק (ראו, למשל, רע"א 7687/18 מדינת ישראל - רשות המסים - מנהל מע"מ לוד נ' מרעב חסן בנייה וסחר בע"מ, פסקה 9 (15.7.2020); ע"א 477/19 ‏חברת ג'י בי אם בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ לוד, פסקה 8 לפסק הדין (2.2.2021)).

...

לסיכום הדברים, לגישתי, בהתאם לתקנות סדר הדין ניתן אמנם להגיש ערבות צד שלישי לשם הבטחת הוצאות המשיבים בערעור, אך זאת רק לאחר הגשת בקשה הנתמכת באסמכתאות מתאימות.

משזו המסקנה שאליה הגעתי, דין ההשגה להידחות.

על כן, דין ההשגה להידחות.