בקשת רישיון קבלן כוח אדם נדחתה בשל אי עמידה בתנאי סף

לפניי בקשת הנאשמים לביטול כתב האישום שהוגש נגדם מטעמים של הגנה מן הצדק בשל אי חקירתם לפני הגשת כתב האישום (להלן: הבקשה).

יצוין כי הנאשמים העלו אף טענה של אכיפה בררנית בשל אי הגשת כתב אישום נגד חברת "בונה הצפון חברה קבלני בנין עכו בע"מ", החברה שלה על פי הנטען בכתב האישום סיפקו עובדים ללא היתר כדין (להלן: המזמינה), אולם חזרו בהם מהטענה לאחר שהתברר כי הוגש נגדה כתב אישום.

בכתב האישום מיוחסות לנאשמת עבירה של עיסוק כקבלן כוח אדם ללא רישיון כדין לפי סעיפים 2(א) ו-20 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק העסקת עובדים) וכן עבירות של הפרעה למפקח לפי סעיף 20(ג) לחוק העסקת עובדים, סעיף 15ג לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 (להלן: חוק שכר מינימום) וסעיף 36(א) לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד-1954 (להלן: חוק ארגון הפיקוח).

תנאי סף להגשת כתב האישום היא חקירת חשוד על העבירות המיוחסות לו ומתן היזדמנות נאותה להעלות את טענותיו לפני גורמי החקירה.

[8: ת"פ(י-ם) 5565/14 מדינת ישראל נ' סולימאן, (19.7.2015)] בנסיבות העניין, לא מצאתי שנפל פגם או פסול בכתב האישום עקב אי חקירת הנאשמים לפני הגשתו ושניהול ההליך הפלילי נגדם עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

סוף דבר הבקשה לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק עקב אי חקירתם לפני הגשת כתב האישום – נדחית.

...

שלישית, אף אם היה פגם בהתנהלות המאשימה עקב אי חקירת הנאשמים לפני הגשת כתב האישום, לא שוכנעתי שיש בפגם זה כדי להוביל לביטול כתב האישום נגד הנאשמים.

על כן, אף אם היה נמצא פגם בהתנהלות המאשימה, ולא כך אני סבורה בנסיבות העניין, לא היה בו כדי להוביל לביטול כתב האישום והוא ניתן לריפוי באמצעות שמיעת טענותיהם של הנאשמים במסגרת ניהול ההליך.

סוף דבר הבקשה לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק עקב אי חקירתם לפני הגשת כתב האישום – נדחית.

בדיון ההוכחות מסר ב"כ התובע כי נגד חברת אופוס, שלא התייצבה לדיון, תלויה ועומדת בקשת פירוק, ובקש למחוק אותה מההליך (עמ' 28 ש' 22-29 לפרוטוקול הדיון).

לא קיימת מחלוקת שלחברת אופוס היה רישיון כחברה לאספקת כוח אדם (העתק רישיון קבלן כוח אדם (בתוקף עד ליום 15.8.16) צורף כנספח 2 לתצהירה).

התובע טען כי הוא זכאי לפצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקתו, השבת הסכום שנוכה לו ביתר עבור דמי ביטוח רפואי, גמול עבור עבודה בשעות נוספות ועבור עבודה ביום הששי בשבוע, פדיון חופשה, דמי חגים, הפרשות לפנסיה, תמורת הודעה מוקדמת, פצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ופצוי בגין הלנת שכר.

טענות שופרסל שופרסל טענה כי יש לדחות את התביעה נגדה על הסף מחמת העדר יריבות, שכן לא הייתה כל היתקשרות שהיא בינה ובין התובע והתובע לא הועסק על ידה.

לגירסתה, מאחר שאין צורך בהגדלת תקן כוח האדם בסניף שופרסל באופן קבוע אלא רק לתקופה זמנית מעדיפה שופרסל שלא לקלוט לעבודה עובד חדש שמראש ידוע כי בעוד מספר חודשים כבר לא יהיה בו צורך, אלא להיתקשר עם חברות כוח אדם שיציבו עבורה עובדים שמראש ידוע כי יישארו רק לאותה תקופה זמנית.

היא הצהירה כי בכל הנוגע לגובה השכר המשולם לעובדי חברות כוח האדם המוצבים לעבודה במחלקות הבשר שבסניפי שופרסל בתקופה בה הוצב התובע בסניף שופרסל עמד שכרם על סך של 26.88 ₪ לכל שעת עבודה, ובחודש דצמבר 2017 עלה השכר ל-28.49 ₪ (עם עליית שכר המינימום).

העידר תחולת צוי ההרחבה כאמור התובע טען כי על הצדדים חל צו ההרחבה בענף רשתות המזון, או צו הרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם, וכי שופרסל לא החילה את צוי ההרחבה בעיניינו ולא שילמה לו את מלוא זכויותיו כדין.

...

לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

נוכח האמור לעיל, אנו מחייבים את שופרסל לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: סך של 1,500 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה.

כמו כן, אנו מחייבים את שופרסל בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לתובע בסך 3,000 ₪.

לטענת המשיבה, יש להורות על סילוק הבקשה על הסף בשל מעשה עשוי, שכן מדובר בבקשה זהה אותה דחה כאמור בית הדין (סע"ש 31190-02-23), בשל אי הגשת מסמכים תומכים, אלא שלאחר 10 ימים הגיש המבקש בקשה זהה וגם לה לא צירף מסמכים תומכים.

לענין הפעלת סמכות המשיבה קבע בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 520/09 אופקים א.ג. בע"מ – מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (נבו 17.10.2010) : "הפעלת סמכותה של המדינה כפופה לא רק לתנאים הנקובים במפורש בתקנות, דוגמאת היתייעצות עם הועדה המייעצת ומתן זכות טיעון בפניה לקבלן כוח האדם, אלא גם לכל מחויבויותיה של המדינה מכוח המשפט המינהלי ומבחני המידתיות, תוך שימת לב לכך שעל הפרק עומדת זכות קניינית של קבלן כוח האדם. מכך נובעת חובתה של המדינה לעשות מאמץ לבצע את הבדיקה תוך זמן קצר ככל האפשר, ככל הניתן עוד טרם פקיעתה של הערובה, על מנת לנסות ולהמנע מהצורך לחלטה. בנוסף, ככל שקיימת חלופה המאפשרת את הגשמת תכליתו של ההסדר תוך פגיעה פחותה בזכויותיו של קבלן כוח האדם – דוגמאת הארכה מוסכמת של תוקף הערבות עד השלמת הבדיקה – על המדינה לפעול ליישומה מיוזמתה". סע"ש 48635-11-22 סעיף 3 לחוק קובע כדלקמן: "3. (א) לא יינתן רשיון למבקש לעסוק כקבלן כוח אדם אלא אם כן נתקיימו בו כל אלה:

בעיניין אופקים פסק בית הדין הארצי כדלקמן: "במצב בו המדינה אינה מצליחה לוודא, טרם מועד פקיעתה של הערובה, כי כל זכויות עובדיו של קבלן כוח האדם שולמו במלואן, על אף שעשתה מאמץ סביר לצורך כך ובשל אי המצאת כל הנתונים והמסמכים על ידי קבלן כוח האדם - הינה רשאית, בכפוף לאמור להלן, לחלט את הערובה עד להשלמת הבדיקה כי שולמו לעובדים מלוא זכויותיהם. לצורך כך אף לא נידרש התנאי הנוסף שנקבע על ידי בית הדין האיזורי – קיומו של "חשש סביר" כי לא שולמו מלוא זכויות העובדים.

...

לאור כל המפורט לעיל – דין הבקשה להידחות.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, דין הבקשות לצווי מניעה זמניים – להידחות.

משלא הוגשו כתבי תביעה והמבקש לא עתר לסעד עיקרי – אין מקום להמשך ההליכים בתיק זה. למרות דחיית הבקשות, אנו מחייבים את המבקש בהוצאות המדינה בסך של 5,500 ₪ בלבד שעליו לשלם בתוך 30 יום.

התובע תובע פצויי פיטורים, שכר עבודה לחודשים פברואר-מרץ 2019, הפרישי שכר עבודה לחודשים יולי 2018 – ינואר 2019, הפרשות לפנסיה, הפרשות לקרן הישתלמות, דמי הבראה, פדיון חופשה ופצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.

לבסוף טענה כי יש לדחות התביעה נגדה על הסף ביחס לתקופה שלאחר תום 9 חודשי העסקה ראשונים של התובע על ידי הנתבעת 2 ובאמצעות הנתבעת 1 וזאת מחוסר יריבות ובהתאם להוראת סעיף 12א(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן – חוק העסקת עובדים).

עדותו זו עומדת בסתירה להודעת בא כוחו, לפיה רק מתגובת הנתבעת 1 נודע לתובע לראשונה כי מנהליו היו מטעם הנתבעת 2 (ראו ס' 2 לבקשה לתיקון כתב תביעה אשר הוגשה לתיק ביום 23.12.2020).

עם זאת טענה כי היא בעלת רישיון קבלן שירות וקבלן כח אדם, כי היא מספקת שירותי ניקיון וכח אדם לגופים שונים וכי בתקופת העסקת התובע בפתח תקווה, היא סיפקה שירותי כח אדם לנתבעת 2 (ס' 27 לכתב ההגנה).

בהיעדר תגובה מצד אחמד עבדו ומשהתובע לא ידע לומר מי העסיק את אחמד – נדחתה בקשתו של התובע למתן צו פירוט שיחות לחברת פרטנר תיקשורת בע"מ (החלטה מיום 11.11.2021).

מעיון בהודעה עולה כי נחתמה ביום 8.2.2017 על ידי התובע וכי כל תנאי העסקת התובע תואמים את גירסתו ביחס למתכונת עבודתו: 6 ימים בשבוע, 7 שעות בכל יום עבודה (ס' 5 לתצהירו) וכן זכויותיו הסוציאליות על פי דין למעט השכר בפועל אשר עמד על 26.88 ₪ ברוטו (ראו בתלוש שכר של חודש פברואר 2017 ולא כפי שצוין בהודעה (25 ₪ ברוטו).

...

משטענת הנתבעת 1 בדבר הפסקה נדחתה - אנו קובעים את פיצויי הלנה בסכום של 1,000 ₪.

לכן טענתו זו נדחית.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

אשר לעירייה הוא טען שזו הייתה "מעסיקתו בפועל ו/או הפוטנציאלית ו/או במשותף ו/או החוזית". בהמשך הוא הרחיב – אם משאבים היא חברת כוח אדם, חלים עליו הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן-חוק העסקת עובדי כוח אדם) לעניין השוואת זכויות וקליטתו כעובד על ידי המשתמש לאחר 9 חודשים; אם משאבים אינה חברת כוח אדם, הערייה חייבת מכוח היותה "מעסיקתו בפועל ו/או הפוטנציאלית ו/או במשותף... בהתאם להלכה הפסוקה והואיל ועבד... בנתבעת 2 תקופה העולה על 9 חודשים". בתצהירו הוסיף התובע וטען שהעירייה חייבת בתשלום זכויותיו לצד משאבים משלושה טעמים: "אם בהתאם להוראות לאכיפת דיני העבודה מחמת אי עמידתה של הנתבעת 2 בהוראות החוק והפסיקה בנושא"; "בהתאם להוראות החוק להעסקת עובדי כוח אדם בנסיבות דנא לאחר 9 חודשים"; "ובכפוף להוראות ההלכה והפסיקה במקרה של עובד אשר אינו מיקור חוץ ו/או היתקשר באמצעות שירשורי קבלנים וחוזי היתקשרות אשר הביאוני בפני שוקת שבורה בנסיבות סיום עבודתי ואי קבלת זכויותיי על פי חוק...". תמצית טענות התובע הערייה טענה שבתקופה הרלוואנטית היא מעולם לא היתקשרה בחוזה מתן שירותים עם משאבים אלא עם חברת ר.ג.א. שירותים וניקיון (ישראל) 1987 בע"מ (רגא).

כך, בסעיף 30 לתצהיר הוא טען כי: "התובע אינו עומד בתנאים המפורטים בסעיף 26 לחוק הגברת אכיפה. כמו כן, כי טענות ההגנה מטעם הנתבעת המפורטות בהוראות סעיף 27 לחוק הגברת האכיפה חלות בעיניינה. בנסיבות אלה, בהן עשתה הנתבעת כל שהיא יכולה על מנת למנוע את הפגיעה בעובדים, לרבות בדיקות שכר תקופתיות בהתאם לחוק. אבהיר כי בודקי השכר פנו לנתבעות בבקשה לקבל את רשימות העובדים והם דגמו חלק מהעובדים. רו"ח הוציאו דו"ח וככל שנמצאו ליקויים הנתבעות נדרשו לתקן והן אכן הוציאו דו"ח מתקן. לאור התיקון העסקת הנתבעת נמשכה". בהמשך, לקראת סוף התצהיר בסעיפים 56-57, הוא טען: "כאמור, הנתבעת 2 הגישה לרואה חשבון מטעמנו אשר דגם את עובדי הנתבעת 1. לבסוף אטען כי בנסיבות אלה, דין התביעה, ככלי שהיא מופנית כלפי הערייה, להדחות על הסף, בשל העדר יריבות. עוד ובנוסף, לשם הזהירות אטען כי יש להוסיף את טענות הנתבעת 3, שכן כל העובדות מצויות בידיה". תמצית טענות משאבים משאבים טענה שהתובע הועסק אצלה מיום 22.10.14 עד 4/19, שאז נטש עבודתו, והכחישה את זכאותו של התובע לתשלום כלשהוא.

אשר למתכונת העסקת התובע היא טענה שהיא בעלת רישיון למתן שירותי ניקיון וכי היא סיפקה שירותי ניקיון לגופים שונים כגון הערייה.

...

כך, בסעיף 30 לתצהיר הוא טען כי: "התובע אינו עומד בתנאים המפורטים בסעיף 26 לחוק הגברת אכיפה. כמו כן, כי טענות ההגנה מטעם הנתבעת המפורטות בהוראות סעיף 27 לחוק הגברת האכיפה חלות בעניינה. בנסיבות אלה, בהן עשתה הנתבעת כל שהיא יכולה על מנת למנוע את הפגיעה בעובדים, לרבות בדיקות שכר תקופתיות בהתאם לחוק. אבהיר כי בודקי השכר פנו לנתבעות בבקשה לקבל את רשימות העובדים והם דגמו חלק מהעובדים. רו"ח הוציאו דו"ח וככל שנמצאו ליקויים הנתבעות נדרשו לתקן והן אכן הוציאו דו"ח מתקן. לאור התיקון העסקת הנתבעת נמשכה". בהמשך, לקראת סוף התצהיר בסעיפים 56-57, הוא טען: "כאמור, הנתבעת 2 הגישה לרואה חשבון מטעמנו אשר דגם את עובדי הנתבעת 1. לבסוף אטען כי בנסיבות אלה, דין התביעה, ככלי שהיא מופנית כלפי העירייה, להידחות על הסף, בשל היעדר יריבות. עוד ובנוסף, לשם הזהירות אטען כי יש להוסיף את טענות הנתבעת 3, שכן כל העובדות מצויות בידיה". תמצית טענות משאבים משאבים טענה שהתובע הועסק אצלה מיום 22.10.14 עד 4/19, שאז נטש עבודתו, והכחישה את זכאותו של התובע לתשלום כלשהו.

סיכומו של דבר, התובע לא ביסס את טענותיו ומכאן שהתביעה נגד העירייה נדחית.

סופו של דבר, עיריית רמת גן נהנתה משירותיו של התובע בעוד שהתובע לא קיבל את מלוא שכרו.

לפיכך ולפנים משורת הדין, התביעה נגד העירייה נדחית ללא צו להוצאות.