התובע דיווח לרופא התעסוקתי כי הנו עובד "...בתור נהג משאית + סבל. עובד לבד על המשאית, גם מעל 15 טון. מוביל ירוקת (כך במקור) ופירות. יש גם גק חשמלי, לא מרים הרבה, רק לבית מלון ולמסעדות קטנות, לבתי חולים. תלוי במקום הנסיעה. מרים 10-20 ק"ג, ארגזי ירקות ..." (עמ' 70 לתיק המכון).
ועדת הרשות לעניין תקנה 15, פנתה למכון בבקשה לקבלת מידע בשאלה האם הוארכה פסילת רישיון הנהיגה של התובע.
משנמסר לועדה על ידי המכון כי רישיונו הוחזר לו, המליצה להפעיל ברבע את תקנה 15, תוך שהיא מוצאת כי התובע " ... מסוגל לעבוד כנהג משאית מבחינה רפואית אך התקשה בחלק מהעבודות הכרוכות במאמצים קשים". הועדה ציינה כי בהחלטתו מיום 20.7.17 השיב המכון לתובע, את רישיון הנהיגה לכל דרגותיו.
...
לטענת הנתבעת, יש לדחות את תביעת התובע בגין רכיב נזק זה בשל מספר טעמים: עסקינן בהרחבת חזית שעה שהוצאה זו לא נטענה בכתב התביעה; תביעה זו עומדת בסתירה להלכה הפסוקה לפיה אין לפסוק שכ"ט עו"ד בגין תשלומי המל"ל כפי שנקבע בין היתר, בע"א 587/05 פלונית ואח' נ' כלל; לא צורף הסכם שכר טרחה בין התובע לבא כוחו; עסקינן במדרון חלקלק.
הכרעה
מצאתי כי דין הבקשה להידחות מהטעם כי התובע לא טען לכך בכתב תביעתו ולא צרף את הסכם שכר הטרחה בינו לבין בא כוחו, או קבלה המעידה על התשלום.
סוף דבר:
לפיכך, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 261,234 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21%, שכ"ט העדים, הוצאות משפט ואגרת ביהמ"ש, כשסכומים אלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל.
