בקשת קרנית לזימון עדי חברות ביטוח בנושא אופניים חשמליים

לנוכח טענות הנתבעים 1-2 כי האופניים החשמליים עליהם רכב המנוח עונים להגדרת "רכב מנועי" מכוח החוק, ובהעדר קיומו של ביטוח חובה כאמור, ביקשו התובעים במסגרת התביעה המקורית, ביום 6/3/14, לתקן את כתב התביעה ולהוסיף כנתבעת נוספת את נתבעת 3 (להלן: "קרנית").

הראיות מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של נתבעים 2-4 , שנחקרו על תצהיריהם; מטעם נתבעים 1-2 לא הוגשו תצהירים ולא זומנו עדים; מטעם קרנית הוגשה חוות דעתו של המומחה מר זיו שוורץ, בתחום האופניים החשמליים (להלן: "המומחה").

כך למשל, בת.א. (שלום תל אביב) 23489-01-13 ש.צ. נגד ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 24.10.15); ובת.א. 52142-03-16 א.מ. נגד ט.נ. ואח' (ניתן ביום 10.11.18), קבע כב' השופט מנחם קליין, שאופניים חשמליים לא עונים על הגדרת "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפלת"ד, וכי דינו של רוכב האופניים החשמליים כדין הולך רגל ולכן על מבטחת הרכב שפגע בו לפצותו.

על פסק דין זה הוגש ערעור, אשר נדחה בהסכמת הצדדים, לאחר שחברת הביטוח פיצתה את המערער בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים.

בית המשפט, בעיניין פלונית הנ"ל, לא נידרש לידון בשאלת הגדרתם וסיווגם של אופניים חשמליים לא תקניים, ולא קבע מסמרות בנושא זה. מנגד, מספר חודשים קודם לכן, קבע בית המשפט המחוזי בחיפה, כערכאה ראשונה מפי דן יחיד, בת.א. 10767-06-14 עיזבון אסולין נ' דרוויש ואח' (פורסם ביום 27.9.19) (להלן: "עניין אסולין") כי אופניים חשמליים נכנסים לגדרו של אחד ממצבי הריבוי שבסעיף 1 לחוק הפיצויים והוא נחשב ל"רכב מנועי".

...

סבורני שאת הניכוי, יש לעשות מתביעת העיזבון, משום ששולם עוד בחיי המנוח.

סוף דבר מכל האמור - אני מחייבת את הנתבעים 1,2 – יחד ולחוד, ע"י הנתבעת 2 – לשלם לתובעים את הפיצוי כדלקמן: לתובעת 2 – סך של 35,475 ₪ (רבע של נזק כתלויה וכיורשת, פחות שליש מהתשלום התכוף); לתובע 3 – סך של 61,784 ₪ (כיורש שליש מהנזק לעיזבון, פחות שליש מהתשלום התכוף); לתובעת 4 – סך של 61,784 ₪ (כיורשת שליש מהנזק לעיזבון, פחות שליש מהתשלום התכוף).

התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית.

באופן פרטני, ביחס לאותו מיסמך, טוען ב"כ התובעים כי המכתב מסתיים בצפייה לפיה אכיפה של תקנות התעבורה על השמוש באופניים חשמליים, תביא להפחתת מימדי הסיכון התחבורתי שנשקף מהם ועל כן המסקנה הייתה שאין מקום להטיל חובת ביטוח.

גם המסמך אותו מבוקש היה להגיש באמצעותה מתייחס לדיון בן מספר משתתפים, כולם עובדי המדינה גם אם ממשרדים שונים, וכולם נדרשו לעסוק בנושא הדיון בתיק זה. כב' השופט דנציגר בעיניין החברה למשקאות סייג את החלטתו מקום שבו ניתנה החלטה להגשת הראיות בדרך של תצהירי עדות ראשית, כאשר הוא מביא את הכללים שנקבעו בעיניין רע"א 4197/06 שירותי בריאות כללית נ' אהרון משה, מיום 20.6.06: "עניין שירותי בריאות כללית מתמודד באופן חזיתי עם השאלה מתי תובע רשאי לזמן את הנתבע להעיד מטעמו. בפרט מתייחס פסק הדין לסיטואציה שבה הנתבע בוחר שלא להעיד במסגרת פרשת ההגנה למרות שהתחייב לעשות כן. את מסקנות פסק הדין מסכם השופט (כתוארו אז) א' גרוניס באמצעות שלושה כללים:

ב"כ קרנית העלה חשש בתגובתו לבקשה, כי מטרת זימונה של העדה הוא ניסיון לדלות ממנה מידע באשר לסיבות והנימוקים שהביאו את קרנית לשנות את עמדתה בכל הנוגע למעמדם של אופניים חשמליים ככלי רכב מנועי.

...

באופן פרטני, ביחס לאותו מסמך, טוען ב"כ התובעים כי המכתב מסתיים בצפייה לפיה אכיפה של תקנות התעבורה על השימוש באופניים חשמליים, תביא להפחתת ממדי הסיכון התחבורתי שנשקף מהם ועל כן המסקנה הייתה שאין מקום להטיל חובת ביטוח.

הבקשה להזמנת עדים הוגשה בעקבות החלטתי לפיה כל מסמך שבדעת ב"כ התובעים להגיש כראיה לאמיתות תוכן, וקמה התנגדות להגשתו ללא זימון עורכו – יהא ב"כ התובעים רשאי לזמן את עורך המסמך לצורך הגשתו.

ואכן על הדברים שנאמרו שם לא ניתן לחקור את העדה לאור החלטתי זו. יחד עם זאת לא היה בכך כדי למנוע את חקירתה של העדה על עמדת המחלקה שהיא עומדת בראשה.

הבקשה כוללת בין היתר בקשה לזימונם של ארבעה נציגי חברות ביטוח שחתומים על מסמכים שנשלחו בשעתם לאגף הפיקוח על הביטוח במסגרת היתדיינות בין האגף לחברות הביטוח בנושא הסדרת השמוש באופניים חשמליים.

להלן הבקשות המפורטות לכל אחת מן הבקשות והתגובה של חברות הביטוח: הבקשה הנוגעת להראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל") - במכתבו מיום 6.7.17 (נספח 1 לתגובת הראל בבקשה 100) מבקש ב"כ קרנית את המסמכים והמידע הבא לצד התייצבותו של מר אורן אשד מהראל לדיון: "א. כל דוא"ל ששלחתם לאגף הפיקוח על הביטוח בנושא ביטוח אופניים חשמליים לרבות בקשות לאישור פוליסות בעיניין זה.

הבקשה הנוגעת ל - AIG חברה לביטוח בע"מ (להלן "AIG") – במסגרת בקשה 100 ביקש ב"כ קרנית כי העדה מטעם AIG, גב' יפעת רייטר, תמציא את מלוא הדוא"ל שנשלח מטעם AIG לאגף הפיקוח בנושא ביטוח אופניים חשמליים לרבות בקשות לאישור פוליסות בעיניין אופניים חשמליים; העתק פוליסת "stand alone"; נוסח הריידר לביטוח אופניים במסגרת ביטוח דירה; כל המסמכים בעיניינה של תאונה מיום 15.9.16 או 16.9.16 שאירעה עם רכב מס' 58-966-73 ללא זהות הנפגעים או המעורבים וכן את כל המסמכים הנזכרים במכתב ב"כ קרנית מיום 6.7.17 (שצורף כנספח 1 לתגובת AIG).

...

מסמכים אלו גולו והוצגו בעקבות החלטתי בה הוריתי למדינה לגלות את אותם מסמכים.

לגופה של בקשה אני סבורה כי די במסמכים שגולו במסגרת התכתובת עם אגף הפיקוח ובאינפורמציה הנוספת שניתנה בתגובות החברות השונות.

סוף דבר ראיתי לדחות בקשת קרנית לזימון נציגי חברות הביטוח המוזכרים לעיל.

בית משפט השלום בבת ים ת"א 33924-06-18 לוי נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים תיק חצוני: לפני כבוד השופטת ליעד שגב תובע פלוני אלמוני ע"י ב"כ עו"ד רבקה זוסמן נתבעת קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ע"י ב"כ עו"ד נתנאל בר-אילן פסק דין

על פי עדותו – שהועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית, נסע אל מקום עבודתו באותה עת באופניים חשמליים, כשידו נתונה בסד, אותו התקין בעצמו.

בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה (4) 651, 658 נקבע: "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת בדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנימנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה כנגד". ר' גם – בין היתר - ע"א 455/88 אברהם חדד ו –16 אח' נ' אריה בן מיכאל בע"מ פ"ד מה (5) 655 (בעמוד 658), ע"א 713/89 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' משה תשובה ואח' פ"ד מו (1) 67, ע"א 793/89 בניני מ.י. גינדי הנדסה נ' כלל חברה לביטוח פ"ד מו (3) 324 (בעמוד 331).

יתר על כן, התובע לא ביקש לזמן לעדות את המעביד ולא עשה דבר לקשר בין התכתובת לבין המעסיק.

לבד מכך, התובע ישיב לנתבעת את הסכום ששילמה עבור שכ"ט המומחה הרפואי, כשהוא נושא הפרישי הצמדה וריבית מיום ביצוע התשלום.

...

האם נפגע התובע בגופו בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד? בקצירת האומר, ולאחר שבחנתי את הראיות והתרשמתי מהתובע ומעדותו באופן בלתי אמצעי, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא נפגע בתאונת דרכים כאמור וכי דין תביעתו להידחות.

לפיכך, טוענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות.

על כן, אני דוחה את טענת התובע כאילו טעמים שבסדרי הדין או בעיות זיכרון מנעו ממנו הבאת ראיות חיוניות ודוחה את תביעתו.

בסיכומיה טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה גם מן הטעם של דיווחי התובע לאחר התאונה על נסיבותיה וגם משום הפערים בתאריך התאונה כפי שפורטו באישור המשטרה מחד (27.9.16) ובכתב התביעה ותצהירי התובע מאידך (28.9.16).

סוף דבר התביעה נדחית.

בהודעה מאוחרת יותר שמסר התובע למישטרה כחודשיים לאחר התאונה ['הודעה על תאונת דרכים – עם נפגעים/ נזק בלבד' מיום 3.11.15; שסומנה כמוצג נ/1] נרשם תחת תת-הכותרת 'תאור המקרה': "נסעתי עם האופניים חשמלי והתהפכתי עם המדרכה ויותר מזה אני לא זוכר כי התעוררתי בבית חולים מונשם ומורדם". שוב, מהדברים עולה שהתובע זוכר מה שקרה - עד שהתהפך, אבל יש לייחס משקל לכך שהוא לא מוצא לציין בהודעה למישטרה, כי הוא זוכר מעורבות של רכב צד ג'.

אף שבתצהיר הנסיבות צטט התובע לכאורה מפי המודיע למישטרה שהוא: "ראה רכב בצבע טורקיז (למיטב זיכרונו) נוסע ממקום התאונה" (גרסה שכאמור לא מופיעה כלל בדו"ח המישטרה, ולא - סבירה), ביקש התובע בחקירתו לפניי לפסוח על שני הסעיפים (היינו - לא זוכר לא מכיר, ומאידך - כן קבלתי ממנו אינפורמאציה): "אתה יודע, אתה יודע אדוני עם כמה אנשים דברתי באותה, באותה תקופה?... אתם מה עשיתם? מתחתם את הזמן 7 שנים ואתה מצפה ממני להיות איזה אפליקציה של דברים, אני לא יודע מי זה [שם המודיע למישטרה] הזה, אני לא יודע... אבל כנראה, כנראה, שהיה איזה בן-אדם בשם [שם המודיע], שנתן לי אינפורמאציה, זה היה אוטו כחול, ירוק, אני לא יודע משהו,... לא יודע מי זה [שם המודיע] הזה, לא, לא המצאתי בטוח... למיטב זכרוני, בשם [שם המודיע], אז זה בן-אדם ששאלתי אותו, מבירורים ש, תראה אני,... אני, אני יודע לקרוא, מי כתוב, מבירורים שערכתי, ביררתי עם אנשים אקראיים,... אז אני מסביר לך שביררתי עם המון המון אנשים, כל בן-אדם ש,... כל בן-אדם שניסיתי למצוא אותו ושאלתי אותו מה שמך והייתי גם מעורפל בזכרון, משתמש בתרופות מאוד מאוד לא, לא, בפנטות, במדבקות של מורפיום, ב, ... אז אני לא זוכר מי זה היה... אני לא זוכר אדוני מי זה היה. ... אני מנסה לשחזר, אני לא יודע. [שם המודיע]. זה לא המצאתי את זה אבל בטוח... אני לא ידעתי מי זה [שם המודיע] הזה,... עד עכשיו, עד הרגע הזה. אני לא מכיר את, אני לא, אני לא מכיר את העולם, כולו. אני אתקשר ל[המודיע] הזה ואני אברר את הנושא. אבל מה הוא כל-כך עד כל-כך חשוב אם הוא הזמין את המישטרה, הוא, [שם המכר של התובע] היה שם במקום ב, פיזית. הוא הגיע איתי עד לבית חולים" [עמ' 38-40, 48 לפרו'].

בענין זה של אי-הבאת עדים רלוואנטיים, אין אלא להזכיר כי, קיימת חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין המנעות צד מתדיין מלהציג ראיות שהיו בהשג ידו ללא הסבר סביר לאותה המנעות, כדין הודאה בכך שאילו הובאו אותן ראיות הן היו פועלות לרעתו [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ פ"ד ס"א (3) 18, 61 (2006); ע"מ 2468/11 פלוני נ' פלונית פסקה 7 (26.5.2011)].

אך, מאחר וחבותה של קרנית הנה שיורית לחבות המבטחת בחובה, בבחינת יוצא מן הכלל, אזי שעל מנת לבסס חובת פיצוי על-ידי קרנית, שומה על נפגע התובע את קרנית להוכיח תחילה כי מתקיימים בעיניינו התנאים שבסעיף 12(א) הנ"ל, ובנסיבות המקרה, כי הנו "נפגע" כמשמעו בסעיף 1 לחוק הפלת"ד: "אדם שניגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים". כאמור, זה לא הוכח בעייננו.

...

כאמור, לא מצאתי לקבל את התביעה הנדונה, ודינה – להידחות.

סוף דבר אני פוסק כי: התביעה הנדונה נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבעת בגין הוצאותיה בניהול תביעה זו, לרבות - שכר טרחת עורך דין, סך כולל של 8,000 ₪.