בקשת קציבת צו טיפול מרפאתי כפוי לתקופת מאסר מירבית

גדר המחלוקת 5.1 הצדדים חלוקים באשר לפרשנותה של הוראת סעיף 15(ד1) לחוק, לפיה "בית המשפט לא יקבע בצו לפי סעיפים קטנים (א) א8 (ב) את תקופת האישפוז או הטיפול המרפאתי, ואולם יורה בצו על תקופת האישפוז או הטיפול המרפאתי המרבית לפי הוראות פסקות (2) ו- (3)", כאשר ""תקופת האישפוז או הטיפול המרבית לא תעלה על תקופת המאסר המרבית". 5.2 בעוד שלשיטת המאשימה על בית המשפט לקצוב תקופה מרבית של אישפוז הזהה לתקופת המאסר המאקסימאלית שנקבעה בחוק העונשין לצד העבירה בה מואשם הנאשם ולא מסור לו כל שיקול דעת בעיניין (25 שנה בעיניינו של הנאשם – בהתאם להוראת סעיף 15(ד1)(2)(ג) לחוק), סבור הנאשם, כי המחוקק לא נטל מבית המשפט את שיקול הדעת בקביעת תקופת האישפוז המרבית אלא אך תחם את גבולה העליון, כך שרשאי הוא לקצוב תקופה קצרה מתקופת המאסר המאקסימאלית הקבועה בחוק העונשין (עותר לשנתיים ימים בעיניינו).

6.2 בתי המשפט שמצאו לילך בדרכה של המאשימה ולקבוע, כי בית המשפט מצוה להעמיד את תקופת האישפוז המרבית על תקופת המאסר המאקסימאלית הקבועה בחוק העונשין באותה עבירה בה מואשם הנאשם, הטעימו מספר טעמים לעמדתם זו – תכלית תיקון 8 לחוק והוראת סעיף 15(ד1) בהתאם, כפי שעולה מהצעת החוק, היתה אחת בלבד - למנוע הארכת תקופת האישפוז בכפייה מעבר לעונש המקסימלי שקבע המחוקק לעבירה הרלוואנטית, כך שלא יהא עוד מצב בו יישאר הנאשם באישפוז אף מעבר לתקופה העונשית המרבית שקבע המחוקק לעבירה בה הואשם (כפי המקרה שנידון בע"פ 3854/02 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית למבוגרים)- "בחוק טפול בחולי נפש או בכל חיקוק אחר אין סעיף המגביל את תקופת אשפוזו או את תקופת הטיפול המרפאתי של נאשם.

.) (תקופת אישפוז או טפול מרבית), התשע"ו – 2015, ולפיו יתוקן סעיף 15(ד1)(2) באופן שתחת המילים "לא תעלה על" יבוא "תהיה" – "תקופת האישפוז או הטיפול המרבית תהיה תקופת המאסר המרבית" (ההדגשה אינה במקור) ובצו שבתוספת תחת המילים "לא תעלה על" יבוא "תהיה" והמילה "של" המופיעה לאחר "תקופת המאסר הקבועה בחוק לצדה העבירה הנ"ל, או" – תמחק – "הריני להביא לידיעתך, כי בהתאם לסעיף 15(ד1) לחוק טפול בחולי נפש, התשנ"א – 1981 (להלן – החוק) התקופה המרבית לאישפוז/לטפול מרפאתי של הנ"ל תהיה תקופת המאסר הקבועה בחוק לצדה של העבירה הנ"ל, או תקופת המאסר הארוכה מבין תקופות המאסר הקבועות בצידן של העבירות הנ"ל, שהיא ......... שנים (החל מיום ביצוע צו בית המשפט) ואם היתה העבירה כאמור, עבירה שהנה מאסר עולם חובה – 25 שנה" (ההדגשה אינה במקור) בדברי ההסבר נאמר, כי נוסח זה גובש על רקע הדיון שהתקיים בבית המשפט העליון בעיניין גולן ונועד "לקבוע בצורה מפורשת, למען הסר ספק, כי תקופת האישפוז או הטיפול המרבית תהיה תקופת המאסר המרבית הקבועה לעבירה". עינינו הרואות, כי המחוקק מבקש לקבע כנורמה חקיקתית את עמדת המאשימה ולבכרה על פני העמדה, ולו הלכאורית, שהביע בית המשפט העליון בדיון שהתקיים לפניו בעיניין גולן (ראו: ת"פ (מחוזי חי') 46520-01-14 מדינת ישראל נ' פלוני, ת"פ (מחוזי ת"א) 52389-11-15 מדינת ישראל נ' פלוני).

...

ומן הכלל אל הפרט       בעניין שלפנינו, סבורים אנו כי שתי העמדות כאחת מובילות לאותה תוצאה – ובמה דברים אמורים? החלתה של הפסיקה, לפיה הוראות החוק בנוסחן הקיים, כמו גם תכליתו המוצהרת, מחייבים קביעתה של תקופת אשפוז מרבית הזהה לעונש המקסימאלי שנקבע לצד העבירה הרלוונטית בחוק העונשין, מביאה בעניין שלפנינו לקביעתה של תקופת אשפוז מרבית של 25 שנה כמצוות הוראת סעיף 15(ד1)(2)(ג) לחוק.

משעסקינן בעניין שלפנינו במי שהואשם ברצח הרי שהעונש לו היה צפוי הוא עונש מנדטורי - מאסר עולם  - כשבנסיבות ביצוע העבירה, לו היה מורשע בדין, לא היה כדי לשנות מכך, למעט בנסיבות הבאות בגדרה של הוראת סעיף 300א.לחוק העונשין (עונש מופחת), אשר דומה כי לא ניתן כלל, בעת הזו, לבחון תחולתן.

בהינתן כל האמור לעיל ומשמוסכם דבר קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לנאשם (ראה סעיף 15(א)(1) לחוק), מורים אנו כדלקמן: הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין.

בפני בקשת הנאשמת לקצוב את הצוו לטפול מרפאתי כפוי לתקופת המאסר השווה לעונש המרבי לו היתה צפויה הנאשמת באופן ריאלי.

...

עם זאת, בשל חשיבות השאלה והמחלוקת בפסיקה בנושא זה, לא אפטור עצמי מלהתייחס לבקשה לגופה, וכפי שיובהר להלן, מסקנתי היא כי גם לאחר דיון בבקשה, יש להותיר את ההחלטה המקורית מיום 12.1015 על כנה.

גם לגופו של ענין סבורני כי אין לבית המשפט כלים לקציבת משך האשפוז או הטיפול.

באשר לעניין רוני גולן דעתי כדעת המאשימה וסבורני כי כל עוד לא פסק בית המשפט העליון אחרת, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לתת החלטה ולפיה תיקצב תקופת האשפוז או הטיפול לפי תקופת המאסר המירבית.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה לקציבת תקופת צו הטיפול המרפאתי נדחית, וההחלטה מיום 12.10.15 תיוותר בעינה.

בפני בקשת הנאשם לקצוב את הצוו לטפול מרפאתי כפוי לתקופת המאסר השווה לעונש המרבי לו היה צפוי הנאשם באופן ריאלי.

...

באשר לעניין רוני גולן דעתי כדעת המאשימה וסבורני כי כל עוד לא פסק בית המשפט העליון אחרת, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לתת החלטה ולפיה תיקצב תקופת האשפוז או הטיפול לפי תקופת המאסר המירבית.

לאור כל האמור לעיל, ובהתאם לסעיף 15 (ב) לחוק לטיפול בחולי נפש, תשנ"א – 1991 (להלן: "החוק"), אני מצווה כי הנאשם יקבל טיפול מרפאתי.

בהתאם לסעיף 15 (ד1) לחוק, אני קובעת, כי תקופת האשפוז המירבית תהיה לפי הוראות פסקאות (2) ו-(3) לאותו סעיף, דהיינו: 5 שנים, וכי מניין תקופת האשפוז והטיפול המרפאתי שבהם שהה הנאשם לאחר ביצוע המעשים נשוא כתב האישום תבוא במניין תקופת הטיפול.

הנאשם יקבל טפול מרפאתי כפוי במרפאה עליה יחליט הפסיכיאטר המחוזי.

בעוד המאשימה היתנגדה לבקשה וטענה כי משך הצוו הוא התקופה המאקסימאלית הקבועה בחוק העונשין.

"הוספת סעיף 15(ד1): בחוק טפול בחולי נפש או בכל חיקוק אחר אין סעיף המגביל את תקופת אשפוזו או את בעקבות הערתו של תקופת הטיפול המרפאתי של נאשם נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרון ברק בפס"ד פלוני, ולאחר בדיקת משפט משווה בנושא, נבחנו שתי חלופות: האחת - לקבוע את תקופת האישפוז המירבי לפי קבוצות של סוגי עבירות, באופן מדורג לפי חומרתן של העבירות; השנייה - לקבוע כי התקופה המרבית של האישפוז לפי צו שניתן בהליך פלילי לא תעלה על תקופת המאסר המרבית שהיה ניתן להטיל בשל העבירה שבה הואשם הנאשם, אילו הורשע בעבירה מוצע לאמץ את החלופה השנייה שמאפשרת להגביל את חירותו של האדם עקב ביצוע העבירה לתקופה שאינה עולה על התקופה שניתן להשיתה בעקבות הרשעה בעבירה. (לעניין אפשרות המשך האישפוז ראו סעיף 15א) כאשר הנאשם הואשם בעבירה שהעונש עליה הוא מאסר עולם חובה, מוצע, כי לצורך חישוב התקופה המרבית לאישפוז יש לראות את העונש כאילו ניקצב, כאמור בסעיף 29(א) לחוק שיחרור על–תנאי ממאסר, התשס"א- 2001. במקרה כזה, תקופת האישפוז המרבית תהיה כמשך התקופה המינימאלית להמלצה על קציבה בהתאם לסעיף כמו כן מוצע לכלול בתיקון האמור, כלומר - 30 שנים לחוק הוראות ברורות לגבי מקרים שבהם מואשם הנאשם ביותר מעבירה אחת, כך שהתקופה המרבית תהיה בהתאם לתקופת המאסר הקבועה לעבירה החמורה מביניהן

] |_| אשר עשה את מעשה העבירה שבו הואשם, כמפורט להלן, ואולם אין הוא בר-עונשין בהתאם להוראות סעיף 15(ב) לחוק טפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 4: (החיקוק ומספר הסעיף או התקנה) (החיקוק ומספר הסעיף או התקנה) הריני להביא לידיעתך, כי בהתאם לסעיף 15(ד1) לחוק טפול בחולי נפש, התשנ"א-1981 (להלן – החוק), התקופה המרבית לאישפוז/לטפול מרפאתי של הנ"ל לא תעלה על תקופת המאסר הקבועה בחוק לצדה של העבירה הנ"ל, או של תקופת המאסר הארוכה מבין תקופות המאסר הקבועות בצידן של העבירות הנ"ל, שהיא       שנים (החל מיום ביצוע צו בית המשפט) ואם היתה העבירה כאמור, עבירה שדינה מאסר עולם חובה – 25 שנה.

...

אני סבור כי ניתן לקבוע שאין קשר בין התקופה העונשית ההולמת או מתחם הענישה לבין התקופה המרבית הקבועה בחוק.

אני סבור כי אין מקום לקבוע גם כי יש השלכה עונשית כל שהיא לשלב הפסקת ההליכים.

סוף דבר, לנוכח כל האמור אני קובע כי התקופה המרבית לפי סעיף 15 (ד1) לחוק הינו 3 שנים.

ב"כ המאשימה ביקשה לקבוע שמשך הצוו יהא לתקופה מירבית של 10 שנים, בהתאם לעונש המירבי הקבוע בצד העבירה שיוחסה לנאשמת.

. (ד1) (1) בית משפט לא יקבע בצו לפי סעיפים קטנים (א) או (ב) את תקופת האישפוז או הטיפול המרפאתי, ואולם יורה בצו על תקופת האישפוז או הטיפול המרפאתי המירבית לפי הוראות פסקות (2) ו-(3) (להלן – תקופת האישפוז או הטיפול המירבית); (2) תקופת האישפוז או הטיפול המירבית לא תעלה על תקופת המאסר המירבית; לעניין זה, "תקופת המאסר המירבית" – (א) תקופת המאסר הקבועה בחוק לעבירה כאמור בסעיף קטן (א1) או (ב), לפי העניין" וזה החלק הרלוואנטי בנוסח הצוו המצוי בתוספת, שלטעם המאשימה תומך בגישתה: "הריני להביא לידיעתך, כי בהתאם לסעיף 15(ד1) לחוק טפול בחולי נפש ... התקופה המירבית לאישפוז/לטפול מרפאתי של הנ"ל לא תעלה על תקופת המאסר הקבועה בחוק לצדה של העבירה הנ"ל ... שהיא ___ שנים (החל מיום ביצוע צו בית המשפט) ..." הגישות הפרשניות הערכאות הדיוניות נחלקו בשאלת פרשנות סמכות בית המשפט לקבוע את משך צו האשפוז, או הטיפול, מכוח סעיף 15(ד1) לחוק טפול בחולי נפש.

לפי גישה אחת בפסיקה, בה אוחזת המאשימה, אין לבית המשפט שיקול דעת באשר לקציבת אורך תקופת האשפוז המירבית מכוח סעיף 15 לחוק טפול בחולי נפש.

בנסיבות אלה, איני מוצא טעם לקשור את תקופת צו הטיפול המרפאתי הכפוי לעונש המרבי הקבוע בצד העבירה, ולנתקו דוקא מהעונש ההולם את העבירה הקונקרטית שעבר הנאשם.

...

עם זאת, סבורני כי ניתן לרפא קושי זה באמצעות קביעת תקופת האישפוז או הטיפול המירבית, בהתאם לרף העליון של מתחם העונש ההולם, תוך התחשבות בנסיבות ביצוע העבירה הקונקרטיות.

סיכום לאור העובדה שמדובר בעבירה נגזרת, ניסיון חטיפה, לאור נסיבותיה, שאינן ברף חומרה גבוה, ובשים לב לרמת הענישה המקובלת, אני קובע כי העונש המירבי במסגרת מתחם העונש ההולם יעמוד על 24 חודשים.

סוף דבר לאור כל האמור, ניתן בזאת צו טיפול מרפאתי בנאשמת לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, לתקופה מירבית של 24 חודשים.