בקשת קיזוז חוב חייבת כלפי בעל חברה מבקשת

טענות הצדדים : טענות הנאמן : בתאריך 31.12.2020 הוגשה על ידי הנאמן בקשה לביטול הסכם זכרון הדברים מיום 22.10.2019, בנימוק שקיזוז החוב הכספי של "חברת דרעי" ל"חברת דוידי" בסך של 1,591,000 ₪ באמצעות מכירת דירת מגוריו של היחיד בסכום של 3,000,000 ₪, ולאחר התחייבות של המשיבים לשלם את יתרת הלוואת המשכנתא אשר רבצה באותה עת על הדירה אינה אפשרית מבחינה משפטית בהתאם לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד לבין בעלי מניותיו.

טענות המשיבים : באשר לטענתו של הנאמן שלפיה לא היה מקום לבצע קזוז חובות בין שתי החברות באמצעות בעליהן, טוענים המשיבים כי הוראות זכרון הדברים מצביעות על כך שאין מדובר בקיזוז חוב בין המשיבים לבין החייב אלא בהוראה של החייב לשלם מתוך התמורה המגיעה לו סכומים כאלה ואחרים לטובת צדדים ג' בגין חוב שעליו לשלם בשל היותו ערב לחובותיה של החברה ובפרט משמדובר בפעולה וולונטרית של העברת רכוש.

המשיבים 4-5 טוענים כי סכום זה מורכב מסך של 1,002,816 ₪ נכון ליום כריתת זכרון הדברים (ולא 1,591,000 ₪ כפי שנירשם בשוגג במסגרת הסכם זכרון הדברים) כאשר לסכום זה יש להוסיף את יתרת תשלום הלוואת המשכנתא אשר רבצה על דירת היחיד בסך של 1,404,079 ₪ כך שבסופו של דבר "חברת דרעי" חבה כלפי ""חברת דוידי" בתום ההיתקשרות בין שתי החברות סך של 1,075,605 ₪.

...

החייב מדגיש בסיכומיו כי המשיבים היו מודעים בזמן אמת למצבו הפיננסי הקשה וניצלו לרעה את מצבו הפיננסי, מתוך מטרה להפעיל עליו "מנופי לחץ" כלכליים ונפשיים לאחר שהגיעו לכלל מסקנה כי החברה שבבעלותו אינה סולבנטית.

המשיבים 4-5 טוענים כי סכום זה מורכב מסך של 1,002,816 ₪ נכון ליום כריתת זיכרון הדברים (ולא 1,591,000 ₪ כפי שנרשם בשוגג במסגרת הסכם זיכרון הדברים) כאשר לסכום זה יש להוסיף את יתרת תשלום הלוואת המשכנתא אשר רבצה על דירת היחיד בסך של 1,404,079 ₪ כך שבסופו של דבר "חברת דרעי" חבה כלפי ""חברת דוידי" בתום ההתקשרות בין שתי החברות סך של 1,075,605 ₪.

סוף דבר : בסופו של יום מצאתי כי מתקיימים כל התנאים הקבועים בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, אשר על פניו מצדיקים את ביטול פעולת ההענקה, אולם בנסיבות העניין, רק בצורה חלקית, ולכן יש לקבוע כי על המשיבים להשיב לקופת הנשייה את הסכום העודף שבין התמורה המוסכמת (3,000,000 ש"ח) לתמורה בפועל (1,404,078 + 585,544), שהם 1,010,378 ש"ח. הסכום כאמור יושב לקופת הנשייה בתוך 45 ימים מהיום, בהיעדר תשלום יפעל הנאמן להתמנות ככונס נכסים לצורך מימוש הזכויות (תוך שמירת העיקרון של השבת הסכום אשר שולם בפועל, כאמור לעיל, כתשלום ראשון מתוך התמורה).

לקראת הדיון בבקשה במעמד הצדדים הגישה רשות מס הכנסה עמדה שלפיה היא מיתנגדת לסעד של קזוז חוב החברה כלפיה.

נטען, מאחר שביום 9.8.2022 נתן בית משפט זה צו מניעה אירעי האוסר על קזוז חובות, הרי שהכספים שרשות המס חייבת לחברה נתפסו באותו צו ועל כן, זכותו של הנאמן בהם עדיפה.

בעניינינו, לא ניתן צו עיקול על כספים אלה ועל כן, אין תחולה להוראת סעיף זה על ענייננו; שנית, הצוו מיום 9.8.2022 כלל לא אסר קזוז עצמי ועיון בו מלמד כי לטענות החברה והנאמן בעיניין זה אין כל בסיס עובדתי; שלישית, צו לפתיחת הליכים וצו לעיכוב הליכים הניתן בגדריו אינם בגדר צו עיקול וההוראות הניתנות בהם, האוסרות ביצוע דין עצמי או קזוז חובות, ניתנות באופן זמני על מנת לשמור על הסטאטוס קוו ולמנוע שינוי המצב הקיים עד בירור טענות ותביעות בעלי הדין השונים בכלל הנושאים המתעוררים במסגרת הליך חידלות הפרעון.

...

בהחלטה מיום 21.8.2022 נעתר כב' השופט צפריר לבקשה למתן צווים זמניים, ומינה את עו"ד תחסין עוואד כנאמן זמני של החברה.

דין טענה זו להידחות בהיותה חסרת בסיס עובדתי או משפטי.

סוף דבר, התנגדות רשות המס מתקבלת.

אני מחייב את בעל המניות שבאמצעותו הוגשה התגובה להתנגדות רשות המס, ואת הנאמן (מתוך קופת הנאמנות), לשלם לרשות המס הוצאות הליך זה בסכום כולל של 8,000 ₪, כך שכל אחד מהם יישא בסכום של 4,000 ₪.

לחלופין ביקשה התובעת לקבוע כי מכל מקום גם בקשר עם פרויקט קישון היתה חברת עלי עפיפי השקעות לכל היותר שלוחתו של הנתבע, וכי בהתאמה חובה לתובעת בקשר עם פרויקט זה הוא חובו של הנתבע כלפיה – בר הקזוז.

רוצה לומר, קזוז נערך רק כאשר שני הצדדים חבים זה כלפי זה בחוב כזה או אחר (בין אם מדובר בחוב מאותה עסקה ובין אם מדובר בחובות הנובעים מעיסקאות שונות) ונערכת פעולת הקטנה/קיצוץ של יתרת החוב האחד מן הנגדי לו. התובעת אינה טוענת כי ביקשה "לקזז" קרי לבצע פעולת הפחתה יחסית, בין חוב שהיא חבה כלפי הנתבע לבין חוב שהאחרון חב כלפיה.

במצב דברים זה דומני כי אין זה בלתי סביר להניח שלו היה מקום לידון בסוגיה – היה ביהמ"ש מוצא לנכון לקבוע כי אכן היתקיימו יחסי שליחות בין הנתבע לבין החברות שבבעלותו, באופן שהיה מצדיק זקיפת החיובים בגין פרויקט לוד ובגין פרויקט קישון לחובתו, ובאופן שהיה עשוי להצדיק זקיפת התשלום על חשבון פרויקט לוד (אילו רק נימנע הנתבע, כחייב, מציון החיוב הנפרע שלטובתו ייזקף, ואילו התובעת-הנושה היתה פועלת במועד וכנדרש לבצוע הזקיפה על חשבון חוב לוד).

...

בהמשך, נבחנה בביהמ"ש (השלום בכפר סבא – שם הוגשה התביעה דנן מלכתחילה) טענת הנתבע בנוגע להתיישנות עילת התביעה ביחס לחובות פרויקט לוד, ובעקבות הטענות ניתן בתיק זה פס"ד חלקי (על ידי קודמי, כב' השופט פלג), במסגרתו נקבע כי טענות התובעת בנוגע לקיומה של יתרת חוב ביחס לפרויקט לוד התיישנו, וכי בהתאמה נדחית התביעה ביחס ליתרת החוב שם – 31,000 ₪.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את נסיבות העניין מצאתי כי דין התביעה שלפניי להידחות ללא חיוב בהוצאות ולהלן טעמיי - הואיל ובין הצדדים מחלוקת בנוגע להיקף הדיון כאן אבהיר כבר בפתח הדברים כי פסה"ד החלקי ניתן טרם שמיעת הראיות ותוך הסתייגות של ביהמ"ש בכפר סבא מסיכויי התביעה בכל הנוגע לטענות התובעת בקשר עם עילת התביעה האישית, ביחס לפרויקט לוד.

די דומני בכל האמור עד כה כדי להצדיק דחייה של התביעה, לאחר שנחה דעתי כי הזכות לזקוף את התשלום ו/או לערוך פעולת "קיזוז" לא עמדה לתובעת במועד שבו מסרה את הודעת הקיזוז.

מכל אלו מצאתי כאמור כי דין בקשת התובעת להכיר בזקיפת התשלום על חשבון חוב לוד להידחות, ובהתאמה, משאין חולק כי התשלום בוצע ונפרע ראש וראשון על חשבון חיובי עתלית – הרי שדין התביעה להידחות.

בנסיבות אלו מצאתי כי הגם שדין התביעה להידחות, הרי שאין מקום לחייב את התובעת בנסיבות העניין בהוצאות לטובתו של הנתבע, וכך אני מורה.

המבקשים אינם מכחישים את החוב שלהם למשיבה, סך של 95,744 ₪, אך לטענתם, יש לקזז חוב זה כנגד החוב שחב' אשנר חייבת למבקשת 1.

אלא מאי? צד א' אינו זכאי לקזוז חוב שצד ג' חב לו, כנגד חוב שהוא חב כלפי צד ב', אלא מכוח הסכם קזוז.

העובדה כי אופיר הוא בעל המניות במשיבה, והוא גם בעל מניות בחב' המחזיקה במחצית מניות חב' אשנר, אינה עושה את המשיבה לחייבת בגין החוב של חב' אשנר כלפי המבקשת 1.

...

הכרעה לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להידחות.

למעלה מן הצורך, אף אם אניח כי ניתן להחיל טענת הקיזוז, אין בידי לקבל את הבקשה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ההתנגדות נדחית.

הנני מורה שפעול תיק ההוצל"פ. המבקשים ישאו בהוצאות משפט המשיבה בסך -.

לא זו בלבד שמשה לא מכחיש את ההלוואה אלא שלטענת הנאמן יש לדחות את טענת קזוז החוב מושא הבקשה בגין חוב של חברה אחרת כלפי משה- הן מאחר והקיזוז יכול להתבצע רק בנוגע לחיובים כספיים שהצדדים חבים זה לזה; הן משום שמשה לא פירט כנדרש אודות זכות הקזוז הנטענת; והן מפני שבהיעדר כל פירוט כאמור לא הונח כל מסד עובדתי או משפטי ממנו ניתן לקבוע כי זכות הקזוז הנטענת מהוה סכום קצוב אם לאו, כנדרש על פי דין.

בעניינינו לחברה שבנידון אין כל חובות כלפי בעלי המניות האחרים של החברה (אשר כלל לא הגישו תביעות חוב), אך עדיין עומדת להם הזכות השיורית בנכסי החברה, ככל שיוותרו כאלה לאחר סילוק החוב לנושים.

במסגרת דיון בבקשה דומה לחיוב בעלי מניות וצד שלישי בחובות התאגיד, הסכימו בעלי המניות לסלק את מלוא חובותיה של החברה, ושם קבעתי כי: "בנסיבות אלה אין לדיין אלא מה שלפניו. תכליתו של הליך פירוק היא לפרוע את מלוא החובות לנושים שהגישו תביעות חוב. אין תכליתו של ההליך לייצר עודפים מלאכותיים כדי לפרוע חובות שאין מי שידרוש את פרעונם, רק בשביל לחלק לאחר מכן עודפים לבעלי המניות, שהם המבקשים כעת לסיים את הליך הפרוק. אם נוצרה חבות מס כלשהיא בגין משיכת המלאי בידי בעלי המניות, חזקה על רשות המיסים שתדע לכלכל את צעדיה בהתאם, במישרין עם בעלי המניות, ומכל מקום – משלא הוגשה עד לרגע זה כל תביעת חוב מצד רשות המיסים, אין מקום להגדיל באופן מלאכותי את התשלום שיושת על בעלי המניות לצורך הבאת הליך הפרוק לכלל סיום." (שם, בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 11.5.2022).

...

משאלו הם פני הדברים, מתבקשת המסקנה כי משה לא פרע את חובו לחברה, וכי הנאמן זכאי להיפרע ממנו את החוב האמור, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לתנאי ההלוואה עצמה.

אלא מאי, לא שוכנעתי כלל ועיקר כי זוהי אכן "דרך המלך" שבה יש להלך בענייננו בפרט ובהליכי חדלות פירעון ככלל, וזאת בשים לב לשיעור החזקותיהם הזניח של שאר בעלי המניות בחברה, שעומד על שיעור של כ- 0.015 אחוזים בלבד מהון המניות הנפרע.

אף בענייננו לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשת הנאמן באופן שיטיל על משה חיוב העולה על מצבת הנשייה בחברה.