בקשת קיזוז חוב הלוואה מכספי חייב המופקדים אצל המבקשת

מגדל חברה לבטוח בע"מ (להלן: "מגדל" או "הגוף הפינאנסי") הגישה בקשה ליתן צו לקזוז חוב הלוואה שנטל החייב מכספים הצבורים אצלה בפוליסות הוניות שבבעלות החייב.

ואולם לאחר שהיחיד מסר את תגובתו, וכאמור, לא הכחיש כי הסכים לשעבד את זכויותיו, ואף לא את הסכומים הגבוהים המופקדים, יש הצדקה למתן היתר למגדל לקזז את חוב ההלוואות של החייב מכספיו המופקדים אצל מגדל.

...

בנסיבות אלה, ברי כי לא יהיה ביכולתו לפרוע את החוב, ולכן אין מנוס מביצוע הקיזוז המבוקש.

מגדל ציינה, כי החייב אינו עומד בתשלומי ההלוואה כסדרם מחודש 1/2021, חוב ההלוואה נושא ריבית פיגורים גבוהה וגם מטעם זה יש להעתר לבקשה.

מקובלת עלי עמדת הממונה כי מכוח חובת תום הלב בה מחויב הנושה, הגוף הפיננסי, ראוי היה להמתין עם הדיון בבקשה, לקבלת עמדת היחיד, שאז ניתן יהיה לבחון האם קיזוז יתרת ההלוואה הינו המוצא האחרון.

לאור האמור , הבקשה מתקבלת.

(ב) לעניין תקנה זו, בכל מקרה שמבוטח או חליפו דורש את תשלום ערך הפדיון שנקבע בפוליסת הביטוח או שעמית או חליפו מבקש למשוך את הכספים העומדים לזכותו בקופת הגמל, במלואם או בחלקם, באופן שהיתרה לאחר המשיכה תהיה נמוכה מההלוואות, יראו כיתרה העומדת לזכות המבוטח או העמית את היתרה בנכוי ההלוואות, והסכום שנוכה כאמור ישמש לפרעון ההלוואות ואולם לעניין חישוב חבות המס יראו את היתרה העומדת לזכותו של העמית כיתרה בתוספת ההלוואות וכן בתוספת כל סכום אחר שהוא חייב לקופת הגמל בשל ההלוואות; לעניין זה, "הלוואות" – יתרת חוב של המבוטח או העמית למשקיע המוסדי בשל ההלוואות שנתנו לו".

ככל שמדובר במישכון, הרי שסעיף 247(א) לחוק קובע כי: "247. (א) בלי לגרוע מהוראות סעיף 245, נושה מובטח המבקש לממש נכס המשועבד לטובתו, יודיע לנאמן על כוונתו לעשות כן, ובילבד שהגיש תביעת חוב לפני מתן ההודעה או יחד עימה". יחד עם זאת סעיף 249 קובע כי: "249. הוראות סעיפים 247 ו-248 לא יחולו על מישכון כאמור בסעיף 17(3) לחוק המישכון, ועל ממושו יחולו הוראות החוק האמור". סעיף 17(3) לחוק המישכון, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק המישכון") מתייחס למישכון שהופקד לפי סעיף 4(2) לחוק המישכון.

כב' השופט מינץ בפרשת פינצ'ב קבע כי כספי קופות הגמל מהוים "נכס נד" אשר לפי הוראת סעיף 4(2) לחוק המישכון, כוחו יפה עם הפקדתו בידי הנושה וכל עוד הוא מופקד אצל הנושה (פרשת פינצ'ב, פיסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט מינץ).

...

יחד עם זאת, מקובלת עלי עמדת הממונה כי עצם קיומה של זכות עקרונית לקיזוז אינה בהכרח מובילה למסקנה כי קמה עילה לביצוע הקיזוז.

טענת הממונה כי ניתן לבצע את הקיזוז רק במקום שבו קמה לחייב הזכות למשוך את הכספים לפי דין, אינה עולה מהלכת פינצ'ב. יחד עם זאת, מקובלת עלי עמדת הממונה כי מכוח חובת תום הלב בה מחויב הנושה – הגוף הפיננסי, ראוי להמתין עם הדיון בבקשה לקיזוז יתרת ההלוואה עד לדיון בצו שיקום כלכלי שאז ניתן יהיה לבחון האם קיזוז יתרת ההלוואה הינו המוצא האחרון.

לפיכך, במקרה שלפנינו, על אף שעל פניו קמה להפניקס זכות עקרונית לקיזוז בהיותה נושה מובטחת והגם שלא עומדת לה חובה שבדין להגיש תביעת חוב, לאור חובתה לפעול בתום לב ועל-מנת לאפשר דיון ממצה בצו לשיקום כלכלי ובחינת מכלול השיקולים הנוגעים לעניין, אני מורה להפניקס להגיש תביעת חוב, תוך קביעה שלא יהיה בעצם הגשת תביעת החוב כדי לפגוע במעמדה של הפניקס כנושה מובטח ובזכותה להיפרע מנשייתה המובטחת ככל שהדבר יידרש וככל שייקבע שקמה לה הזכות לעשות כן. סוף דבר, הבקשה תידון כחלק מהדיון בהצעת הממונה לתכנית לשיקומה הכלכלי של החייבת, ובכלל זאת תידון גם בקשת החייבת לאפשר לה לשלם את ההלוואה באמצעות צד ג'.

משלא עמדה המשיבה 1 בהחזרי ההלוואות ונקטה בהליכי חידלות פרעון, עותרת המבקשת לאפשר לה לקזז את יתרת ההלוואות, (סך של 3,632.49 ₪ נכון ליום 9.8.20) מכספי המשיבה 1 הצבורים ומתנהלים אצל המבקשת.

במסגרת הבקשה צוין, כי כספי הפיצויים מצויים בבעלות מעסיקתה של המשיבה 1, שכן יחסי העובד - מעביד בין המשיבה 1 למעסיקתה טרם הסתיימו, ועל כן יש לקזז את יתרת החוב כנגד כספי התגמולים, פעולה הכרוכה בתשלום מס ואשר עלולה לפגוע בכיסוי הבטוחי ולהפחית את הקצבה החודשית לה תהיה זכאית המשיבה 1 בעתיד.

הממונה על חידלות פרעון הוסיף וטען, כי ההסכם שהציגה המבקשת אינו מקים מישכון מופקד, שכן הסכם ההלוואה לא קובע את זכות המבקשת להפרע מהמשכון אם לא סולק החיוב ובנוסף, הכספים שהופקדו אצל המבקשת הופקדו לצרכי חסכון עד לקרות ארוע מזכה, ולא לצורך מתן בטוחה לנושה.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן יש לדחות את הבקשה.

אמנם, נושה בעל זכות קיזוז מן הסוג שבו מחזיקה המבקשת אינו נדרש להגיש תביעת חוב (ראו החלטתי מיום 25.9.20 בחדל"פ 35762-04-20 זיו נ' הממונה על חדלות פירעון) ואולם בהתאם להוראות סעיף 256 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי תשע"ח – 2018, היה על המבקשת להודיע לנאמן בתוך 30 ימים מהמועד שבו נודע לה על מתן הצו, על קיום זכות הקיזוז או ביצועה.

בנוסף, אין בידי לקבל את טענת הממונה כי כלל הכספים בקופה מצויים בבעלות המעסיק ועל כן לא ניתן לבצע מהם את הקיזוז.

ואולם, אף אם ניתן היה להתעלם מן הפגמים הטכניים, ולקבוע כי למבקשת עומדת הזכות לקיזוז כספים שנצברו בקופת הגמל לגימלה, אני סבורה שצירופם של שני שיקולים מצדיק היה שלא להיעתר לבקשת המבקשת.

בקשה מס' 17 פתח דבר לפני בקשה מיום 18.6.21 של מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (להלן-"המבקשת" או "הנושה") לקזוז סכום יתרת חוב ההלוואה שנטל החייב מהנושה בשנת 2007 מכספי החייב ברכיב הפיצויים בלבד המוחזקים בקרן הפנסיה המנוהלת אצל הנושה (שיתרתם עומדת ע"ס 123,706 ₪ נכון ליום 28.5.21) וכן בקשת הנושה למתן הוראות ביחס ליתרת כספי רכיב הפיצויים הנזילים בחשבון החייב אצל הנושה וזאת בשים לב לאמור בפסק הדין שניתן בע"א 5033/18 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים וא.ש. נ' לוי (2.2.20) (להלן-"ענין לוי").

אלא שבבנוסף רשמה המבקשת כי מבלי לגרוע מזכות הקזוז, החל ממועד נזילותם של הכספים המוחזקים אצלה, תקום למבקשת "זכות קניינית בכספים אלה בגובה תביעת החוב (ההדגשה אינה במקור, ש.מ.) באשר כספים אלה מהוים מישכון על דרך של הפקדה.....". אני סבור כי גם בציינה כי תקום לה זכות קניינית בגובה תביעת החוב, יצרה המבקשת מצג שלפיו הסכום שתבקש לקזז יהיה בגובה סכום תביעת החוב וכי החייב לא יחויב בריבית פיגורים בגין התקופה שלאחר מועד הגשת תביעת החוב.

...

בהתאם אני מאשר למבקשת לקזז ממרכיב הפיצויים של כספי החייב המוחזקים בידה סך כולל של 38,176 ₪ (28,719X1.3293).

באשר ליתרת הכספים הצבורים ברכיב הפיצויים, לאחר הקיזוז שאישרתי לעיל, בזיקה להחלטתי מיום 14.11.21 אני מורה על העברתה לידי החייב.

כמו כן משנעתרתי לבקשת הקיזוז, אני מורה על ביטול תביעת החוב שהוגשה על ידי המבקשת בהליך ולמען הסר ספק היא לא תהיה רשאית לכספים נוספים מהדיבידנד שיחולק לנושי החייב.

בכתב ההגנה טען המבקש, כי המשיב פנה אליו בשלהי שנת 2019 "... והציג עצמו כפועל אלומיניום מזדמן אשר מוכן לספק עבודות קבלניות על בסיס מזדמן." עוד טען, כי "החל מאותו מועד ובמשך התקופה הנטענת בכתב התביעה, התובע ביצע עבור הנתבע עבודות אלומיניום לסירוגין, כמעין 'קבלן' ולא כשכיר, וזאת בתמורה כספית מוגדרת של 350 ₪ ליום עבודה."[footnoteRef:1] עוד טען המבקש, כי הקף העבודה נקבע לפי הצורך, כאשר בחודשים מסוימים המשיב לא עבד כלל, ובחודשים אחרים עבד 5 ימים, 7 ימים, 17 ימים, 22 ימים וכיוצ"ב. לטענת המבקש, המשיב הוא ששלט בהקף העבודה ובימי העבודה, ולנתבע לא הייתה שליטה על סידור העבודה שלו, וכי במהלך התקופה דנן סיפק המשיב עבודות אלומיניות לבעלי עסק אחרים.

במסגרת הדיון כאמור, המשיב הודה בקיומו של חוב בגין הלוואה בסכום של 10,000 ₪, אותו ביקש לקזז מכל סכום שייפסק לזכותו.

עיקר טענות הצדדים עיקר טענות המבקש בהתאם לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") ולהלכה הפסוקה, נוהגים בתי הדין לעבודה, כעניין שבשיגרה, לחייב תובעים תושבי הרשות הפלסטינאית בהפקדת ערובה.

בקשה להפקדת ערובה מוגשת כאשר יש מחלוקת אם התובע עבד, אם לאו אצל הנתבע, או כאשר אין לתובע ראשית ראיה לכך שעבד אצל הנתבע.

...

[2: ע"ע (ארצי) 2385-02-17 אחמד אבו מוחסן נ' קיבוץ בית הערבה (11.2.2021) (להלן: "עניין אבו מוחסן")] דיון והכרעה – מן הכלל אל הפרט כבר בפתח הדברים אבהיר כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, ולהלן נימוקיי.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.