בקשת קיום צוואה מול התנגדות בטענת חוסר יכולת להבחין בטיבה

ההיתנגדות עניינה טענת המתנגדים כי המנוח לא היה כשיר פיזית וקוגניטיבית לחתום על הצוואה במועד שנחתמה, וטענתם כי ישנם ספקות קשים בדבר יכולתו להבין טיבה של הצוואה במועד חתימתה.

אף העידו הרב x ומר ג' שהמנוח לא השתמש בסמים, וכך אף עלה מהמסמכים הרפואיים (ראה מיסמך מיום 2.9.18), ועל כן אין מקום לטענה זו. לטענת המתנגדים, העדויות מטעם מבקש הקיום לא היו אובייקטיביות, מדובר בחברי בית הכנסת של הרב x, הזוכה על פי הצוואה.

בהיעדר חובה חוקית לכך, אינני סבורה שיש לתת לכך משקל משמעותי ואין לקבוע כי כל אדם העומד לנגד פני המוות או מאושפז בבית חולים הנו בחזקת חסר כשירות.הדבר נתון לנסיבות של כל מקרה.

בהתנגדות, לא הועלתה טענה בדבר פגם צורני בצוואה, ברם, במהלך שמיעת הראיות עלה בעדויות עדי הצוואה כי הם לא חתמו על הצוואה מול עיני המנוח, כי אם מיד לאחר חתימתו יצאו מהחדר וחתמו בחוץ.

בהקשר זה ראו דברי כבוד השופט שוחט בעמ"ש (ת"א) 38138-09-11 א' נ' ש' נ' א' מ' ק' [פורסם בנבו (2013) לפיהם ‏‏ "הדרישות הצורניות אותן העמיד המחוקק אינן מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי שנועד לתת ביטוי לגמירת דעתו של המצווה. פרשנות לפיה יש להבדיל בין פגם לפגם מבחינת חומרת פגימתו הרעה תוך בחינת חומרתה בהתייחס לסוג הצוואה בה נפל אותו פגם - בכל הנוגע למידת השיכנוע הנדרשת בסעיף 25 לחוק הירושה והפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בהפעלתו - הנה פרשנות ראויה ומתונה יותר, המתאימה עצמה לנסיבות המיוחדות של המקרה הנידון. פרשנות זו תשמר בצורה נאותה יותר את האיזון העדין בין כבוד המת וכבודם של החיים - אלה הטוענים לפסילת הצוואה - תוך מתן כבוד לרצונו של המת שעל קיומו אנו מצווים". נוכח המפורט, ההיתנגדות נדחית.

...

לסיכום חלק זה יאמר כי אין מחלוקת בדבר כשירותו של המנוח ביום 13.09.2018; וכי המנוח הביע רצונו באשר יעשה ברכושו לאחר לכתו לבית עולמים, ואת רצונו זה הביע בצורה ברורה בפני הרב x ובפני עו"ד א'; כן עולה כי הוראתו אינה משוללת בסיס – המנוח לא היה בקשר עם ילדיו כ 35 שנים (לא ראיתי כי ילדיו סתרו את הטענה כי הוא ביקש להיות עימם בקשר אך הם סירבו) ובמשך תקופה ארוכה אף לא היה בקשר עם אחותו, וקודם לכך לא היה עימה בקשר רציף.

סבורני כי דברים אלה יפים עוד ביותר בענייננו, הן נוכח ההתרשמות הישירה מהעדים, הן נוכח טווח הזמנים הקצר מאוד אליה מתייחסת חוות הדעת, הן בשים לב להוראות הצוואה, והן בשים לב לעובדות שיפורטו בפסקאות הבאות גם לגבי הטיפול הרפואי שקיבל המנוח בפועל, וגם לגבי המשקל שהצוות הרפואי שטיפל בו נתן לעמדתו, לרבות החתמתו על כתב הסכמה לטיפול רפואי והידברות עמו לגבי אופן המשך הטיפול.

בהקשר זה ראו דברי כבוד השופט שוחט בעמ"ש (ת"א) 38138-09-11 א' נ' ש' נ' א' מ' ק' [פורסם בנבו (2013) לפיהם ‏‏ "הדרישות הצורניות אותן העמיד המחוקק אינן מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי שנועד לתת ביטוי לגמירת דעתו של המצווה. פרשנות לפיה יש להבדיל בין פגם לפגם מבחינת חומרת פגימתו הרעה תוך בחינת חומרתה בהתייחס לסוג הצוואה בה נפל אותו פגם - בכל הנוגע למידת השכנוע הנדרשת בסעיף 25 לחוק הירושה והפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בהפעלתו - הינה פרשנות ראויה ומתונה יותר, המתאימה עצמה לנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון. פרשנות זו תשמר בצורה נאותה יותר את האיזון העדין בין כבוד המת וכבודם של החיים - אלה הטוענים לפסילת הצוואה - תוך מתן כבוד לרצונו של המת שעל קיומו אנו מצווים". נוכח המפורט, ההתנגדות נדחית.

לאור הפעולות בהן נקט המבקש, לרבות עובדת ה"חוב" של המנוח למבקש אשר הוחזר במועד הסמוך ליום הצוואה השנייה, הבעיות הנפשיות מהן סבל המנוח, אלו מלמדות על תלות המנוח במבקש או במבקשים, תלות מוחלטת, מקיפה, בסיסית ויסודית, עד כדי שלילת רצונו החופשי והעצמאי הנידרש לשם גמירות הדעת ובדיקת כוונתו של המנוח בעת חתימתו על הצוואה השנייה, אשר נועדה רק לצורך מילוי רצונו של המבקש, ללא יכולת היתנגדות מצד המנוח.

כשרות המנוח, יכולתו לערוך צוואה ולהבין את טיבה כאמור, המתנגדת טענה כי המנוח לא היה כשיר לצוות שכן סבל מבעיות נפשיות עוד משרותו הצבאי, והיה מטופל במחלקה לבריאות הנפש בבית חולים אברבנאל ובמחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים איכילוב.

סעיפים 1 ו – 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 קובעים כך: "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו וכל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט". הוראות אלו מתיישבות עם סעיף 26 לחוק הירושה, בדבר הכשרות לרשת, הקובע: "צוואה שנעשתה על ידי קטין או מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה". "הגבלת כשרות זו, הנובעת מחוסר היכולת להבחין בטיבה של צוואה, אין עניינה בסטאטוס של המצווה אלא במצבו הנפשי והגופני בשעת עריכת הצוואה. סטאטוס של קטינות או פסלות מביא לבטלות הצוואה, גם אם הקטין או פסול הדין ידעו להבחין בטיבה של צוואה. ואילו בעניינינו הצוואה תהא בטלה, רק אם יוכח - בעדות רפואית או אחרת - כי המצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה. נטל השיכנוע בעיניין זה מוטל על הטוען לחוסר כשרות זו...... חומר הראיות צריך להתייחס למועד עריכת הצוואה. על כן תקפה צוואה, שנעשתה בתקופה, שבה ידע המנוח להבחין בטיבה, גם אם לפני כן ולאחר מכן השתנה המצב". (ראה: ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, לה (3) 101 {פמ"מ – 29/4/1981} {להלן: "עניין בנדל"}).

גם אם סבל המצווה מרגעים, או אף מתקופות שבהם התערפלה דעתו קודם לעשיית הצוואה ולאחריה, הרי שאם ימצא בית המשפט כי המצווה היה בעל כושר להבחין בטיבה של צוואה במועד עשייתה, תקויים הצוואה .

, שהזמינו מכולות היות ואי אפשר היה לעלות לדירה של אימא שלי ומפאת זאת שהיה שם מבחינה תברואתית", כאשר יש זה "המאיים" על המנוח בפנוי חפציו, מן הסתם בנגוד לרצונו והגם אם סיבותיו מוצדקות, והמתנגדת שייכת לאותו "מחנה", באופן טבעי הדבר גורם לעימות ולהעצמת הסיכסוך, ואך טבעי הוא הדבר כי בעיניו של המנוח, המתנגדת היתה שייכת לאותו צד אשר ניצב מולו ולא לצדו.

...

סבור אני כי מדובר בניסוח הנקוט כעניין שבשגרה על ידי עו"ד כהן ולא תנאי אותו הציב המנוח.

הא ותו לא. סוף דבר בנסיבות העניין ומן הטעמים כפי שפורטו בהרחבה בפסק הדין, אני מורה כדלקמן: ההתנגדות שהוגשה לצוואת המנוח מיום 29/9/2013 על ידי המתנגדת - נדחית.

ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוח מיום 29/9/2013, ואני קובע כי צוואה זו היא בת תוקף.

ע"א 1212/91 קרן ליבי נ' בינשטוק (28.8.94); דנא 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה (22.6.98) (להלן: "מרום") בע"א 851/79 שולמית בנדל נ' דורון בנדל (1981) נקבע: "הגבלת כשרות זו, הנובעת מחוסר היכולת להבחין בטיבה של צוואה, אין עניינה בסטאטוס של המצווה אלא במצבו הנפשי והגופני בשעת עריכת הצוואה. סטאטוס של קטינות או פסלות מביא לבטלות הצוואה, גם אם הקטין או פסול הדין ידעו להבחין בטיבה של צוואה. ואילו בעניינינו הצוואה תהא בטלה, רק אם יוכח - בעדות רפואית או אחרת - כי המצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה. נטל השיכנוע בעיניין זה מוטל על הטוען לחוסר כשרות זו. חומר הראיות צריך להתייחס למועד עריכת הצוואה. על כן תקפה צוואה, שנעשתה בתקופה, שבה ידע המנוח להבחין בטיבה, גם אם לפני כן ולאחר מכן השתנה המצב (lucidum intervalum)". הנתבעים טענו שהחל ממועד סגירת העסק, בשנת 2003, חלה הידרדרות של ממש במצבו הפיזי והמנטלי וכי לא היה כשיר לערוך צוואה במועד בו נערכה ונחתמה.

אכן הוכח שהמנוח לא היה במעקב רפואי בתקופה הרלבנטית לעריכת הצוואה וגם לאחריה, למרות גילו ומצבו הרפואי, מצב זה שלל אפשרות קיום מסמכים רפואיים ופסיכוסוציאליים, שהיו אמורים להערך בזמן אמת ושניתן היה להעזר בהם לשם הערכת כושרו של המנוח לערוך צוואה ולשם הערכת יכולתו לעמוד איתן מול השפעות בלתי הוגנות.

וכך נקבע: "...החסר הוא בכך שהוא מתייחס אך ורק לליקוי השכלי והקוגניטיבי של המנוח, בעוד שבית המשפט סבור שיש לראות את התמונה הקלינית והרגשית הכוללת שלו. שכן, "ההגבלה המוטלת על מי שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה, עניינה מצבו הנפשי, המנטאלי והגופני של המצווה בעת עריכת הצוואה ... דומה כי בהקשר זה, הגישה הנהוגה כיום בפסיקה היא המבט הכוללני. בתי המשפט, ויש להניח גם הציבור, מעוניינים בקיום צוואות של מצווים שידעו היטב מה הם עושים ולא במצווים שסיבלו מקשיים קוגניטיביים ומנטליים קשים אשר בהבלחה רגעית מתוך תחושת כעס שקשורה במצבם הכללי הובלו לערוך צוואה מקפחת שמאוחר יותר לא יוכלו לשנות, כי כלל לא יזכרו". המקרה בו דן כב' השופט זגורי עסק במצוה שסבל משלל בעיות נפשיות, מדכאון עמוק, משוטטות ואלכוהוליזם, וגם הוא לא טופל באופן עיקבי.

בסופו של דבר מצאתי שמכלול הנתונים אינו מאפשר קיומה של הצוואה ועל כן אני מקבל את ההיתנגדות ודוחה את הבקשה לקיום הצוואה.

...

סוף דבר המצווה היה במצב רפואי קשה והיה תלוי ברחל, אשר לא רק שלא סייעה לו אלא אף נהגה כלפיו ביחס לא אנושי ומבזה, והוא הדין אף ביחסו של יוסף לאביו.

עובדות אלה מעלות ספק באפשרות שהמצווה העדיף את יוסף על פני בניו האחרים וחיזק את המסקנה שהתובעת הפעילה על המצווה השפעה בלתי הוגנת.

בסופו של דבר מצאתי שמכלול הנתונים אינו מאפשר קיומה של הצוואה ועל כן אני מקבל את ההתנגדות ודוחה את הבקשה לקיום הצוואה.

טיעוני הצדדים תמצית טיעוני המתנגדים לטענת המתנגדים, שניים מילדיו של המנוח (__ ו____ להלן "המתנגדים"), יש לדחות את הבקשה לצוו קיום הצוואה, לפיה רכושו של המנוח עובר ל 3- מילדיו ולא לכולם.

יש לדחות את הבקשה לקיים הצוואה בשל מספר עילות- פגמים בצוואה, חוסר כשרות המנוח, חוסר גמירות דעת של המנוח, חוסר יכולתו להבין בטיבה של צוואה, השפעה בלתי הוגנת על המנוח, וזיוף חתימה.

די לו שישתכנע שהיה בהתנהגותו הכוללת של המצווה, בעת עריכת הצוואה והחתימה עליה, כדי להצביע שהוא עצמו ידע להבחין בטיבה של צוואה.

למול יתר המסמכים והראיות, חוזה עליו חתם, דרכון שהנפיק, עדות עוה"ד שטיפלה בענייניו שנים, עדות העדה לצוואה, משקלו מועט ומשקלם המצטבר גובר.

...

לאור כל האמור הבקשה לתיקון הצוואה מתקבלת, כך שיתוקן המספר המביא לשלם (למאה .

לאחר עיון בצוואה שמיעת העדויות ובירור הטענות לעיל, המתנגדים לא הרימו את נטל הוכחת טענות ההתנגדות, והן נדחות.

ההתנגדות לקיים את הצוואה - נדחית.

כשרותה של המנוחה, יכולתה לערוך צוואה ולהבין את טיבה המתנגדים טענו כי סמוך למועד עריכת הצוואה, מצבה הרפואי של המנוחה החמיר וזיכרונה החל לבגוד בה, דבר אשר אף מפורט בחוות דעת המומחה.

101 (פמ"מ – 29/4/1981 ), מבהיר בית המשפט העליון עניין זה 2 ( בע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, לה ( כדלקמן: "הגבלת כשרות זו, הנובעת מחוסר היכולת להבחין בטיבה של צוואה, אין עניינה בסטאטוס

לאור האמור, גם אם נתקיימה בין המנוחה למבקשות מערכת יחסים כזו המקימה את חזקת ההשפעה הבלתי הוגנת, נטל השיכנוע לשלילת מרכיבי ההשפעה הנדרשים, שיש בהם כדי לפסול את צוואתה של המנוחה, לא יעבור אל כתפיי המבקשות, למעט נטל הבאת הראיות לצורך סתירת החזקה, בין על דרך סתירת החזקה תוך שלילת קיומן של הנסיבות שהביאו לקיומה, ובין על דרך שלילת קיומו של אלמנט חוסר ההגינות בנסיבות הנטענות.

בנסיבות המקרה שבפני אף לנוכח התוצאה אליה הגעתי, בחרתי לחייב את המתנגדים בהוצאות מופחתות לידי המבקשות בסך 5,000 ש"ח. מצאתי כי המבקשות, בהליכים הנילווים ובהתנהלותן מול המתנגדים בדגש בעניינים הקשורים באביהם, היתה בבחינת היתנהגות בחוסר תום לב, ולא אוסיף.

...

הא ותו לא. נסיבות מקרה זה, בו לא עלה בידי המתנגדים להוכיח כי היעדר הקשר עם סבתם נגרם שלא בעטיים, אין בבו כדי להוביל למסקנה כי צוואת המנוחה אינה תולדה של התנהגות ארוכת שנים.

סוף דבר בנסיבות אלו, מכל הנימוקים שפורטו בהרחבה, אני מורה כדלקמן: ההתנגדות לצוואת המנוחה מיום 24/12/2013 - נדחית.

ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוחה מיום 24/12/2013 ואני קובע כי צוואה זו היא בת תוקף.