ענייננו בתביעה קטנה על סך 36,400 ₪ שהוגשה באפריל 2023 ע"י המשיב (להלן גם: "התובע") נגד המבקש (להלן גם: "הנתבע") והמשיבה 2- הנתבעת.
בימ"ש קמא מצא, לאחר שהתובע הצהיר כי האמור בכתב התביעה אמת והציג דוח בדיקת אופניים לפיו הנתבע מכר לו אופניים שאינם תקינים, כי די בכך נוכח אי התייצבות הנתבע, על מנת לתת פס"ד על יסוד כתב התביעה כהוראת סעיף 11 לתקנות השיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976.
עוד ציין כי אם יחליט בית המשפט לקבל את הבקשה ולקיים דיון נוסף, על בית המשפט להתנות זאת בתשלום הוצאות התובע בסך 2,500 ₪, הפקדת ערובה בסך של 25,500 ₪, ובכך שהנתבע יישא בהוצאות התובע עבור הגעתו ארצה.
על כן מדובר במחדל של הנתבע אשר לא התייצב לדיון.
בית משפט קמא קבע כי טענות ההגנה לא פורטו על ידי המבקש בבקשה לביטול פסק דין ובתשובה, אך יש לזכור כי בבימ"ש לתביעות קטנות קיימת גמישות בסדרי הדין (ראה סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984) והסטנדרטים המצופים מבעל דין בבית משפט לתביעות קטנות אינם אלו הנהוגים בבית משפט "רגיל".
פסק הדין ניתן בהיעדר היתייחסות לטענות ההגנה אשר העלה המבקש בכתב ההגנה, וכן בהיעדר התייצבות.
...
בכתב ההגנה מטעם הנתבעת נטען כי טענות התובע מופנות לנתבע בלבד, על כן יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת.
לפיכך לאחר שבחנתי את מכלול הטענות, ובשים לב לכך שהאופניים לא יוחזרו לנתבע – המבקש, החלטתי להעמיד את סכום פסק הדין על סך 15,000 ₪ בלבד ואנמק בקצרה:
לו היה מתבטל פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, כי אז היה מחויב המבקש – הנתבע בהוצאות (בסדר גודל שלא עולה על 2,000 – 3,000 ₪) לצורך ביטול פסק הדין.
לפיכך, לאחר שבחנתי את מכלול הטענות ומשלא התאפשר למבקש למצות את הוכחת הגנתו, יש להפחית את החוב הפסוק לסך של 15,000 ₪ (סכום זה כולל את סכום ההוצאות שנפסקו בבית משפט לתביעות קטנות).
לסיכום:
א) ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.
