בקשת צירוף תיק נוסף והסדר טיעון בעבירות תעבורה

ההסדר הדיוני, במסגרתו תוקן כתב האישום, כלל צירוף תיק נוסף, אשר היתנהל בעיניינו של נאשם 1 בבית משפט השלום בתל אביב, ת"פ 38585-03-20 (להלן: "התיק המצורף"), בגינו הודה והורשע נאשם 1 בבצוע שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין.

ח. בע"פ 2173/16 הישאם אבו צעלוק נ' מדינת ישראל (‏3.11.2016) נדון ערעור מטעם נאשם, אשר הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון פתוח לעניין העונש, בבצוע עבירה של סחר בסם מסוכן, בכך שמכר 51.05 גרם קוקאין לסוכן משטרתי תמורת 19,000 ₪, כאשר עמו היה אדם נוסף, אך הנאשם 1 הוא זה שמסר את הסם לסוכן המשטרתי.

המבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכך שתקף אדם יחד עם שניים נוספים וגרם לו חבלות חמורות.

המבקש הורשע בהסעת שוהים בלתי חוקיים ובעבירות תעבורה שונות, וכן בהפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, בכך הפר את תנאי שיחרורו, שעה שיצא ממקום מעצר הבית בו שהה, ללא אישור וללא פקוח על-ידי מי מהמפקחים, ונהג ברכב בעודו בפסילה, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח.

...

סבורני כי נסיבותיו של הנאשם 3 ותקופת מעצרו, מצדיקות להסתפק עתה בעונש מאסר בפועל לפרק זמן שיאפשר את ריצויו בדרך של עבודות שירות, תוך התחשבות בתקופת המעצר שבה שהה נאשם 3, מבלי לנכותה מימי מאסרו.

התוצאה היא שהענישה בכללותה המוטלת על הנאשם 3 אינה חורגת ממתחם הענישה ההולם שנקבע בעניינו.

אני מורה על חילוט סכום של 1,450 ₪ והטלפונים הניידים של נאשמים 1 ו-3.

המערער ביקש לצרף תיק נוסף תיק תת"ע 2201-05-16, באותן עבירות שהורשע בהן ( להלן 'התיק המצורף') .

על פי כתב האישום בתיק המצורף נטען כי המערער נהג, ביום 3/2/2016, בדרך שאינה עירונית במהירות 139 קמ"ש כשהמהירות המותרת במקום 90 קמ"ש, בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, ובאותה עת נהג כשרישיון הנהיגה פקע ביום 12/9/2004 , עבירה בנגוד לסעיף10(א) לפקודת התעבורה.

בהמשך ב"כ המערער דאז הודיע כי הצדדים הגיעו להסדר טיעון; אך המערער לא התייצב לדיונים בתאריכים 9.9.19 ו- 23.10.19 ובא כוחו טען, כי הקשר עמו נותק והוא לא משתף פעולה, והוצא צו הבאה, והוגשו בקשות לשיחרור מייצוג.

...

אי לכך סבורני, כי במקרה דנן לא רק שאין עסקינן בסטייה ניכרת ממדיניות הענישה המקובלת, אלא שבשים לב לחומרת העבירות ונסיבות ביצוען, העונש שהושת על המבקשת הינו עונש מקל, המבטא התחשבות רבה בכל השיקולים לקולה , ולא נגרם כל עיוות דין כלל ועיקר.

סופו של דבר – אינני סבור כי בית משפט קמא לא קבע את גזר דינו בשיקול דעת, בסבירות, ללא שרירות לב – או ללא הנמקה – באשר נימק את גזר דינו בחומרת העבירה, עברו של המערער ושקל נסיבותיו, ודי בכך.

נוכח האמור, הערעור נדחה.

ההליך בבית המשפט המחוזי ביום 5.4.2020 הורשעו המערערים, על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעבירות אשר יוחסו להם בכתב האישום המתוקן.

לבקשת המערער 3, צורף לגזר דינו תיק נוסף (ת"פ (שלום חד') 2037-05-18) שבו הורשע על פי הודאתו בעבירה של הסעת תושבים זרים שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952, בנסיבות סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק זה (להלן: התיק המצורף).

בקביעת עונשיהם בתוך מתחמים אלו, שקל בית המשפט המחוזי לחומרא את עברו הפלילי של המערער 1, אשר ריצה בעבר עונש של 24 חודשי מאסר בפועל בגין הרשעתו בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ולחובתו אף הרשעה בעבירה של תקיפת שוטר; ואת עברו התעבורתי של המערער 2, אשר לא היה בו כדי להרתיעו מבצוע עבירות תעבורה חמורות במהלך הארוע דנן.

...

לאור כל האמור, גזר בית המשפט המחוזי על המערער 1 עונש של 7 שנות מאסר בפועל, פיצוי בסך 25,000 ש"ח למתלונן, ומאסר מותנה; על המערער 2 נגזרו עונשים של 45 חודשי מאסר בפועל, פיצוי בסך 10,000 ש"ח למתלונן, ומאסר מותנה; עונשו של המערער 3 נגזר ל-37 חודשי מאסר בפועל, פיצוי בסך 10,000 ש"ח למתלונן, ומאסר מותנה, כאשר לכך נלווה עונש בגין התיק המצורף, של 3 חודשי מאסר בפועל שירוצו במצטבר, ופסילת מותנית של רישיון הנהיגה שלו; ואילו על המערער 4 נגזרו עונשים של 32 חודשי מאסר בפועל, פיצוי בסך 10,000 ש"ח למתלונן, ומאסר מותנה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור ובנספחיו, ושמעתי את טיעוני באות כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וכך אציע לחבריי לעשות.

בנסיבות אלו, אני סבור כי עונשיהם של המערערים הולמים את חומרת העבירות בהן הם הורשעו – ואין להקל עימם.

הנאשם ביקש לצרף תיק נוסף (ת"פ 10309-01-21) ובו הורשע בעבירה שעניינה הפרת צו שנועד להגן על אדם, לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין.

להשלמת התמונה יאמר כי הודאת הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון בו הודה בבצוע העבירה בתיק העקרי והופנה לשירות המבחן.

הסניגור הדגיש כי העבירות בוצעו לפני קרוב לשלוש שנים ומאז לא ניפתחו הליכים במישור הפלילי (הערה: הכוונה הייתה במובחן מכתב אישום שהוגש בבית המשפט לתעבורה על נהיגה בשיכרות כפי שצוין בתסקיר).

...

השאלה היא אפוא אם יש להיעתר לבקשת המאשימה ולהורות על כליאת הנאשם או שמא ניתן להסתפק בעתירת ההגנה לענישה בעבודות שירות לתקופה קצרה.

אציין עוד כי הבאתי בחשבון לצורך קביעת אורך התקופה את הפגיעה הכלכלית שתגרם לנאשם ולבני משפחתו בשל עונש זה. סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: שני חודשי מאסר בפועל.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר מותנה בן שלושה חודשים שהוטל על הנאשם בת"פ 23924-04-17 (שלום קריות) שניתן ביום 8.1.19, וזאת באופן מצטבר.

הנאשם נעצר ביום 27.11.23 כתוצאה מנהיגה נוספת שביצע בזמן פסילה, וביום 26.12.23 הודיע כי הוא מבקש לצרף להכרעת דינו בתיק זה שני תיקים נוספים בהם הוא מודה גם כן. הנאשם הודה במיוחס לו והצדדים טענו בפני לעונש באופן פתוח ללא כל הסדר טיעון.

מאחר ונהיגת הנאשם ברכב הייתה בנסיבות בהן לא בוצעו על ידו עבירות נילוות (לא ברח משוטרים, לא היתחזה לאחר עת עוכב, ולא ביצע עבירות תעבורה אחרות בגינן ביקשה המישטרה לעכב אותו לבדיקה), הרי שמתחמי הענישה שנקבעו בפרשת גניים, אינם בהכרח תואמים את הנסיבות של תיקים אלה, ומצד שני גם המיתחם שנקבע בפרשת אביטל נמוך ביחס לעובדה כי המדובר בפרשה שבפני בשני אירועים של נהיגה בפסילה יחד עם ארוע שלישי של נהיגה כבלתי מורשה.

...

בנוסף, אני מחליט לקבוע כי כחלק מתמהיל הענישה הראוי בפרשה זו, יש הצדקה מלאה לקבלת עמדת המדינה ביחס לחילוט הרכב איתו בוצעו שתיים מהעבירות בהן הורשע הנאשם.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: גוזר על הנאשם 9 חודשי חודשי מאסר, אותם יירצה הנאשם בדרך של עבודות שירות.

הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך 3 שנים מהיום.