בקשת צירוף ראיות נוספות בתביעה נגד אפליקציית הזמנת מוניות

משכך, דומה הבקשה התייתרה בהקשר זה. סעיף 10 לדרישה (בקשות (לרבות בדוא"ל) ששלחו משתמשים לצורך הסעות נוספות – בחלוקה לפי שנים ולפי חודשים, החל משנת 2015 ואילך) – התובעת השיבה כי המסמכים המבוקשים נוהלו בעבר באתר ייעודי אשר איננו קיים מזה שנים, אך הוסיפה כי לא מעט מן התכתובות המבוקשות הורד מהשרתים בעבר וצורף כמדגם מייצג לכתב התביעה.

סעיף 14 לדרישה (כל הזמנות המוניות על ידי התובעת שבוצעו החל מחודש ספטמבר 2018 ועד לחודש יולי 2019 (בחלוקה לחודשים)) – התובעת השיבה כי קיימות ברשותה רק הזמנות שבוצעו באמצעות אפליקציית GETT, פירטה לגביהן את מועדי ההזמנה, מספרי החשבוניות וסכומיהן וציינה כי פירוט נסיעות המוניות הוזמן ויצורף לכשיגיע.

סעיף 20 לדרישה (כל הראיות המצויות בידיה בקשר לתביעה שהוגשה על ידה ואשר תומכות באמור בכתב תביעתה) – התובעת השיבה כי הראיות הוצגו במסגרת כתב התביעה, כי ראיות נוספות, אם יוצגו, יוצגו בהליכי גביית העדויות וככל שימצא פיתרון לשיחזור חשבונות דוא"ל ששמשו את מערך ההסעות.

שאלה מס' 14 (האם התובעת נתבעה במהלך שנות פעילותה על ידי קבלני הסעות בגין אי ביצוע תשלומי תמורה (למעט תביעתה של אגד תעבורה כנגדה?) – התובעת השיבה כי מדובר במידע שאיננו רלוואנטי לבירור התביעה.

...

באשר לטענת התובעת שלפיה המסמכים הועברו על דרך של סריקת פלט מודפס באיכות נמוכה ובהקטנה באופן שקשה לקרוא אותם, משעה שהנתבעים טוענים כי המסמכים הועברו באיכות תקינה וקריאה ולא כפי שהוגשו במסגרת בקשה זו, ומשהנתבעים ציינו בתשובתם כי באפשרותם לסייע לתובעת בנקל לעיין במסמכים, אני מורה לצדדים לשתף פעולה ביניהם על מנת להסדיר עניין טכני זה ביניהם.

על פניו, היה על הנתבע 2 לפרט בדיוק כמה שיחות טלפון ביצע וכמה הודעות שלח, אולם משטען הנתבע 2 (גם בתצהירו) כי מכשירו הוחלף ולא נותר גיבוי לשיחות ולהודעות הנ"ל, הרי שמובן כי הנתבע 2 איננו יכול להשיב בצורה מדויקת על שאלה זו, ועל כן השאלה מוצתה בהקשר זה. שאלה 4ב' (מה היה תוכנן של ההודעות (הנזכרות לעיל – י"ד)?) – על כך השיב הנתבע 2 בתצהירו "התנהגות אתית". לאחר עיון, נחה דעתי כי דין הבקשה בהקשר זה להתקבל.

לאחר עיון, סבורני כי המידע עשוי להיות רלוונטי לבירור התביעה ועל כן אני מחייב את התובעת להשיב לשאלה.

לאחר עיון, אני מורה לתובעת להשיב לשאלה זו, היות שהמידע עשוי להיות רלוונטי לבירור התביעה, ולא ניתן להגיש תביעה ואז להסתתר מאחורי כסות של "סודות מסחריים" ו"מידע מסחרי" ולא לחשוף מאומה.

התיק נקבע לתז"פ ליום 15.12.21, מועד שבו אם לא תהיינה בקשות בעטיה של החלטתי זו, יינתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית וייקבע קד"מ אחרון.

עוד נטען, כי אף שגטאקסי יודעת, כי כל אימת שמוזמנת נסיעה במונית באמצעות היישומון Gett, ייגבו מהלקוח המזמין סכומים שונים שאינם מפורטים ואינם גלויים לעיני ה"לקוח הממוצע", כגון דמי הזמנה או תוספת בעד מזוודות.

עם זה, הכיר בית המשפט העליון בקיומם של מקרים בהם הקף השאלות המתעוררות בתיק והמורכבות הנודעת בכלל בטיפול בבקשה לאישור תובענה ייצוגית יצדיקו מתן רשות להגיש ראיות נוספות, אשר הצורך בהן התברר למבקש אחרי שהשיב המשיב לבקשה לאישור ולא לפני כן. הכוונה בהיגד "ראיות נוספות" היא גם לכאלו שנראה כי המבקש היה יכול להשיגן לפני שפתח את התיק.

הכלל הוא כי אין לכלול בתגובה לתשובה לבקשה לאישור תובענה כייצוגית טענות שלא בא זכרן בבקשת האישור או ראיות שלא צורפו לבקשת האישור אם לא ניתן היתר לכך מבית המשפט (ראו בר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר, פסקה 15 [פורסם באר"ש, 22.11.12]).

גטאקסי טוענת בתשובתה לבקשה דנן כי הטענה על הסתרת המידע אודות תוספת דמי ההזמנה הוסתרה במכוון בשל ההליך אחר בת"צ 16445-04-17 בלאס כנגד גטאקסי, שהיה תלוי ועומד בעת הגשתה של בקשת האישור בתיק זה. דא עקא, טענת פלינט כי גטאקסי מסתירה מלקוחותיה ביישומון את דמי ההזמנה נטענה כבר בבקשת האישור (סעיפים 15–16, 37.1 ו-42.5).

...

איני מקבלת אפוא את טענת גטאקסי כי הטענה בתגובה לתשובה שהיא מחייבת את הנהגים לגבות את תוספת דמי ההזמנה – היא בבחינת הרחבת חזית.

גם את הטענה הרביעית, בעניין התעשרות גטאקסי, אין בידי לקבל.

מהטעמים דלעיל, אין בידי לקבל את הבקשה למחיקת כתב התשובה שהגיש פלינט, למעט לעניין נספח 2, אשר יוצָא ממנו מהטעם שצוין לעיל.

ביום 6.1.2019 הגישה המשיבה תשובתה לבקשת האישור במסגרתה טענה, כי המבקש נעדר עילת תביעה אישית כנגד המשיבה, שעה שביום 29.6.2017, בעודו באילת, הוריד את האפליקציה של המשיבה (להלן: "האפליקציה"), עידכן את פרטיו באפליקציה, לרבות פרטי כרטיס אשראי, נתן את הסכמתו למשלוח חומר פירסומי, ואף הזמין נסיעה במונית דרך האפליקציה, עליה שילם באמצעות פרטי כרטיס האשראי שהזין.

לטענת המשיבה, המבקש לא עומד בנטל המוטל עליו להוכיח כי מתקיימת תשתית ראייתית ראשונית לכך שהמשיבה מפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התיקשורת באופן רוחבי, ואף לא הצליח להוכיח כי קמה לו עילת תביעה אישית כנגד המשיבה.

לעניין המסמכים הנוגעים להליכים שנוהלו כנגד המשיבה טוען המבקש, כי הליך ייצוגי הנו למעשה אסופה של הרבה מאוד תביעות קטנות, ועל כן יש רלוואנטיות למסמכים המבוקשים, ובפסיקה כבר נקבע, כי ניתן להורות על גילוי מסמכים שעניינם תעוד מקרים נוספים של הפרה מצד המשיב בהליך של תובענה ייצוגית או מסמכים המעידים על גודל הקבוצה והקף העוולה הנטענת.

באשר לבקשה לקבל העתק ממלוא פרטי כרטיס האשראי שמילא המבקש לכאורה באפליקציה, מקובלת עלי טענת המשיבה, לפיה לא הובהר מדוע דרישה זו רלוואנטית לשם בירור המחלוקות בין הצדדים, שעה שפרטי כרטיס האשראי המצויים בידי המשיבה מופיעים על הקבלה שצורפה לתיק בית המשפט.

...

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, המשיבה תמציא למבקש את העתק מלוא הפעולות שביצע המבקש באפליקציה תוך 14 יום.

יתר דרישותיו של המבקש נדחות.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

התבקשתי להתיר צרופן של הראיות הבאות: כתבי בי דין שהוגשו מטעם המשיבה ומטעם איגוד נהגי המוניות הארצי, התובעים בה"פ (מחוזי ת"א) 26017-11-17 איגוד נהגי המוניות הארצי נ' אובר מערכות טכנולוגיות ישראל בע"מ (27.11.17) (להלן: "עניין אובר" או "תיק אובר") – במסגרת הליך זה עתרה המשיבה ביחד עם איגוד המוניות בבקשה למתן צו מניעה נגד המשך פעילותה של אובר, הנתבעת שם, בטענה כי פעילותה של אובר אינה חוקית ומנוגדת לתקנות התעבורה, שעה שהיא מפעילה בעלי רכבים פרטיים להסיע אנשים תמורת שכר על אף שהם לא רכשו רישיון להפעלת מונית ולא הוציאו רישיון להסעה ולנהיגה במונית.

מדובר בראיות שאין בהן כדי לתרום לחקר האמת, אלא מטרת צרופן לערוך מקצה שיפורים לבקשת האישור שהוגשה באופן מרושל; טענות המשיבה בכתבי הטענות שהגישה בעיניין אובר אינן סותרות את טענות המשיבה בתובענה שבכותרת, שכן בעיניין אובר עתרה המשיבה למתן צו מניעה שיורה להפסיק את שירות ההסעות בשכר שניתן היה להזמין דרך האפליקציה מטעם הנתבעות והטענה שם הייתה ששרות ההסעה המוזמן מסופק על ידי נהגים פרטיים ולא על ידי נהגי מוניות, וזאת בנגוד לתקנה 84א לתקנות התעבורה.

בתובענה שבכותרת המשיבה אינה כופרת בתחולת תקנות התעבורה על שירותי ההסעה במונית המוזמנים דרך האפליקציה אלא הטענה היא כי דמי הביטול הנגבים על ידי המשיבה אינם חלק משכר ההסעה ולכן סעיף 512(3) לתקנות התעבורה אינו חל עליהם; התצהירים הנוספים שצירופם מתבקש אינם יכולים לסייע לחקר האמת אלא מהוים ניסיון של המבקש להחלץ מכך שהוא נעדר עילת תביעה אישית, כאמור לעיל.

...

נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כך: אני מתיר צירוף כתבי בי הדין שהוגשו מטעם המשיבה בעניין אובר.

אני דוחה את הבקשה לצירוף התצהירים הנוספים.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה תוך 30 יום הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ (ר' סעיף 22 לעיל).

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא "כל מי שבמהלך שבע השנים שקדמו להגשת התובענה (מאז הושקה אפליקציית גט טקסי בשנת 2010) ועד למתן פסק דין בתובענה , הזמין ו/או יזמין באמצעות אפליקציית גט-טקסי נסיעה בין יעדים אשר הנוסע זכאי לנסוע על פי תעריף אחיד הנקוב בתוספת לצוו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחיר נסיעה) במוניות, התשע"ז-2016 (או כל צו מוקדם או מאוחר שבא ו/או יבוא במקומו), מבלי שאפליקציית גט-טקסי הציגה לו את האפשרות לידרוש כי התשלום יבוצע על פי התעריף האחיד" (סעיף ב' בפתיח לבקשת האישור).

בית המשפט מוסיף ועומד על המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת השאלה אם להתיר הגשת ראיה באיחור, אם לאו : אופייה של הראיה הנוספת (האם מדובר בראיה "טכנית" באופייה, כגון תעודה רשמית שנועדה להוכיח עניין פורמלי); מהו השלב שאליו הגיע המשפט – כאשר ככל שמדובר בשלב מאוחר יותר, כך נטייתו של בית המשפט תהיה נגד פריצת הגבולות של סדרי הדין; מידת מחדלו של בעל הדין בעיכוב בהבאת הראיה, כלומר, האם ידע או היה עליו לדעת על קיומה של הראיה מוקדם יותר; תרומתה של הראיה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת ותום הלב של המבקש.

ברע"א 1200/15 יוניון מוטורס בע"מ נ' ברליצהיימר, (‏30.3.15) השאירה השופטת א' חיות על כנה את החלטת בית המשפט המחוזי אשר התיר למבקש שם שהגיש תובענה ייצוגית, להוסיף תצהירים וחוות דעת לאחר תשובתו לתגובה וכך קבעה: "... ככלל אין להתיר הגשתן של ראיות שהיה ניתן בשקידה ראויה לצרפן לבקשה לאישור תובענה ייצוגית (ראו, רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ (15.4.2007), בפיסקה 8 (להלן: עניין פופיק). אך אין זה כלל בל יעבור ויתכנו מקרים בהם תהא הצדקה להתיר את הגשתן של ראיות נוספות אף שניתן היה לכאורה להשיגן טרם הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית וגם אם כבר הוגשה לה תגובה ... בבואו להכריע האם להתיר הוספה של ראיות בהליך לאישור תובענה ייצוגית על בית המשפט לתת דעתו למספר שיקולים ובהם: מידת השתהותו של המבקש בהוספת הראיות וההצדקות לה; נחיצותן של הראיות שהוספתן מתבקשת לבירור המחלוקת בין הצדדים; והמידה בה תכביד הגשת הראיות הנוספות על ניהול הדיון בבקשת האישור. כמו כן, על בית המשפט לתת דעתו לשאלה האם הבקשה לצרוף ראיות נוספות היא ניסיון לתקן בדיעבד בקשה בלתי מבוססת לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה בחופזה ... ועל בית המשפט להיתחשב בפגיעה שתגרם לצד שכנגד כתוצאה מהוספת הראיות שצירופן מתבקש ומנגד, באנטרס הצבורי שבניהול התובענה הייצוגית והנזק שייגרם במידה ולא תתאפשר הוספת הראיות ..." (פסקות 10-8).

...

באותו מקרה הגיע השופט כבוב למסקנה כי יש להתיר הבאתן של הראיות הנוספות, על אף השלב המאוחר של הדיון, לאחר שהסתיים שלב ההוכחות והחל שלב הסיכומים, ועל אף שמדובר בראיה "מורכבת הדורשת בירור נוסף". הנימוק להחלטתו היה שמדובר בראיות הנחזות להיות מהותיות לבירור האמת ועשיית צדק וכי הדירקטורים (חלק מהמשיבים שם) יכלו בתגובתם להתייחס לראיות החדשות (ושתיקתם מחייבת קבלת הבקשה).

אני סבורה כי נוכח האמור לעיל לוקה בקשת המבקשת בחוסר תום לב ובמחדל משמעותי בעניין המצאת הראיות במועד.

שקילה ואיזון של מכלול השיקולים האמורים לעיל, מביאה למסקנה כי יש להתיר את הגשת המכתב נוכח הרלוונטיות האפשרית לטענות שבלב בקשת האישור, וכך אני מורה.