בקשת צירוף ראיות חדשות בהליך פשיטת רגל

לנוכח העובדה שמר פורת הוא הבעלים של החברות, ומשהוקנו נכסיו לנאמן בהליך פשיטת הרגל בהתאם להוראת סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980, נידרש אישור בית המשפט הדן בהליך של פשיטת הרגל לניהול ערעורן של החברות בידי מר פורת וייצוגן על ידו.

אשר לבקשה לצרוף ראיות חדשות נוספות (מעבר לאלה שהוגשו בבית הדין האיזורי) ציינה הרשמת כי המערערים רשאים להגיש בקשה אשר תדון לפני המותב.

...

בכך לא די, ולא מצאנו מקום להתערב בהחלטת הרשמת בעניין דחיית הבקשה לתיקון כתב הערעור.

אשר לערעור העובד בנוגע לצירוף מר פורת לערעור כמערער, כך שיתאפשר לו לערער על חיובו האישי: משהערעור על החלטת הרשמת לא הוגש במועד, ומשלא הובא טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגשתו – יש לדחות את הערעור על הסף בשל האיחור בהגשתו.

סוף דבר – הערעורים נדחים, ובנסיבות הענין אין צו להוצאות.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד 10 מאי 2021 פש"ר 37285-04-16 זלינגר ואח' נ' זלינגר(המנוח) ואח' לפני כבוד השופט מיכאל תמיר בעיניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 המערערים: 1. דלית זלינגר 2. ברכה גדסי 3. אופיר זלינגר באמצעות עו"ד עדי בראונשטיין המשיבים: 1. נחום זלינגר (המנוח) 2. כונס נכסים רישמי תל אביב 3. דוד זיסמן, עו"ד מנהל עזבון 4. עו"ד אמיר סטמרי (מנהל מיוחד לבדיקת תביעת החוב) 5. גדעון פרייטג – חברת עורכי דין (נושה) פסק דין

משלא צורפו לתביעת החוב מסמכים כנדרש ומשלא ביקשו המערערים מבית המשפט רשות לצרף ראיות חדשות לערעור, די בכך כדי לקבוע כי לא נפל כל דופי בהחלטת המנהל המיוחד לדחות את תביעת החוב.

הפסיקתה הנ"ל הוגשה ללא חתימת בית המשפט, אולם ניכר ממנה כי הצדדים לתובענה הזדרזו לסיים את התיק לפני הגשת הליכי פשיטת הרגל של המנוח, ומנהל העזבון והכנ"ר לא היו צדדים להליך הנ"ל. הלכה ידועה היא כי פסק דין הצהרתי אשר ניתן בהסכמתם של צדדים מסוימים אינו מחייב צדדי ג' שלא צורפו לתובענה, ובנסיבות העניין פסק הדין אינו מחייב את בית משפט זה בהליך הפש"ר. נוסף על כך, מערערת 1 חתמה על ההסכם השני ביום 19/3/13 לאחר שניפתח תיק פש"ר, ולא מצאה לנכון ליידע על כך את בית המשפט אשר דן בתיק הפש"ר, או ליידע את מנהל העזבון שמונה קודם לכן ושניתן היה לצרפו כצד נוסף להסכם.

...

המנהל המיוחד הודיע כי אין בתצהירים שהוגשו כל חדש, ואין בהם כל התייחסות להתחייבות של המנוח להשיב את הכספים שקיבל מביתו או לסיבה למתן כספים אלה, ולכן יש לדחות את הערעור.

לגופו של עניין יש לקבל את כל טענות המנהל המיוחד כמפורט בסע' 4 לעיל, דין הערעור להידחות וזאת מנימוקים הבאים: 21.1.

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור ומחייב את כל אחד מהמערערים, יחד ולחוד, לשלם לתיק הפש"ר סך של 7,500 ₪ ולמשיב 5 סך של 7,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. משהופקד סך של 15,000 לתיק כערובה להבטחת הוצאות, המזכירות מתבקשת לשחרר את הסכומים שנפסקו לעיל לתיק הפש"ר ולמשיב 5 בהתאם.

למשיב לא היה ידוע כי החייבים נמצאים בהליך פשיטת רגל וההסכם נחתם עובר למתן צו הכנוס.

אתמול 6/2/2022 הגישו החייבים בקשה לצרוף ראיה חדשה הודעה ולפיה "נמצא" הסכם מיום 11/2/2000 המעיד על כך כי עיסאם ערטול מוותר על חלקיו וזכויותיו במפעל "טחינת השלום" (זכויות שהיו רשומות על שם החייב מונדר) ובתמורה מקבל חלקיהם של החייבים במקרקעין שירשו מאביהם.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתב ובע"פ, סבורני כי דין הבקשה להיתקבל כלפי כלל החייבים וזאת מן הטעמים הבאים: מסגרת נורמאטיבית סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) תש"ם 1980 (להלן: "הפקודה"), עניינו בבטול ההענקות והוא קובע כך: "(א) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן.

...

בנסיבות אלו ובראי ההתנהלות המשפחתית והאמור בדו"חות הנאמנים, לא נראה לי סביר כי האפוטרופוס, בן משפחתם של החייבים, לא ידע על קשייהם של החייבים במועד החתימה וזאת בשים לב לטענה לקשיים כלכליים של העסק, עניין שהיה ידוע וגלוי לכל והתייחס לכך גם ב"כ המשיב בדיון.

אני מקבל עמדת הנאמנים בהקשר זה כי הכפילות בהסכמים מלמדת על יותר מאשר התנהלות בעייתית, בלשון המעטה הן מצד החייבים והן מצד המשיב וכל מילה מעבר לכך מיותרת.

מכל האמור לעיל, אני קובע כי מדובר בעסקה שנערכה בחוסר תום לב והיא בטלה כלפי הנאמן.

סוף דבר אשר על כן, הריני מקבל את בקשה מס' 93 וקובע כדלקמן: ביחס לחייב מונדר הרי שההענקה בטלה כלפי הנאמן, בהיותה הענקה אסורה, בהתאם לסעיף 96(א) לפקודה.

לאחר שמיעת ראיות והגשת סיכומים ביקש הנתבע לצרף ראיות חדשות לפיהן נישא מאז הסיכומים ואף נולד לו בן. התובעת היתנגדה לצירופן, אולם אלו צורפו, הנתבע אף נחקר בעיניין העובדות הללו והוגשו סיכומים משלימים מטעם הצדדים.

התובעת היתה בחובות ונהלה הליך פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי אולם ההליך בוטל במהלך שמירת ההריון שכן לא עמדה בצו התשלומים שנקבע.

...

נוכח פערי השכר וההכנסות, לא מצאתי כי זה המקרה בו יש לערוך חישוב אריתמטי באמצעות שימוש בנוסחאות על מנת להעריך חלקו של כל אחד מההורים ואני קובעת שהחל מהגיע הקטינות לגיל 6, תישא האם בחלקן של כל אחת מהקטינות בסך של 100 ₪ והמזונות .

ממועד זה ועד תום שירות החובה בצה"ל או שירות לאומי, ישלם הנתבע שליש סכום המזונות כערכם במועד הרלוונטי.

שירות חובה בצה"ל או שירות לאומי הינו תנאי לחיוב המפורט בסעיף זה. ככל שהקטינות לא ישהו אצל התובעת שהות של קבע בתקופת השירות הצבאי או השירות הלאומי, ישלם הנתבע סכום זה ישירות לידי הקטינות.

בתקנה 144 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), החלות על הליכי חידלות פרעון בבחינת דין שיורי (תקנה 2 לתקנות חידלות פרעון), נקבע כי "בעל דין אינו רשאי להגיש ראיות חדשות לבית המשפט שלערעור; ואולם בית המשפט רשאי להתיר הגשת ראיות חדשות אם שוכנע שהן עשויות להשפיע על תוצאות העירעור וכן שמתקיים אחד מאלה: (1) לא היה ניתן לאתר את הראיה בשקידה סבירה ולהגישה בערכאה הראשונה במועד המתאים לכך; (2) הגשת הראיה דרושה כדי למנוע עוות דין". סבורני שהיה על הנאמן להגיש בקשה מתאימה לצירופו של המסרון כראיה חדשה בהליך העירעור טרם הצגתו.

עוד נקבע כי יש צורך בטעמים מיוחדים לצורך הארכת המועד להגשת תביעת חוב אך בחלוף השנים חל ריכוך בעמדת הפסיקה לגבי הטעמים המיוחדים הנדרשים להארכת המועד כפי שנקבע בעיניין זה בהילכת " מלונות רותם". עוד נקבע כי "... בהנתן מצב שבו הנושה לא ידע אודות צו הכנוס, ובד בבד הארכת המועד לא תיפגע ביעילות הליך פשיטת הרגל או בנושים האחרים, ניתן לבחון בחיוב את קבלת הבקשה" (פסקה 6; הדגשות לא במקור- מ.ה.).

...

המערערת טענה בתשובתה, בעיקרי הדברים (תוך שחזרה על חלק מהטענות שהעלתה בכתב הערעור למרות שלא היה לכך מקום), כי הנאמן צירף לתגובתו ראיה חדשה- חילופי ההודעות בווטסאפ, ללא נטילת רשות מבית המשפט; המשיב לא ציין בבקשה למתן צו לפתיחת הליכים את פרטי ההתקשרות עם המערערת ולא שלח אליה את הצו; הנאמן לא ווידא את קבלת הצו על ידי המערערת; המערערת לא הייתה מיוצגת בתקופה הרלבנטית; ב"כ המערערת הודיע לנאמן ביום 4.4.2022 שתביעת החוב תוגש ביום 28.4.2022; המדובר בחוב מזונות בדין קדימה; ילדיו הקטינים של המשיב הם הנושה האמתי; המשיב עבר להתגורר בנתניה ועול גידול הקטינים נותר על המערערת שנותרה באילת; יש להעדיף את טובתם של הקטינים על פני הנושים האחרים, מה גם שמדובר בנושים מקצועיים; הנאמן מצוי בקשרים עסקיים עם אחד הנושים, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בנק לאומי"); בדו"ח ממצאי הבדיקה ציין הנאמן כי המערערת יודעת על הליך חדלות הפירעון "... שכן היא צד להליך קציבת המזונות", אך הבקשה לקציבת מזונות הוגשה על ידי הנאמן ביום 28.3.2022; הנאמן מנוע מלהעלות גרסה שונה מזו שציין בדו"ח ממצאי הבדיקה לגבי מועד ידיעתה של המערערת על ההליך; הנאמן הגיש את הבקשה לקציבת מזונות בשיהוי של ממש; ההודעה בווטסאפ נעשתה לאור איום של המשיב על נקיטת הליך של חדלות פירעון; הודעת הממונה מיום 26.5.2021 נשלחה לכתובת שאינה קיימת ומעולם לא הגיעה למערערת; בשים לב לכלל נסיבות העניין יש לקבל את הערעור.

המערערת טענה שהיה על הנאמן לוודא שהיא יודעת על מתן הצו, לפי מצוות תקנה 75(א) לתקנות, אך אין בידי לקבל את הטענה.

עם זאת, סבורני שטרם נחצה קו פרשת המים בכל הנוגע לאינטרס ההסתמכות של הנושים.

יוצא אפוא שבית המשפט טרם נדרש לבירור בעניין תכנית השיקום הכלכלי של המשיב ובנסיבות העניין סבורני שטרם התגבש אינטרס ההסתמכות של הנושים.

התוצאה התוצאה היא שהערעור מתקבל על החלטת הנאמן בעניין דחיית הבקשה להארכת המועד להגשת תביעת החוב.