בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא מיום 18.9.23 (כב' השופטת רויטל באום) במסגרתה דחתה את בקשת המבקשת לתקן את הודעת צד ג' מטעמה באמצעות צירוף צד ג' נוסף בחלוף כימעט 4 שנים מתחילת ההליך.
תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 קובעת: "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן, תוך היתחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג."
הפסיקה קבעה בהקשר זה כי כדי להכריע בבקשה לצרוף בעל דין, על בית המשפט לבחון האם נוכחותו של אותו גורם או אדם דרושה ונחוצה לצורך הכרעה יעילה ושלימה במחלוקת שבאה לפני ביהמ"ש (ראו: רע"א 5861/15 עריית תל-אביב יפו נ' שומוביץ (26.1.16), סע' 26).
...
[הערה: ההדגשות בציטוטים שיובאו בפסה"ד להלן, אינן במקור ונועדו לשם ההדגשה בלבד]
לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק קמא, מצאתי לדון בבקשה ולתת רשות ערעור בהתאם לתקנה 149(2)(א)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, ומכח סמכותי עפ"י תקנה 138(א)(5) החלטתי שדין הערעור להתקבל, מהטעמים שיפורטו.
ברם לאחר בחינת המקרה דנן, סבורני כי החלטת קמא נופלת בגדר המקרים החריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור, הכל כפי שאפרט להלן:
ההשתלשלות הדיונית בתיק קמא
עסקינן בתביעה בגין ליקויי בניה של דיירי בניינים ברח' אריה לוין 4 ו-4א בקרית שמואל (להלן: "התובעים"), כנגד החברה היזמית 'משהב חברה לשיכון בניין ופתוח בע"מ' (להלן: "משהב") וכנגד הקבלן המבצע 'חברת תורג בע"מ' היא המבקשת דנן (להלן: "תורג").
מייד לאחר השלמת חווה"ד הסופית ביום 26.7.23, פעלה תורג בהתאם להמלצת ביהמ"ש וכעבור 4 ימים בלבד, ביום 30.7.23, הגישה את בקשתה לתיקון הודעה לצדדים שלישיים ובין היתר ביקשה להוסיף צד ג' נוסף – את מכון התקנים (להלן: "הבקשה השנייה") וזאת בזיקה לחוו"ד המומחה אשר קבעה (הן בחוו"ד הראשונה והן בחוו"ד הסופית) כי עשוי להימצא ליקוי באבן החיפוי ולכן יש להזמין יועץ אבן; לטענת תורג בבקשתה, בעקבות ממצא זה של המומחה נוצר הצורך לתקן ולהוסיף את מכון התקנים כצד ג', שכן בזמנו תורג הזמינה ממכון התקנים סדרת בדיקות לאבן החיפוי, מכון התקנים ביצע בדיקות מעבדה לאבני החיפוי ובפרט לאבן בה עוסקת התביעה ומצא כי האבן תקינה מכל הבחינות הנדרשות ולפיכך הסתמכה תורג על דו"חות הבדיקה של מכון התקנים והתקינה בבניין את האבן שאושרה ע"י מכון התקנים כתקינה; משנמצא ע"י המומחה כי קיימת אפשרות להימצאות ליקוי באבן החיפוי, מסקנה בה התחזק המומחה בחוו"ד הסופית, נדרש מכון התקנים כצד ג' כמי שאחראי לנזק שעלול להיגרם לתורג כתוצאה מקבלת התביעה ברכיב זה.
לאחר שבימ"ש קמא קיבל את תגובות הצדדים לבקשת תורג השנייה, החליט בימ"ש קמא את החלטתו מושא הערעור (18.9.23):
לשון ההחלטה מלמד, כי בימ"ש קמא קיבל את עמדתה של תורג שאפשר ויש בקביעות המומחה כדי לשנות את התמונה מבחינת צדדי ג', אך בעוד שמסיבה זו איפשר לתורג לתקן את ההודעה לצדדי ג' הקיימים, דחה את בקשתה להוסיף צד ג' נוסף (מכון התקנים) בנימוק אחד ויחיד: חלוף הזמן של "כמעט 4 שנים לאחר שנפתח ההליך" מה שיביא "להתמשכות (נוספת) של ההליך וסרבולו".
וכאן לטעמי שגה בימ"ש קמא; וייאמר מייד: אילו בימ"ש קמא היה מנמק את סירובו בכך שהתיקון המבוקש בדבר הוספת צד ג' נוסף איננו נובע במישרין מחווה"ד, ניחא.
רק בחוו"ד המומחה הראשונה מיום 10.5.22 הייתה התייחסות מפורטת לליקוי חיפוי האבן תוך התייחסות לטענת תורג לאישור מכון התקנים:
דהיינו על אף אישור מכון התקנים שהוצג למומחה, מצא המומחה שהאבן מתפוררת אך בשלב זה רק הציע לערוך בדיקות חוזרות; מיד בעקבות ממצא זה פנתה תורג כאמור בבקשה הראשונה; אלא שביהמ"ש קמא המליץ לתורג להמתין עם בקשתה עד להגשת חוו"ד סופית, ותורג קיבלה את המלצת ביהמ"ש, כאשר בחוו"ד הסופית, שהוגשה בחלוף למעלה משנה ביום 19.7.23, כבר מציין המומחה שכבר ניתנה חוות דעת של יועץ האבן, אשר קבע כי יש להחליף את האבנים:
העולה מהאמור, שאכן ממצאיו של המומחה, הן בחוו"ד הראשונה ברם בעיקר לאחר הדיוק בחוו"ד הסופית וההמלצה על החלפת האבנים (המלצה שלא נכללה בחוו"ד הראשונה), הם אלו שהובילו את תורג להגיש את הבקשה השנייה הכוללת את צירוף מכון התקנים כצד ג' נוסף לאור אישורו את האבן כתקינה, וזאת לאור העולה במישרין מחווה"ד >> ואכן בימ"ש קמא איננו שולל זאת בהחלטתו וכל נימוקו לסרב לבקשה נעוץ בנימוק אחד ויחיד: חלוף הזמן של "כמעט 4 שנים לאחר שנפתח ההליך-לצרף בעלי דין חדשים, פעולה שתגרום להתמשכות (נוספת) של ההליך וסרבולו".
ברם "חלוף הזמן" לכשעצמו איננו יכול להוות משקל מכריע לבדו ויש לתת את הדעת גם לשלב הדיוני של ההליך- ככל שהבקשה מוגשת בשלב מתקדם יותר בהליך כך הנטייה להיעתר לה תהיה מצומצמת יותר משום שהוספת צדדים נוספים להליך עשויה אכן לעכב ולסרבל את הדיון, ובמצבים מסוימים הדבר עשוי אף להביא להשגת ההליך לנקודת ההתחלה, שכן גם לצדדים המתווספים להליך ישנן זכויות דיוניות שהם עשויים לבקש לעמוד עליהן באופן שיאריך את ניהול ההליך.
במצב דברים זה, סבורני שטעמו של בימ"ש קמא "פעולה שתגרום להתמשכות (נוספת) של ההליך וסרבולו"- אינו יכול לעמוד, שכן עדיין התיק מצוי בשלב דיוני מקדמי, טרם קדם משפט ראשון.
יפים הדברים שנכתבו ב-ע"א 27947-11-15 שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ נ' דני קליין (28.3.2016) סע' 34 שם:
"חרף האמור ולמרות שההודעה לצדדים השלישיים הוגשה למעלה משלוש שנים לאחר הגשת התביעה ואף לאחר הגשת חוות דעתו של המומחה המוסכם, ובנסיבות אלה צירופם של הצדדים השלישיים להליך עשוי להוביל לסרבול ולהכבדה יחסית למצב שבו לא תותר ההגשה של ההודעות לצדדים השלישיים, סבורים אנו, כי דרך זו עדיפה על פני ניהולם של שני הליכים שלמים ונפרדים בשאלה הסבוכה, הנוגעת לליקויים, שנתגלו בחיפוי החיצוני של הבניין."
זאת ועוד: תקנה 136 לתקנות הישנות קובעת כדלקמן: "בעל דין רשאי, תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, לתקן בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו לאור האמור בחוות הדעת; היה בעל הדין תובע, רשאי הוא לתקן את הסעד שביקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום." >> היינו, ככל שתיקון כתבי הטענות הנדרש, נובע במישרין מהאמור בחוו"ד המומחה, הרי שבהתאם לתקנות הישנות קיימת זכות מוקנית לתקן כתבי טענות, ללא צורך בנטילת רשות מביהמ"ש.
בנידונינו כאמור, תורג הגישה את בקשתה בתוך תקופת 15 הימים מיום הגשת חוות הדעת לתיק ביהמ"ש, הן בקשתה הראשונה בעקבות חוו"ד הראשונה (כמפורט בסע' 5 לעיל) והן בקשתה השנייה בעקבות חוו"ד הסופית (כמפורט בסע' 6 לעיל) – תקופה שבהסדר לפי התקנות הישנות הייתה מקנה לתורג זכות לתקן את כתב טענותיה (ובכלל זה הודעה לצד ג' שגם היא 'כתב טענות', כולל גם הוספת צדדים שכן ה'תיקון' לא הוגבל רק לתוכן אלא כל 'תיקון' שהוא) ללא כל צורך בנטילת רשות מביהמ"ש.
אמנם בתקנות החדשות [תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018] לא מופיעה תקנה דומה לתקנה 136, ולאור תקנה 47(א) לתקנות החדשות, שאינה מתירה באופן אוטומטי לבעל דין לתקן את כתב טענותיו בעקבות תיקון קודם שנעשה על ידי בעל דינו אלא רק לאחר קבלת רשות מביהמ"ש, נראה שמדובר בהשמטה מכוונת.
אגב, טרם חתימת פסק דיני מצאתי מקרה דומה ממש למקרה דנן, שבו בעקבות חוו"ד המומחה שם, שקבע כי נמצא ליקוי באבן החיפוי, קיבל ביהמ"ש המחוזי חיפה את הערעור שם תוך שקבע כי קביעה שכזו בחווה"ד מצדיקה את תיקון כתבי הטענות, למרות שכבר בכתב התביעה שם נטען בעניין חיפוי האבן:
"ואולם בענייננו אני סבורה כי התיקון נובע במישרין "מהאמור בחוות הדעת". אמנם כבר בכתב התביעה המקורי נטען בעניין חיפוי האבן אך מומחה בית המשפט, המהנדס ברלינר, לא מצא פגם בעבודת החיפוי ורק לאחר "התפנית" של נפילת האבנים נערך הסקר בעטיו נערכה בחינה מחדש הן מצד המר והן מצד המבקשת, ותיקון כתבי הטענות נובע במישרין מהאמור בחוות הדעת.
*****************
אשר על כן ולאור כל המקובץ לעיל, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, ולקבל הערעור ולהורות על ביטול החלטת בימ"ש קמא לעניין אי-הוספת צד ג' ולהתיר למבקשת להוסיף את מכון התקנים כצד ג' נוסף, וזאת ללא כל חיוב המבקשת בהוצאות בגין ההוספה והימשכות ההליך עקב כך, שכן המבקשת הגישה כאמור את בקשתה לבימ"ש קמא בעקבות המלצת ביהמ"ש להמתין עד למעלה משנה לאחר מכן; תורג איננה "אשמה" בהתארכות ההליך המקדמי ובכך ששמעה להמלצת ביהמ"ש (המלצה שניתנה בצדק לטעמי) ועל כן אינני רואה לנכון לחייבה בהוצאות בשל העובדה שכעת יתכן וההליך המקדמי יתארך בעקבות הוספת מכון התקנים כצד ג' נוסף.
