בקשת צירוף אשה לתיק פשיטת רגל של בעלה

ביום 5.2.2012, ניתן פסק הדין בע"א 9032/10 ובע"א 7183/11, מפי השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ובהסכמת השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין והשופט י' דנציגר, במסגרתו נקבע, כי: "טענותיהם האמורות של המערערים חייבות להתברר בגדרה של בקשה שעליהם להגיש במסגרת תיק פשיטת הרגל של החייבת. האמירות השונות בהחלטות שנתקבלו בעבר לגבי היחס והקשר בין החייבת לקלנפורט (כולל בהחלטה מיום 30.11.11 להכריז את החייבת פושטת רגל) היו בגדר אמרות אגב. עד כה לא נדונה השאלה האמורה כשאלה מרכזית ועיקרית בהליך כלשהוא. בגדר בקשה כזו, שתוגש במסגרת הליך פשיטת הרגל יוכלו, כמובן, כל המשיבים להעלות את טענותיהם. כך אף המשיבים 2-1 הטוענים, בין השאר, כי המערערים מושתקים מלטעון כי הכספים שהועברו אליהם צריכים לעבור לקופת פשיטת הרגל. נוסיף עוד, כי חובה לצרף כמשיבים נוספים בבקשה שתוגש אף את הנתבעים הנוספים בתובענה, שהרי ייתכן שהם עלולים להפגע אם המשיבים 2-1 יידרשו להעביר לקופת פשיטת הרגל את הכספים שהועברו להם. ראוי כי בקשתם של המערערים תוגש בהקדם". בהתאם לאמור, ביום 29.2.2012, הגיש הנאמן לתיק הפש"ר בקשה למתן הוראות, בגדרה, התבקש בית המשפט להצהיר כי כל נכסיהן, כספיהן, וזכויותיהן של קלנפורט ונט הנם של החייבת בלבד, ובשל כך הם "מוקנים במלואם לקופת פשיטת הרגל"; ולהורות לבנקים הזרים להשיב לקופת הפש"ר את הכספים.

בפתח הדיון, עמד בית משפט קמא על העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת: "כאמור, קלנפורט הנה חברה זרה אשר היתאגדה באיי הבתולה הבריטיים ביום 4.7.00. הון המניות של קלנפורט עומד על סך 50,000$ (ארה"ב) ומניה אחת למוכ"ז. חשבון הבנק של קלנפורט בבנק דיסקונט ניפתח, בהתאם למסמכי פתיחת החשבון, ביום 28.11.00, על-ידי מר וסיל טברצ'ה, אזרח רומני שהנו מורשה החתימה היחיד בקלנפורט ונציגה היחיד בארץ. החייבת, שהחזיקה בייפוי כוח מטעם קלנפורט מיום 2.9.03, ערבה לכל חוב של קלנפורט בבנק דיסקונט, ללא הגבלת סכום, ואילו בנה, מר עמית סייג...ערב לחובות קלנפורט עד לסכום של 400,000$ (ארה"ב). את קלנפורט ייצגה בארץ החייבת, וכך גם עשתה במסגרת הליכים משפטים שקלנפורט הייתה צד להם (ת"א 1356/07 המתנהל בבית משפט השלום בנתניה; ת"א 35769-04-11 המתנהל בבית משפט זה; וכן התובענה שלפניי), והיא אשר ביצעה בפועל פעולות שונות בחשבונה של קלנפורט בבנק דיסקונט, ובכלל זאת העברת כספים מחשבונה של קלנפורט לחשבונות בנק אחרים". בהמשך הזכיר בית משפט קמא את פסק דינה של השופטת ו' אלשייך מיום 30.11.2011, במסגרתו נאמרו, בין היתר, הדברים הבאים: "יוצא, כי לא בכדי, עוררה החייבת חוסר אמון מובהק; אודה ואתוודה כי החייבת הטיבה להעמיד פנים כאשה אומללה ומפוחדת, המשתוקקת לעורר אמון בבית המשפט, ולא היא; דרך תשובותיה, ושפת הגוף שלה הסגירו אשה מתוחכמת, ערמומית ומיתממת, בעלת זכרון סלקטיבי על פי צרכיה ומה שנראה לה כמתאים לשרת את האינטרסים שלה.

למען הזהירות, סבורים הבנקים הזרים, כי גם במקרה בו בית משפט זה ימצא לנכון לקבל את עירעורו של הנאמן, הרי שיש לשייך מחצית מהכספים למר אורי סייג, בעלה של החייבת – כעמדת הכונס הרישמי שהוצגה בבית משפט קמא – ולחייבם להעביר לקופת הפש"ר, לכל היותר, מחצית מהכספים.

...

עוד נטען, כי חשבונה של קלנפורט בבנק דיסקונט היה בשליטתה המלאה של החייבת, אשר לצורך כך עשתה, ביחד עם בעלה, שימוש במסמך מזויף, תוך גניבת זהותו של פועל רומני קשה יום, בשם מר וסילי טברצ'ה. מנגד, טענה החייבת, כי דין הבקשה למתן הוראות להידחות על הסף, בהכחישה בכל תוקף את טענת הנאמן, לפיה היא הקימה את קלנפורט לשם הברחת נכסים מנושיה.

וכך סיכם בית משפט קמא את עמדתו בנושא זה: "המצג שיצר הנאמן הביא לכך שניתן פסק דין בתובענה ומכוחו מומש העיקול שהוטל על חשבון הבנק של קלנפורט, כך שחלק מהכספים שנגזלו מהמשיבים מס' 2 ו-3 הושבו לידיהם. בנסיבות אלה, סבורני כי מן הראוי להחיל על הנאמן את דוקטרינת ההשתק, ודומה כי על הדברים לקבל משנה תוקף לנוכח העובדה שמדובר בבעל תפקיד, הנושא בחובה מוגברת של נאמנות, זהירות ותום לב". בבחינת למעלה מן הצורך, ציין בית משפט קמא, כי אף בהנחה, כי הנאמן אינו מנוע ומושתק מלטעון כל טענה ביחס להסכם הפשרה ולכספים שהתקבלו בידי הבנקים הזרים מכוחו; ואף בהתעלם מהעובדה שבגדרי ההליך מתבקשת הרמת מסך כנגד חברה זרה, ומהטענה שלבנקים הזרים זכות עקיבה בכספים – "הרי שהנאמן לא הצביע על כל בסיס משפטי שמכוחו ניתן לבצע הרמת מסך בדיעבד, באיחור של שנים". על יסוד נימוקים אלה, החליט בית משפט קמא לקבל, באופן חלקי, את הבקשה למתן הוראות, באופן שניתן סעד הצהרתי לפיו "כל נכסי, כספי וזכויות המשיבה מס' 7 והמשיבה מס' 8 הנם של החייבת ושלה בלבד, והם מוקנים במלואם לקופת פשיטת הרגל. זאת, לרבות זכויות התביעה של מי מבין המשיבות מס' 7 ו-8 בהליכים המתנהלים בארץ". לנוכח האמור, הורה בית משפט קמא כי הנאמן ייכנס בנעליה של קלנפורט בת"א 35769-04-11; וכי הנאמן יפעל לרישומו כבעל מניות ברישומי קלנפורט באיי הבתולה הבריטיים, בהתאם לתקנון החברה.

כפי שטענה נט, אף אני סבור כי בית משפט קמא התעלם מאישיותה המשפטית הנפרדת של נט, תוך ייחוס נכסיה, כספיה וזכויותיה לחייבת – וכל זאת, מבלי לבחון האם, בנסיבות העניין, ניתן להרים מסך, ובכלל זה, מבלי לבחון האם הדין הזר, החל באיי הבתולה הבריטיים, מאפשר לבצע "הרמת מסך", בנסיבות שכאלה, והאם הדבר אפשרי, כלל ועיקר, במדינה זרה.

לפיכך, יש לקבל את ערעורה של נט על החלטת בית המשפט המחוזי (הנשיא א' אורנשטיין), מיום 18.6.2017, בפש"ר 1381/09, במובן זה שההחלטה הנ"ל תושעה עד להכרעה בהליך האמור בפסקה 64 לעיל לעניין הרמת המסך, ובהתאם לתוצאותיו.

סוף דבר סיכומו של דבר, משלא נמצאה כל הצדקה לסטות מכלל אי ההתערבות בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, אציע לחבריי לדחות את ערעורו של הנאמן (ע"א 3773/16).

לפי פסק הדין שאישר את הסכם הגירושין "העיקול שהוטל ע"י האשה על הבית שבבעלות הבעל ברח' הקוקיה ישאר על כנו עד לתום המחלוקת הרכושית שבין הצדדים" (פסק הדין מיום 12/5/08 והסכם הגירושין צורפו לבקשה 101 מיום 17/9/18).

מנגד, אם הסכם הפשרה בא להסיר מדרכה של המבקשת את מיכשול הליך פשיטת הרגל של החייב ואת טענות הנאמן לביטול הסכם המכר וזאת בלבד - יש לדחות את הבקשה, שכן התמורה כנגד התשלום כבר ניתנה, שהרי בתמורה לתשלום המבקשת לקופת הכנוס, הנאמן הסיר טענותיו ואת העיקולים של הנושים בהליך הפש"ר, תוך שהערת האזהרה לטובת המבקשת והסכם המכר נותרו על כנם ובידי המבקשת לפעול לרישום הזכויות על שמה בכפוף לכל דין.

אני מקבלת את עמדת הנאמן והכנ"ר כי לפי הסכם הפשרה, עם התשלום לקופת הכנוס, הוסרו טענות הנאמן שבקש לבטל את העסקה בהיותה הענקה בטלה לפי דיני פשיטת הרגל והנכס יצא ממסת נכסי החייב בהליך הפש"ר תוך שהנאמן דאג לביטול העיקולים שהוטלו ע"י נושי החייב בתיק פשיטת הרגל ולהסרת ההערה בדבר הליך הפש"ר. זו התמורה המוסכמת שקבלה המבקשת על פי הסכמת הצדדים, במסגרת הסכם הפשרה עם הנאמן, וכנגד התשלום שביצעה לקופת הכנוס.

...

התייחסות לטענות נוספות של המבקשת אני דוחה את טענת המבקשת, כי היה על הנאמן והכנ"ר לדאוג לכך שיופיע בהסכם הפשרה סעיף שלפיו המבקשת רוכשת את הנכס לפי סעיף 34א לחוק המכר.

המבקשת ידעה גם כי הגרושה טוענת למחצית הזכויות בנכס וכאמור, נראה על פניו, כי במסגרת הסכם הפשרה עם הנאמן נטלה המבקשת סיכון כי בסופו של דבר, לא יהא בידה לרכוש את מלוא הזכויות הרשומות על שם החייב בנכס.

עוד ובהמשך למאפייניו המיוחדים של עיקול זה כפי שציינתי לעיל (ראו סעיף 37 לעיל), מתעוררת גם השאלה אם אין מדובר בעיקול שאינו משמש ערובה לחיוב כספי, כלשון הסיפא לסעיף 34א לחוק המכר, שאז אין תחולה לסעיף זה. סוף דבר: לנוכח כל האמור אני דוחה את בקשת המבקשת לעיכוב חלוקת הדיבידנדים לנושים עד להכרעה בטענותיה של הגרושה בקשר עם זכויותיה בנכס.

בתגובת הערייה לבקשה ולהודעה מיום 10.4.18, נטען כי על המבקשת להעלות טענותיה בתיק פשיטת הרגל של בעלה, החייב (להלן: מר כוכבי), ולא בתיק דנן.

במסגרת אותו הליך נדחתה הטענה לפיה היה צריך לצרף את המבקשת כצד לתביעה, תוך שנקבע כי "מעיון בהסכם הממון שבין הנתבע לאישתו עולה, כי האשה זכאית לקבל את המיטלטלין שבדירה בלבד ואין לה כל זכות בנכס עצמו" (סעיפים 84 ו- 95ב לפסק הדין).

...

סוף דבר בקשה זו היא אחת מני בקשות נוספות שהגישו המבקשת ובעלה במטרה לעכב את הליכי פינויים מנכס המקרקעין.

בנסיבות העניין, לא שוכנעתי גם כי מתקיימים יתר המבחנים שהתוותה הפסיקה למתן סעד זמני.

לאור כל אלה, דין הבקשה לעיכוב פינוי המבקשת מדירת המגורים – להידחות.

המבקש בתיק 14930-09-10 הנו בנה של המבקשת בתיק 22394-07-10 ונסיבות ההסתבכות בחובות של שני החייבים דומות.

החייבת טענה שבשל מצוקה כלכלית לא ניפרעו תשלומי משכנתא וחוללו שיקים שמסרה החייבת לבעלה כדי לסייע לו. כן נטען כי חובות החייבת נבעו מהחתמתה כערבה לחובות העיסקיים של בעלה בבנק מבלי שהוסבר לה כי היא חותמת על מיסמכי ערבות.

החייב טען כי לאחר שנשא אישה נטל האחריות על חייו, עבר להתגורר במקום אחר, ניסה לפרוע חלק מחובותיו ורק משכשל פנה להליכי פשיטת רגל ואף ביקש, לאחר שמצא עבודה, להגדיל התשלום החודשי לקופת הכנוס.

כך נטען כי החייבת טענה בבקשה ותצהיר שצורף לה כי סייעה לבעלה בעיסקו.

...

באשר לחייב אכן החייב השתלב במקום עבודה ומשלם לקופת הכינוס תשלום מוגדל ואולם מחדליו הרבים בצירוף נסיבות היווצרות חובותיו אינם מצדיקים לגביו מסקנה אחרת.

בנוסף לאמור לעיל גם התנהלות החייבים בהליך לא הייתה כמצופה מחייבים בהליך בוודאי לא התנהלו החייבים באופן שמחייב המסקנה כי למרות הספקות בנסיבות היווצרות החובות התנהלות החייבים עסקינן בחייבים ראויים המתאימים להליך.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אי הוכחת תום לב ביצירת החובות וכן התנהלות של החייבים בהליך, אני מורה על דחיית הבקשות.

רקע והליכים קודמים בתיק פשיטת הרגל ביום 12/11/17 הוגש בתיק הפש"ר דוח המנהל המיוחד (כתארו אז) ובקשה למתן הוראות.

חרף האמור, המוסד לביטוח לאומי בחר להגיש את התביעה רק נגד החייב ולא ביקש לצרף את החייבת כמי שחבה בחובות בעלה.

הפקודה אינה מתייחסת לבני זוג כיחידה שניתן להגדירה "חייב". פשיטת רגלו של בן זוג אחד אינה גוררת אחריה את פשיטת רגלו של בן הזוג השני (דוד מינץ "השותפות הנישואית והערבות ההדדית בין בני זוג בפשיטת רגל – עיון מחודש", דין ודברים ט 105, 129-128, 132 (התשע"ו) (להלן: השותפות הנישואית)).

ראשיתה של ההלכה בע"א 446/69 יובל לוי, הנאמן על נכסי בצלאל גולדנברג נ' שושנה גולדנברג, פ"ד כד 813 (1970)‏‏ שם הוצגה השאלה באיזו מידה חייב חלקה של האישה בנכסי המשפחה לשאת בעול החובות שעשה הבעל פושט הרגל.

...

בנוסף אני קובעת כי לא הוכחה הנאת הנתבעת מכספי החייב.

אני קובעת כי חצאי הדירות היו ונותרו קניינה והיא היתה זכאית לעשות בהן כמיטב הבנתה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.