העתירה מופנית כנגד ההחלטה של המשיבה, עריית אשקלון, למכור את המקרקעין.
ביום 18.12.2017 דחיתי את הבקשה למתן צו מניעה זמני, בין היתר משום שלא מצאתי מהו הנזק שייגרם לעותרים מאי מתן הצוו (גם אם יימשכו הליכי המיכרז והמגרש הנידון יימכר, אין בשינוי זהות הבעלים כשלעצמו כדי לפגוע בזכויות של העותרים על פי דין).
בהקשר זה טוענים העותרים כי המיגרש המוצע למכירה צמוד, כאמור, למבנה האנייה אשר נמצא בבעלות בן דודו של שר האוצר המכהן וכי ראש העיר אשקלון הוא נציג מפלגתו של שר האוצר, מפלגת "כולנו". נוכח האמור טוענים העותרים כי על הערייה ליתן טעם מדוע למכור את המיגרש נשוא העתירה ולא שטחים אחרים, ככל שהיא זקוקה לכסף.
המשיבה מוסיפה כי מכתב ההפניה כלל לא מיועד למועצת העיר, אלא מהוה תיכתובת פנימית.
המשיבה מוסיפה כי ביום 24.10.17 ניתן היתר בניה מספר 2017205 לבצוע עבודות שפוץ חזיתות בקשר למגרש כולו, אולם ההיתר לא סותר ולא יכול לסתור או לגבור על השימושים הקבועים בתב"ע.
באשר לזכויות הבנייה בנכס, טוענת המשיבה כי נותרו זכויות בהקף של 70 מ"ר. המשיבה מציינת כי קיימת הבהרה מנומקת מאת שמאי והיא תהיה מוכנה להציגה בפני בית המשפט, ככל שיהיה בכך צורך.
לעניין פירסום המיכרז בשנת בחירות, טוענת המשיבה כי ההגבלות החלות על רשויות מקומיות בשנת בחירות אינן נוגעות לפירסום מכרזים מסוג המיכרז שבעניינינו.
...
בדיון שהתקיים לפניי ביום 21.11.2017 התבהרו והתחדדו המחלוקות בין הצדדים ובעקבותיו הגישו העותרים בקשה להגשת עתירה מתוקנת, אליה מצאתי מקום להעתר בנסיבות העניין.
מסקנה זו מתחזקת נוכח הדו"ח על עבירות בניה (מיום 13.7.2017) שנשלח, בין היתר, לעותרים עובר להגשת העתירה ואשר מייחס את העבירות לבעלים של הקרקע, קרי העותרים.
לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית.
העותרים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ₪.