בקשת צו מניעה זמני נגד הפעלת מלון ללא היתר

זמן קצר לאחר מכן היתגלע סיכסוך בין הצדדים, אשר בעקבותיו הגישו המשיבות בקשה לצוו מניעה זמני נגד המבקש, אשר יגביל את פעילות המוסך בשטח החניון לשטח מוגבל (ת"א (שלום ירושלים) 35906-07-11).

עם זאת, כפי שאף אישר בנו של המבקש במהלך הדיון בבית המשפט קמא, הוא אמנם התכוון לבנות קיר בשטח החניה, כדי לספק במקום שירותי רחיצת מכוניות.

עם זאת, על-פי טענת בנו של המבקש, על-פי הסכם השכירות היה על המשיבות להשיב את השטח למצב מתאים להפעלת תחנת רחיצה, תוך הכשרת שיפועים ומקום לנקוז מים.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות העירעור ולאחר עיון בתיק בית המשפט קמא, לרבות בהחלטתו הנדונה, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נמצא מקום להתערב בה. ככלל וכידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע להכרעה בבקשות למתן סעדים זמניים ולכן בדרך כלל ולמעט במקרים חריגים, ערכאת העירעור תיטה שלא להתערב בהחלטות בעניינים אלו (ראו למשל: רע"א 1708/23 אשמי נ' א.ר.א.ב בונוס בע"מ (7.5.2023)‏‏, כבוד השופטת ר' רונן, פסקה 12 (להלן – עניין אשמי); רע"א 1162/23 עצמאות ניהול מלונות בע"מ נ' פלטרין השקעות בע"מ (26.3.2023)‏‏, כבוד השופטת ר' רונן, פסקה 15; רע"א 2071/21 חצרי אלף בית דוד המלך בע"מ נ' אזורים בנין (1965) בע"מ (13.7.2021)‏‏, כבוד השופט ע' גרוסקופף, פסקה 14).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ולאחר עיון בתיק בית המשפט קמא, לרבות בהחלטתו הנדונה, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נמצא מקום להתערב בה. ככלל וכידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע להכרעה בבקשות למתן סעדים זמניים ולכן בדרך כלל ולמעט במקרים חריגים, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות בעניינים אלו (ראו למשל: רע"א 1708/23 אשמי נ' א.ר.א.ב בונוס בע"מ (7.5.2023)‏‏, כבוד השופטת ר' רונן, פסקה 12 (להלן – עניין אשמי); רע"א 1162/23 עצמאות ניהול מלונות בע"מ נ' פלטרין השקעות בע"מ (26.3.2023)‏‏, כבוד השופטת ר' רונן, פסקה 15; רע"א 2071/21 חצרי אלף בית דוד המלך בע"מ נ' אזורים בנין (1965) בע"מ (13.7.2021)‏‏, כבוד השופט ע' גרוסקופף, פסקה 14).

לאחר בחינה זו מצא בית המשפט קמא כי המשיבות הניחו תשתית ראייתית מספקת לשם ביסוס עילת התביעה וכן כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתן.

לסיכום, לא רק שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות שעניינן סעדים זמניים, אלא שבנסיבות הנדונות לא נמצא מקום להתערבות זו. לפיכך בקשת רשות הערעור נדחית.

לפנינו בקשת המבקשת, סי אליאנס בע"מ (להלן: "המבקשת"), לתת צו מניעה זמני כנגד המשיב, מר שגיא יהלום (להלן: "המשיב"), האוסר על המשיב לקיים קשר מסחרי, לנהל משא ומתן או כל מגע אחר עם לקוחות המבקשת ברשימה שצורפה כנספח 1 לבקשה, למשך שנה ממועד סיום העסקת המשיב אצל המבקשת, קרי עד ליום 1.1.22, ולמצער עד לאחר עונת הקיץ 2021.

כמו כן, נחתמו מעת לעת הסכמי עגינה בין חברת ישרוטל בע"מ, שהנה המפעילה והמנהלת של מרינת מלון המלך שלמה בה עגנה יכטה אירנה (להלן: "ישרוטל"), לבין המבקשת בשם מישפחת וינר.

כך, חרף העובדה שביום 28.7.20 שלח מר זינגר הודעה בקבוצת הוטסאפ שבה ביקש להפנות כל פנייה מבעלי היכטה או נציגיהם אליו, תוך שהמשיב מגיב תגובת "לייק"; וחרף העובדה שיומיים לאחר מכן, ביום 30.7.20 שלח מר זינגר הודעה בקבוצת הוטסאפ שבה בין היתר כתב כי "אף אחד לא עולה על" היכטה "ללא אישור" – המשיב הרשה לעצמו, לכאורה, להפר את ההנחיות הללו ולצאת ביום 27.8.20 להפלגה עם אורחיה של גב' אמילי, תוך שהוא מודיע למר זינגר על ההפלגה רק לאחר צאתו מהמרינה, ככל הנראה על-מנת שמר זינגר לא יוכל למנוע בעדו את קיום ההפלגה.

...

מאזן הנוחות הגם שלכאורה יש טעם לפגם בהתנהלות המשיב, אנו סבורים כי בנסיבות העניין מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, מצאנו כי דין הבקשה להגבלת העסקתו של המשיב להידחות.

המבקשת תשלם את הוצאות המשיב בגין בקשה זו בסכום של 1,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום.

יצוין כי עוד בטרם הגשת התביעה הגישה המשיבה בקשה למתן צוי מניעה זמניים כנגד המבקשת, אשר ימנעו ממנה לפגוע בפעילות הבר שבבעלות המשיבה.

ביום 4.12.2018 הגישה המבקשת כתב הגנה, במסגרתו טענה, בין היתר, כי לא הפרה כל התחייבות חוזית כלפי המשיבה, וכי כל מטרתה של המשיבה היא לטיפול במבקשת אשמה לקשיים הכלכליים אליהם נקלעה המשיבה.

הרציונל לחזקה זו הוא מניעתה של היסתתרות מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להמנע מתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבע [ראו רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ ואח' נ' זיסר ואח' (פורסם בנבו, 13.7.2008) (להלן: "פרשת נאות אואזיס")].

במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סכוייה, האם הוגשה הבקשה להפקדת ערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי היתנהגות הנתבע ועוד [ראו פרשת נאות אואזיס הנ"ל; רע"א 396/20 תיאופילוס ג'אנופולוס הפטריארך היווני האורטודוקסי נ' אביטל נכסים בע"מ (פורסם בנבו, 6.5.2020), וכן רע"א 8575/14 חאמד נ' חברת אלוואטן בע"מ (פורסם בנבו, 30.12.2014)].

...

משכך, דין הבקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת להתקבל.

סוף דבר הבקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות המבקשת מתקבלת.

המזכירות תדוור העתר החלטתי זו לב"כ הצדדים.

רישיון זמני לניהול עסק ניתן לנתבעים ביום 08/05/17 לניהול מלון בחלקה 24 ותוקפו עד ליום 08/05/18 (ר' נספח ג' לכתב ההגנה ולתגובת הנתבעים לבקשה לסעד הזמני), תואם את טענת הנתבעים לפיה רכשו את המלון בשנת 2015 ורק לאחר שפוץ ארוך הם החלו להפעיל את המלון בהתאם לרישיון העסק שקבלו בחודש מאי 2017.

הלכה היא כי מי שניפגע עקב הקמת מבנה ללא היתר או על פי היתר שאינו חוקי זכאי לסעד, ובכלל זה סעד של צו הריסה או צו מניעה, אף אם הפגיעה אינה פגיעה כדי מיטרד, די לו שיראה שנגרמה לו 'אי נוחות'".

יחד עם זאת, ובשונה מהטענות לקיום הצוו הזמני ללא רבב, במסגרת עדותה של גליה התברר כי בחודש מאי 2019 ניתן כנגדה צו להריסת אוהל שהוקם בבנייה קלה ללא היתר בחלקה 25.

...

סבורני כי די בקביעת הצו הזמני לקבוע, בכדי למנוע מטרד של פעילות מלון, שיש בו בכדי להשפיע על נוחות חייהם של התובעים בביתם.

סוף דבר התביעה למתן סעד קבוע מתקבלת והתביעה לסעד הכספי מתקבלת באופן חלקי.

בנוסף אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים פיצוי בגין מטרד ליחיד ובגין עוגמת נפש בסך כולל של 50,000 ₪.

הם עשו שימוש במתקני המלון לרבות הסעדה, ללא כל הגבלה, ללא אישור וללא חיוב, מבלי שהאירוח תועד במחשבי התובעת.

בתגובה, הגישו הנתבעות מס' 1-3 בקשה למתן צוי מניעה זמניים במסגרת ת"א (נצרת) 45439-12-16 (להלן: הבקשה למתן צוי מניעה זמניים), בקשה ממנה חזרו מאוחר יותר, ובה העלה הנתבע מס' 4 טענה לפיה הנתבעת מס' 3 העמידה הלוואות לטובת המלון, לבקשת גורן.

לאור האמור, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים לשלם לה את הסכומים הבאים, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל: · הנתבעים מס' 3-5, ביחד ולחוד – סך של 1,530,780 ₪ ("לא כולל מע"מ לגבי לקוחות ישראלים") · הנתבעים מס' 2 ו-7, ביחד ולחוד – סך של 212,793 ₪ · הנתבעים מס' 1 ו-6, ביחד ולחוד – סך של 344,228 ₪ · כל הנתבעים, ביחד ולחוד – סך של 150,000 ₪ בגין נזק לא ממוני ו/או עוגמת נפש טענות הנתבעים בכתב ההגנה המתוקן (להלן: כתב ההגנה), טוענים הנתבעים כי התובעת עשתה שימוש ציני בנתבעות מס' 1-3 אשר מנהליהן הנם אנשים ישרים ושומרי מצוות, אשר בטחו בתובעת ומעולם לא העלו על דעתם כי ייתכן שהיא תצא נגדם, וזאת אחרי שבזמנים הרלבאנטיים, הם "עזרו לתובעת להשאיר ראשה מעל המים תוך הזרמת כספים רבים לח-ן הבנק של התובעת, על מנת שהאחרונה תמשיך להפעיל את בית המלון". כל חטאן של הנתבעות מס' 1-3 בכך ששמו מבטחן בתובעת והסכימו לרכוש "בנק" חדרים תמורת תשלום סכום כסף נכבד מראש.

רק לאחר שהנתבעות מס' 1-3 הגישו כתב תביעה שכנגד, נגד התובעת וזוהר, באורח פלא, שירבבה התובעת לכתב התביעה המתוקן גם את הנתבעים מס' 4-7, "בבחינת עין תחת עין". לטענת הנתבעים, גירסתה של התובעת אינה מתיישבת עם השכל הישר נוכח העובדות הבאות: זוהר ובנו אוהד (להלן: אוהד), בעלי המלון, היו נוכחים ומעורבים בפעילות השוטפת של המלון; ההסכמים בין הצדדים נחתמו על ידי לא פחות מאשר מנכ"ל המלון; לזוהר ולאוהד הייתה גישה מלאה למערכות הפנימיות של המלון לרבות מערכת הנהלת החשבונות; כיצד ייתכן שהדו"חות השנתיים שהגישה התובעת עברו ביקורת של רואה חשבון מבלי שהועלו לכל הפחות תהיות ביחס לכל הנטען בכתב התביעה; לזוהר ולאוהד הייתה גישה מלאה ובלעדית לחשבון הבנק של המלון וכפועל יוצא מכך ראו את כל הכספים אשר ניכנסו לחשבון; הנתבעות מס' 1-3 העבירו את כל הכספים בהתאם להסכמים בין הצדדים ישירות לחשבון הבנק של המלון; בין הנתבעות מס' 1-3 לא היה כל קשר עובר להגשת הבקשה למתן צוי מניעה, יתרה מכך, הן אף היו מתחרות עסקיות; טענת התובעת כאילו לא ידעה על ההלוואות אותן נתן הנתבע מס' 4 למלון אינה מתיישבת עם תיכתובת מסרונים בין גורן לאוהד, המוכיחות כי התובעת ידעה גם ידעה על ההלוואות; חוות הדעת עליה מבססת התובעת את תביעתה מלאה בסתירות ופגמים ומעידה על אי סדרים משמעותיים "הגובלים בפלילים"; לא ניתן להחביא נתונים ב"פנדינג" הואיל והנתונים לא נעלמים, אלא עדיין קיימים במערכת; התובעת לא הציגה מחירון לביסוס התעריפים הנטענים בחוות הדעת ומסתירה הסכמים עם סוכנים אחרים שיש בהם כדי להעיד על סבירות המחירים שסוכמו בין הצדדים.

...

א. תביעת התובעת נגד הנתבעת מס' 2 מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבעת מס' 2 לשלם לתובעת סך של 49,855.97 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה המקורי (29.12.16) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

תביעת התובעת נגד הנתבע מס' 7 – נדחית.

התביעה שכנגד נדחית.