רקע
לפני בקשה למתן צו שפוטי למניעת פעולות שנועדו להכשיר את המקרקעין לשימוש של הפעלת ישיבה במקום הכוללת מגורים ולינה, וכן לאיסור שימוש במקרקעין לפי סעיף 234 לחוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") ביחס למקרקעין הידועים כחלקה 231 בגוש 6442 בהוד השרון (להלן: "המקרקעין") אשר הוגשה ביום 15.8.23 כבקשה במעמד צד אחד.
עוד ולשם הוכחת עבודות ההכנה צירפה המבקשת תמונות שצלמה במקום מהנדסת העיר (נספח ט' לבקשה) מהן עולה כי במסגרת שפוץ המתבצע במקרקעין הונחו במקום גם מיטות ונעשות עבודות הכנה לצורך שימוש זה.
כאמור, בבקשה נטען כי השמוש במקרקעין כישיבה (ואף כבית ספר וגן ילדים, כפי שהוברר בדיון ועולה מן הפרסומים) מהוה סטייה מן הייעוד שנקבע בהיתרי הבנייה ועל כן אסור.
המשיבים 4-1 הציגו פסקי דין בהליכים קודמים בינם לבין הערייה שהחלו במחלוקת ביחס לבעלות במקרקעין כאשר טענת הערייה נדחתה בפסק-דין חלוט של בית המשפט העליון (במ/4) וכי לאחר מכן נאלצו הבעלים לנקוט נגד הערייה הליכי פינוי כאשר בפסק הדין אשר הורה על פינוי הערייה מן המקרקעין (במ/5) צפה בית המשפט את הנולד ובסעיף 46 קבע כי – "קיים חשש שמא הנתבעת מנצלת את מעמדה בכובעה כרשות שאחראית על התיכנון והבניה של המקרקעין ומחזיקה את התובעים (=בעלי הנכס – א"ב) כבני ערובה בעיניין זה עד להסדרת הנושא הכספי ..." (נושא שנידון בהליך אחר) ואף הזכיר את חששם כי הליך זה יוביל לפגיעה עתידית בזכויותיהם על ידה, כאשר לטענתם הבקשה שלפני היא דוגמה מובהקת למימוש חשש זה ואין לתת יד להתעמרות.
לעמדתי, הצורך להצביע על הנזק אשר עלול להגרם באם לא ינתן הצוו למניעת פעולות, איננו מתבטל כאשר מיתקיים דיון במעמד שני הצדדים וגם במקרה שכזה, שומה על בית המשפט להשתכנע כי קיימת דחיפות או חשש מ"הכבדה רבה" בבצוע עתידי של צוי הריסה או צוי איסור שימוש המצדיקים להוציא את הצוו אשר אליו מתלווה כאמור פגיעה של ממש, במי שכנגדו הוצא הצוו, עוד בטרם בוצעה עבירה כלשהיא"
בשים לב לעקרונות אלו אבחן את הבקשה וטענות הצדדים ביחס אליה.
...
באותו יום, במסגרת תורנות בפגרה, נתן כב' השופט אלדד נבו החלטה בה קבע בין היתר כך –
"... שוכנעתי כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה לביצוע עבודות הכנה לשימוש בניגוד להיתר במקרקעין ... אני מורה למשיבים לחדול מביצוע כל עבודה נוספת במקרקעין. ... צו זה הוא זמני, למשך 30 יום מהיום או עד להחלטה אחרת – לפי המוקדם מביניהם. אני קובע דיון במעמד הצדדים בפני שופט תורן ..."
ביום 21.8.23 התקיים לפני דיון בבקשה, אף הוא במסגרת התורנות בפגרה, במהלכו נעשה ניסיון משמעותי וארוך להביא את הצדדים לידי פתרון מוסכם ומאחר שלמבקשת נדרשה שהות לשם בחינת המוצע קבעתי דיון נוסף ליום 24.8.23, שנוכח העובדה שלבסוף לא גובשה הסכמה התקיים ובמהלכו נדונה הבקשה לגופה וכעת באה עת ההכרעה.
עוד ראויים לאזכור דברי בית המשפט העליון בע"פ 4615/19 מוחמד עבאסי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים (17.7.2019) פסקה 16 – "בסופו של דבר, בתי המשפט נועדו לסייע בידי האזרח, אך לא לסייע בידו לעבור על החוק".
זאת ועוד, הטענה לסטייה ממדיניות האכיפה של הרשות היא אחת הטענות החוסות תחת הכותרת הכללית של "הגנה מן הצדק" וכאשר עסקינן בצו שאינו חלק מהליך פלילי ספק אם ניתן בכלל להעלות נגדו טענות הגנה מסוג זה, ובשאלה זו קיימת מחלוקת פוסקים (ראו סקירה קצרה שהבאתי ביחס למחלוקת בבב"נ (נתניה) 49520-07-20 מיכאל נעימי נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה – נתניה (29.11.2020) בפסקאות 108-107, שם הבעתי בצניעות עמדתי כי דווקא יש מקום לשימוש בטענות אלו גם בהליך שאינו פלילי).
נמצא כי היסוד לחשש שהביע בית המשפט בהליך הקודם הוסר לכאורה זה מכבר והחשש לנקמנות לאחר מעשה מצד המבקשת, הנהנית מחזקת תקינות המעשה המנהלי בפעילותה, הוא חשש מעט קיצוני מה גם שבענייננו מצאנו כי יש טעמים ענייניים לבקשה שלפני כך שלא הוצגה ראיה כלשהי להתעמרות הנטענת.
סיכום
המורם מכלל האמור לעיל הוא שאני נעתר לבקשה ואוסר על המשיבים או מי מטעמם לבצע פעולות במקרקעין שנועדו להכשירם לשימוש של הפעלת ישיבה במקום וכן לבצע כל שימוש אסור במקרקעין.
