ביום 24.2.21 פנה מר אילן רופאזין עובד העמותה לתובעת בהודעת ווטספ:" מורן שלום, אני מכבד את החלטתך בשמירה על פרטיותך. מאחר ואנו חייבים דיון וחשבון- אני מחוייב לדעת האם התחסנת, ואם לא, אז להראות לנו כל 3 ימים בדיקה שלילית. במידה ולא- לצערי לא תוכלי להמשיך לעבודה וילקחו ממך ימי חופשה. אלו הנהלים שקיבלנו מהעירייה".
כמו כן לאחר מכן משהמבקשת לא ענתה להודעה זו, נשלח לה על ידי מר אילן רופאזין הודעה נוספת:" היי, כל עוד אין היתייחסות ... מבחינת החיסון/בדיקה שלילית, לא תוכלי להמשיך, ואצטרך למצוא לך מחליפה למחר או לבטל את השעור. צר לי שכך אנחנו מתחילים עוד לפני שהכרנו. "
ובהמשך שלח למבקשת הודעה נוספת:
" היי. מעדכן שסידרתי למחר שיחליפו אותך בבוקר " ר' נספחים לבקשה.
צו הצהרתי זמני הקובע כי לא ניתן לפטר את התובעת ו/או להשעותה מעבודתה ו/או למנוע מהתובעת המשך עבודה סדירה בחצרי נתבעת , בעילת "סרבנות" חיסון ו"סרבנות" ביצוע בדיקות קורונה".
אכן למבקשת קיימת זכות שלא להסכים לבצע חיסון או בדיקת קורונה וכי חיוב המבקשת לבצע בדיקה רפואית נגד רצונה פוגעת בזכותה היסודית לאוטונומיה על גופה וזאת נוכח הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחרותו שמכוחו לכל אדם יש חירות מפני היתערבות בגופו ללא הסכמתו (ר' ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה, ניתן ביום 29.8.99).
ערים אנו לכך כי למבקשת יש זכויות מכוח חוקי יסוד, וערים אנו לכך כי בסעיף 4 ו-8 לחוקי יסוד אלו נקבע: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנידרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמיכה מפורשת", ולכן היה אופטימאלי להסדיר את נושא ההגבלות על עובדים בדבר חקיקה מפורש – בין אם בדרך של חקיקה ראשית, חקיקת משנה או באמצעות הגעה להסכמות בהסכם קבוצי (ר' עס"ק (ארצי) 7541-04-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה מרחב המשולש הדרומי - עריית קלאנסווה, ניתן ביום 15.03.17).
...
בשים לב לכך כי לעת הזו איננו סבורים כי הזכויות הלכאוריות של המבקשת גוברות על זכויות וחובות המשיבות לדאוג לרווחתם של באי המקום לרבות העובדים ומי שמקבל שירות, וכל עוד ואכן מדיניות התו הירוק ממשיכה להתקיים במקום העבודה, הם וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטעמנו , לעת הזו, לצידן של המשיבות אשר אמונות על שלומם של כל הבאים בשעריה – עובדים ושאינם עובדים - סבורים אנו כי יש להורות על דחיית הבקשה.
עם זאת, שעה שהמשיבה 2 הבהירה בתגובתה כי לעת זו לא הורתה על הפסקת העסקת של המבקשת, ושעה שימי החופשה של המבקשת טרם מוצו ( כעולה מתלושי השכר שצרפה המבקשת) ומשעומדת האפשרות של המבקשת לבצע את הבדיקות ולחזור לעבודתה, הרי ששוכנענו כי האיזון הנדרש הינו כי עד למועד מתן החלטה זו המשיבה 2 תישא בתשלום שכרה של המבקשת, בשלב זה על ידי מימוש ימי החופשה שיש למבקשת וככל שאין מספיק ימי חופשה על ידי תשלום שכרה.
משדחינו את הבקשה ושעה שלא מדובר בפסיקה ראשונית בנדון, שוכנענו כי יש לחייב את המבקשת בהוצאות הבקשה בסך של 8,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים למשיבות ( 4000 ₪ לכל משיבה).