בקשת צו ביזיון בית משפט בגין הפרת פסק דין בבית משותף

הליך לפי פקודת בזיון בית משפט הנו הליך אכיפה קצוני שכן הסנקציה בעקבותיו קנס או מאסר, עלולה להיות קשה ופוגעת, והוא נועד להביא לאכיפתה של החלטה שיפוטית במצב צופה פני עתיד, כאשר פסק הדין או הצוו שאכיפתו מתבקשת, צריך להיות ברור וחד משמעי וההפרה היא ברורה וחד משמעית ומגלה חוסר תו"ל מצד המפר (רע"א 237/98 אלימלך נ' אלימלך (פורסם ביום 31.10.16)).

הדבר דורש הכרות עם דקויות בהחלטה שניתנה, עם "רוחה" של ההחלטה ועם הרקע לה , כולם פרי יצירתו של נותן פסק הדין, המפקח על רישום המקרקעין: "בית-משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיה של כבוד המפקחת. הידרשותו לבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט לא תוכל לשמש כר לעיון בתוכנו של פסק-הדין, במידת התאמתו לסוגיות המשפטיות הנדונות ולהלכה שנקבעה בהן וכיוצא באלו שאלות של ערעור. זאת, ממש כשם שבית-המשפט, בהידרשו לבקשה לפי פקודת-הביזיון, לא יוכל לשוב ולהרהר במידת התבונה שבה נתברך פסק-דין שלו-עצמו" (ה"פ (שלום תל אביב-יפו) 36602-03-14 נציגות הבית המשותף ברחוב לוינסקי 5 בתל אביב-יפו נ' גנמור [פורסם ביום 12.10.14)).

...

לתפיסתי, על בית משפט זה לילך בדרך אותה התווה בית המשפט המחוזי בהרכב תלתא בפסק דינו (ע"פ (נצ') 37276-07-19 אלי אלעד נ' נאוה מלכה ברסלב (פורסם ביום 3.6.20), לאחר שסקר את פסיקת הערכאות הדיוניות בנושא, והצביע על שיקולי המדיניות המשפטית ועל תכלית החקיקה המובילים, כולם למסקנה אליה הגיע : "1. לתפקיד המפקח על רישום מקרקעין מתמנה על פי הוראות החוק מי שכשיר להתמנות כשופט בית משפט השלום (ראו סעיף 117(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969), ומוקנות לו כל הסמכויות הנתונות לשופט שלום הדן בתביעה אזרחית (ראו סעיף 74 לחוק זה);

זוהי בקשה לצוו לפי פקודת בזיון בית המשפט (להלן בהתאמה: הבקשה או בקשת הבזיון ו-פקודת בזיון בית המשפט), שהוגשה בידי הנתבעת 1, נציגות הבית המשותף מבוא זאב 9 רמת-גן (להלן: המבקשת) כנגד התובעת, בית אבות נוף-חן בע"מ (להלן: המשיבה).

במסגרת זו, עתרה המשיבה לתיקון קיר תמך, המצוי במיצר שבין חלקת המשיבה לבין חלקות המבקשת ונציגות יוספי (המצויות במדרון), ואשר נועד למנוע הסחפות של אדמה בשל הפרישי הגבהים שבין החלקות (להלן: קיר התמך).

בהקשר זה צוין לאחרונה למשל בע"א 4089/21 שובל – גרופמן נדל"ן בע"מ נ' Faire Holdings Three Limited, פיסקה 6 (27.7.2023), כי: " בכל הנוגע לפסקי דין שניתנו בהסכמת הצדדים 'בדרך-כלל, כאשר מתעורר סיכסוך בין הצדדים באשר לפרשנותו של ההסכם – שהוא סיכסוך אזרחי רגיל – אין הליכי הבזיון הולמים את הטיפול בסכסוך' (רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 350 (1999)). באותו הקשר הודגש כי 'ככלל, יש להזקק להליך בזיון מכוחו של פסק דין מוסכם במקרים מיוחדים, שבהם הצדדים אינם חלוקים בשאלת פרשנותו של פסק הדין המוסכם או כאשר עמדת אחד הצדדים נגועה בחוסר תום לב, ושבהם ההפרה היא ברורה וחד משמעית' (בג"ץ 4299/13 ברקוביץ נ' שר האוצר, פסקה 8 (18.11.2014)". בעניינינו אני סבור כי מדובר למעשה במקרה שבו הצדדים חלוקים על אופן פרשנותו של פסק-הדין החלקי ושל פסק-הדין, באופן המחייב בירור עובדתי.

כך, בין היתר, הצדדים חלוקים על אופן פרשנות סעיף 3 לפסק הדין, בו נכתב בזו הלשון: "3. ביום 29.10.19 ולאחר דיון במעמד הצדדים, ניתן על-ידי בית-המשפט פסק-דין חלקי בו ניתן צו עשה המחייב את התובעת ואת הנתבעות 1-2, ביחד ולחוד, לבצע את תיקון קיר התמך אשר ייעשה בפיקוחו ובהתאם להוראותיו של המהנדס מר צבי רון, והתובעת והנתבעות 1-2 יישאו בעלויות התיקון ובעלות שכר טירחתו, שווה בשווה. כנגד הנתבעת 3 ניתן צו עשה המחייבה לבצע תיקון המעקה קיר הבלוקים, והנתבעת 3 תישא בעלות התיקון ותבצע את התיקון בפיקוחו ובהתאם להוראותיו של המהנדס מר צבי רון וכן תישא בעלות שכר טירחתו.

...

מטעמים אלה, בקשת הבזיון נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה שכר-טרחת עו"ד בסך של 1,000 ש''ח כולל מע"מ, בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא לצדדים את החלטתי זו. ניתנה היום, בח' כסלו תשפ"ד, ב21 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.

לטענתם, המשיב מתייחס לצוו ההטרדה כאל המלצה, פוגע בפרטיות המבקשים ומטריד אותם, ועל כן בנסיבות העניין אין מנוס מלאכוף על המשיב את פסק הדין מכוח פקודת ביזיון בית המשפט.

לטענתם, בנגוד לטענת המשיב כי המבקשים העמידו את רכבם על שטח שבבעלות בני משפחתו, מדובר בשטח משותף ושאלת בעלות בני מישפחת המשיב בשטח הנ"ל שנויה במחלוקת.

במקרה דנן, בית המשפט אישר בהחלטתו מיום 22.10.23 וכן בפסק הדין מיום 12.12.23 את הסכמת הצדדים, וצו ההטרדה המאיימת הפך להיות הדדי, אך כעת בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לשאלה האם הופר הצוו אם לאו, שכן המבקשים טוענים שהצו הופר עקב היתחקות אחריהם ותיעודם על ידי המשיב, ואילו המשיב טוען בתגובתו כי צילם את המבקשים בעת כניסתם ללא רשות לשטח השייך לו, והפרת הצוו הינה דוקא מצד המבקשים ולא מצידו, וגם בשל המחלוקת הנ"ל, יש לדחות את הבקשה.

...

טענות המשיב בתגובתו לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות אגב חיוב המבקשים בהוצאות.

בהינתן האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

לאחר שקילה, אני סבורה שיש לחייב את המבקשים בהוצאות הבקשה ובסכום מופחת, בהתחשב במצבם הכלכלי, עת הם מיוצגים על ידי הלשכה לסיוע משפטי.

אני מורה למבקשים לשלם למשיב הוצאות הבקשה ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,000 ₪.

בשל טענת המערערת כי המשיבים אינם עומדים בהוראות פסק הדין, הגישה המערערת במסגרת ההליך הראשון בקשה למתן צו עפ"י פקודת ביזיון בית המשפט.

הבקשה התקבלה ובהחלטה מיום 26/10/20 נקנסו המשיבים בקנס בסך 20,000 ₪ נוכח הפרת הצוים השפוטיים שניתנו.

בנוסף הסתמכות ביהמ"ש קמא על הדין האמריקאי הייתה שגויה גם לאור ההלכה לפיה הסתמכות על המשפט ההשוואתי אפשרית רק כאשר ההסדרים המשפטיים המושווים מבוססים על הנחות בסיס משותפות ונועדו להגשים מטרות משותפות.

תוצאת פסק הדין קמא חוסמת את המערערת מלבקש סעד מוצדק והופכת פסק דין חלוט לאות מתה, שכן כל הצדדים מסכימים שהמשיבים מפרים את פסק הדין החלוט שניתן בהליך הראשון, ועל אף זאת נימנע ביהמ"ש קמא מלתת צוים שהמחוקק הסמיכו לתת.

...

דיון והכרעה: לאחר ששקלתי טענות הצדדים סבורה אני כי דין הערעור להתקבל, שכן לא היה מקום לדחות התביעה/בקשה על הסף בשונה מקיום דיון לגוף העניין, שבו יובהר ויוחלט האם תנאי האחזקה של החזירים בהם נוקטים המשיבים 1-3 עולים בקנה אחד עם דרישות החוק והתקנות הרלבנטיות, כאשר העובדה שהמדינה מקיימת פיקוח רגלוטורי (לשיטתה פיקוח יעיל ונמשך) - אין בה כדי לאיין את זכות העמידה של המערערת, ואת האפשרות שהוקנתה לה בחוק להגיש בקשה בהתאם לסעיף 17א' – בקשה שיש לבחון לגוף העניין, תוך כמובן מתן הדעת והמשקל הראוי, בין היתר, גם לעמדת המנהל כאחד מהשיקולים שיובילו לקביעה ולהכרעה האם אכן מתקיימת הפרה של חוק צער בעלי חיים ותקנותיו, אם לאו.

סעיף 17א' מאפשר פניה של כל אחד מהגורמים הנקובים בסעיף ללא תלות האחד בשני וללא כל התניה המלמדת כי ככל שמנהל מבצע פיקוח – לא עומדת לארגון למען בעלי חיים הזכות לפנות בבקשה בהתאם לסעיף זה. אין בידי לקבל הטענה כי הגשת הבקשה בהתאם לסעיף 17א' מהווה ניסיון לבצע תקיפה מנהלית ביחס למשרד החקלאות, אלא יש לראות בכך דרישה אמיתית לבחון האם מתקיימת הפרה של חוק צער בעלי חיים והתקנות הרלבנטיות להחזקת חזירים.

סוף דבר – הערעור מתקבל באופן שפסק הדין שדחה התביעה/הבקשה שהוגשה בהתאם לסעיף 17א' יבוטל, והדיון יחזור לבית המשפט קמא לצורך בירור התביעה/הבקשה לגופה, ובכלל זה, מתן אפשרות למערערת לתקן התביעה/הבקשה ככל שבית המשפט קמא ימצא לנכון כי עליה לעשות כן. המשיבים ישלמו למערערת הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

המבקש אף הוסיף וטען בכתב התביעה כי המשיבה נוהגת לחסום דרך מעבר ציבורית אשר מוליכה מכיוון ביתו אל מחוץ לתחום הבניין וכי בתאריך 11.11.2017 (מוצאי שבת) המשיבה הגישה כנגדו תלונת שוא במשטרת ישראל בגין הפרת צו למניעת הטרדה מאיימת מיום 6.11.2017 – תלונה אשר הובילה למעצרו באופן בלתי מוצדק.

בנוסף לכך, הוסכם כי ככל שהצו יופר או אז יוכל הצד הנפגע להגיש בקשה בכתב לאכיפת הצוו לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

עוד נטען בבקשה כי המשיבה התקינה בקיר הבית המשותף מצלמה/טלויזיה במעגל סגור אשר מתעדת את המבקש הן בהקלטת אודיאו והן בהקלטת וידיאו, ובכך שהנה גורמת לפגיעה חמורה ומתמשכת בפרטיותו ובשלוות חייו תוך הפרה בוטה הוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981 ושל החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב – 2001.

המשיבה טוענת בתגובתה כי המבקש עצמו הפר במעשיו את פסק הדין וכי על פי לשון הפסיקה הליך משפטי מכח פקודת בזיון בית המשפט נועד לקיים בירור מהיר ומעמיק בעניינים שאינם מצדיקים שמיעת ראיות, כך שהליך מעין זה רלוואנטי אך ורק להליכים משפטיים אשר צופים את פני העתיד וניתנים לאכיפה באופן מעשי.

...

עוד אוסיף כי מאחת התמונות אשר הוצגו בפני, ניכר שהמבקש אשר הלין על חסימת המתחם שהינו שטח משותף, נוהג בעצמו להניח חפצים המגבילים את אפשרות המעבר בשטח המשותף, וככזה הינו "טובל ושרץ בידו". בהתאם - הבקשה נדחית.

מאחר וסבורני כי "נאה דורש ונאה מקיים", אני מחייב את המבקש בהוצאות הבקשה בסך 500 ש"ח, אשר ישולמו למשיבה בתוך 30 ימים מהיום.

אדגיש כי מאחר והמבקש מיוצג על ידי עו"ד ממונה מטעם הלשכה לסיוע משפטי, ומאחר וסבורני שפסיקה ריאלית תלהיט את הלהבות הקיימות בבניין המגורים אף יותר, בחרתי להסתפק בפסיקת הוצאות מופחתת עד מאוד.