בגמר הדיון נדרשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב.
יובהר כי גם ב"כ חברת הביטוח הודה בסעיף 41 לסיכומים, לחילופין, כי חברת הביטוח לא הצליחה להביא ראיות להוכחת טענת המירמה מטעמה, וטען רק שכן הובאו ע"י חברת הביטוח ראיות מספיקות להפרכת גירסתה העובדתית של המערערת, ומשכך הועמדה על ידי חברת הביטוח השערה אחרת, שהיא מספיקה לדחיית התביעה.
גם הטענה כי המערערת ביקשה מחמיה לא לדבר עם החוקר, לא תועדה בשום מקום, שהרי תמלילים לא הוגשו, ועסקינן בעצם בהערכת החוקר, על פי היתרשמותו, לגבי מה שהניח כי המערערת רמזה לחמיה.
...
אין לאפשר הסקת מסקנות כנגד מהימנות המערערת על סמך השערות של חוקר חברת הביטוח, כשחברת הביטוח לא השכילה להגיש דוח מלא שלו, כשטיעוניו והשערותיו לא הוכחו, וכאשר חברת הביטוח לא טורחת לבצע בדיקות פשוטות שיאששו את חשדותיה.
באם סובר בית המשפט קמא, כפי שקבע בפסק דינו, כי ראוי היה שחברת הביטוח תבצע את שנדרש ממנה כפי שנקבע בסעיף 4 הנ"ל, וכשמצא בית המשפט קמא שעניין זה לא בוצע, צריך היה הוא לקבוע בהתאמה בפסק דינו שאי ביצוע הנדרש מחברת הביטוח מונע ממנו לקבוע כי חברת הביטוח הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח מרמה או זיוף.
משכך, ומשאין מחלוקת על גובה הנזק הנתבע, דין תביעת המערערת להתקבל במלואה, וכך אני מורה.
