בקשת צד בסכסוך קיבוצי על חריגה בשכר עובדי עיריית רחובות

על כן לא ברור מדוע חלים על העובדים אלה הסכמים קבוציים החלים על עובדי הניקיון, נהגי המשאיות וכד' אשר אין כל מחלוקת כי האחרונים מבצעים עבודה שונה לחלוטין מזו שמבצעים ד"מ וע"א. החלת הסכמים קבוציים החלים על עובדי התברואה על ד"מ ועל ע"א הנה מלאכותית, אין לה כל הצדקה מעשית, והיא אינה פוטרת את הערייה מתשלום שכר שווה לעובדת ולעובד על פי הוראות החוק, במיוחד כאשר מדובר בעובדים ועובדות השייכים לאותו אגף בערייה.

הסכם 99' אינו פוגע בעיקרון השויון, והוא מבוסס על מדיניות אכיפה ראויה ונכונה, ועל איבחנה מותרת בין עובדים שנהנו מן ההטבות לפני חתימתו, לבין אלה שלא נהנו מתוספות אלה קודם לכן, מה גם שמדיניות זו נקבעה בהסכם קבוצי על ידי שלושת הצדדים ליחסי העבודה הקבוציים.

הסכם 99' בא לעולם לאחר סיכסוך מתמשך בין ההסתדרות לבין הממונה על השכר, בעקבות התערבותו בהסדרים חורגים שנעשו ברשויות המקומיות בנגוד לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב.

כך פסק בית הדין הארצי בעיניין זה מפי השופטת רונית רוזנפלד: "בקשר להוראת הסעיף (הכוונה לסעיף 4.1 ד.פ.) נפסק כי המנגנון כפי שנקבע בו מגלם בחובו 'איזון בין האינטרסים של הצדדים', ו'בו הותוותה המסגרת להכרת הממונה בתשלומי שכר לעובדי הרשויות, שקבלו אישורו בדיעבד למרות חריגותם'. (עניין עריית רחובות, בפיסקה 15. ההדגשה במקור, ר.ר.). יחד עם זאת, מנגנון זה אינו פרוץ לרוח ואינו יכול להכשיר כל הטבה חורגת, אלא 'נועד להסדיר את היתערבות הממונה על השכר בחריגות שכר בגופי השילטון המקומי, כפי שהונהגו ויושמו בפועל עד מועד חתימתו. על פי ההסכם, שקבל את אישורו של הממונה, אושרו חריגות שכר שניתנו לעובדים ככל שאלה יושמו בפועל ערב חתימתו [עע 1420/04 מדינת ישראל, הממונה על השכר – אורון מיום 2.1.06)]' (ע"ע 683/06 ישראל אבן ספיר ו-138 אחרים – עריית תל אביב-יפו, מיום 27.9.08, בפיסקה 8 וההפניות שם. כן ראו חוות דעתו של הנשיא סטיב אדלר בע"ע 1249/02 עריית ירושלים - כהן מיום 2.9.05, בעמ' 23-24 לפסק הדין; עניין רחובות הנ"ל). משמע, ניתן להכשיר חריגת שכר שניתנה לעובד ברשות המקומית, בתנאי שזו ניתנה טרם המועד הקובע בהסכם, דהיינו, 31.8.98" (ע"ע (ארצי) 265/09 מישל בן עזרא – עריית קרית גת, ניתן ביום 8.8.2012, סעיף 34 לפסק הדין, ההדגשה במקור ד.פ.).

השוואת שכר משולב התובעות ביקשו להשוות את שכרן המשולב לשכרם של ע"א וד"מ. הערייה טענה כי השכר המשולב מורכב מטבלת השכר (נ/1), תוספת וותק, תוספת וותק שירות צבאי (לרבות שירות בצבא קבע), תוספת וותק ממוסדות מוכרים על פי הנוהל וגרירת וותק מדירוג לדרוג.

...

מקובלת עלינו במלואה דרישתה זו של הנציבות.

כפי שפורט בהרחבה לעיל אכן קיימים פערי שכר בעירייה בין גברים לנשים, ועל העירייה לעשות כל שניתן כדי למגר תופעה זו. גוף מקצועי חיצוני יוכל לבצע מחקר כזה בלא פניות, ולסייע בידי העירייה לצמצם את פערי השכר הקיימים בה. סוף דבר – נדחית התביעה לתשלום תוספות הבאות: תוספת מוסך 41% (1669) שניתנה מכוח הסכם מקומי מיום 5.5.77; תוספת ימים סגורים ומקוצרים (1692) שניתנה מכוח זיכרון דברים מיום 15.3.64; תוספת רפורמה בונוס (1595) שניתנה מכוח זיכרון דברים מיום 5.1.90; תוספת מוסך (1676) שניתנה מכוח הסכם מיום 1.4.79; תוספת התייעלות מוסך (1938) שניתנה מכוח הסכם מקומי מיום 16.2.95.

נדחית תביעת התובעות לפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ע 43322-03-12 ואח' 22 דצמבר 2014 לפני: כב' השופט דורי ספיבק – אב בית הדין נציג ציבור מר רן ורדי (מעסיקים) התובעים: מיכאל טוכמן ואח' ע"י ב"כ עו"ד אברהם נונו הנתבעים: 1. עריית רחובות ע"י עו"ד דרור גל ועו"ד רעות שגיב 2. הסתדרות העובדים 3. ועד עובדי עריית רחובות ע"י ב"כ עו"ד יובל ברוק צד מתייצב: מדינת ישראל – הממונה על השכר ע"י ב"כ עו"ד מירב קליימן פסק דין

בעקבות חתימתו של הסכם חריגות השכר בשנת 1999, נוצרו למעשה בערייה שתי קבוצות עובדים: האחת, קבוצת עובדים עליה חלות הוראות ההסכמים המקומיים במסגרת הקריטריונים שנקבעו לכך בהסכם חריגות השכר, ומשכך כונתה "עובדי דור א'". השנייה, קבוצת העובדים שנקלטו לעבודה בערייה לאחר 3.4.99, ומשכך לא נהנו עוד מתנאי השכר על פי הסכמים מקומיים אלה, וכונו בהתאמה "עובדי דור ב'". בשנת 2003 ביקשו הצדדים ליחסי העבודה להסדיר את סוגיית פינוי האשפה הביתית בעיר.

נדב, שהיה צד לחתימת הסכם 2008, העיד שמספר חודשים לאחר חתימתו הגיעו הצדדים להסכמות נוספות המתייחסות למכסות הפינוי, ובין היתר הוסכם על חריגה במיכסת הפחים המפונים של עד 20%, כשסך כל הפינויים יגיע עד לתקרה של 40,320 פחים טרם פתיחת קו פינוי חדש.

ההוראות האישיות בהסכם הקבוצי הן חלק מחוזה העבודה שבין העובד למעביד, כך שהזכויות והחובות שנקבעו בו לא חלות רק ביחסים שבין הצדדים הישירים לו, ארגון מעבידים או מעביד וארגון העובדים, אלא אף ביחס לצדדים שלישיים (ע"א 35912-08-10 תריף נ' עריית יהוד מונוסון (27.9.11); עס"ק 10 - 05 -11563 אוניברסיטת תל אביב נ' ארגון הסגל האקדמי הבכיר (11.11.12); ע"ע 49651-01-11 התעשייה הצבאית לישראל נ' רייף (30.10.11); עס"ק 14/08 מדינת ישראל נ' ארגון סגל המחקר במערכת הבטחון (4.5.11); עע 8964-06-10 בונדקר נ' צוקר (2.6.13)).

ענייננו הוא במספר סיכסוכי יחיד שהדיון בתביעותיהם אוחד.

...

נוכח האמור, הרי שהתובעים בחרו שלא לתקן תביעותיהם על דרך כימות ופירוט הסעדים הנתבעים, חרף החלטות בית הדין המפורשות בעניין זה, ואף מטעם זה אנו סבורים כי יש לדחות התביעה.

מכל הטעמים לעיל, אנו דוחים את התביעות הנוגעות לימי בחירה וימי חופשה.

סוף דבר נוכח כל האמור, התביעות נדחות.

לפנינו סיכסוך קבוצי שבמרכזו השאלה האם יש לעדכן את השכר לקבוצת עובדים בכירים וותיקים אצל המשיבה מס' 1, עם העלאת סיווגה של המשיבה על ידי רשות החברות הממשלתיות (להלן – הרשות), עניין המשקף את הקף הפעילות הכספית במשיבה מס' 1.

בשני המקרים נקבע הסדר שכר חדש (בפרשת עריית רחובות, על רקע החריגות בשכר בשלטון המקומי, אך הבדל זה אינו הבדל מהותי), נקבעה לעובדים הותיקים הוראת הצמדה אחוזית לשכר מנכ"ל האירגון וסיווג המעסיק השתנה, באופן שיש בו להגדיל את שכר המנכ"ל. על רקע זה, התעוררה בפרשת עריית רחובות שאלה, הדומה לשאלה הנדונה בהליך זה, והיא – "מה דין 'שכר גבוה' ברשות אשר - במרוצת השנים – 'עלתה' בסולם הדרוג: האם רמת 'השכר הגבוה' תיגזר מדרגתה החדשה של הרשות או שרמת 'השכר הקובע' מקובעת לדרגה ההסטורית שהיתה לרשות המקומית במועד חתימת ההסכם ושינוי בדרגת הרשות אינו משפיע על רמת 'השכר הגבוה'". בית הדין הארצי לא קיבל את עמדת ההסתדרות, לפיה עידכון שכר המנכ"ל הנוכחי מביא לעידכון אוטומאטי בשכרם של העובדים הותיקים וקבע את הדברים הבאים, היפים גם לענייננו (ההדגשה הוספה – ד.ו.): "...(ש)במבט ראשון יש טעם בטיעונה של ההסתדרות על הצורך לשמור על יחס קבוע של 82.5% משכר המנכ"ל וכי שינוי דרוגה של עיריה המביא להגדלת שכרו של המנכ"ל פוגע לרעה ביחס זה. אלא שלטיעון יש שני קשיים: הראשון – אין הוא מעוגן במפורש בלשון ההסכם. המודל הבסיסי העומד ביסוד ההסכם הקבוצי הוא ש'שכר גבוה' מוגדר כתקרה שאין לעבור אותה. תיקרה זו מעוגנת בנספח א' להסכם ובהיעדר הוראה מיוחדת בו, אין התיקרה משתנה, למעט עידכון שוטף של השכר עליו מדבר ההסכם במיוחד. הקושי השני נעוץ בכך שטיעון ההסתדרות על שמירת יחס קבוע של 82.5% בין 'שכר גבוה' לשכר מנכ"ל, הנו טיעון של חרב פיפיות: טיעון זה – אם נכון הוא – צריך לפעול לשני הכיוונים, היינו – גם במקרה בו דרגתה של עיריה משתנה כלפי מטה. האם במקרה שכזה היתה ההסתדרות מקבלת ש'שכר גבוה' יפחת מזה הקבוע בנספח א' להסכם הקבוצי? תמהני. דוקא עמדת הממונה על השכר היא עקבית ולכן מסתברת יותר. לפי עמדה זו 'שכר גבוה' נגזר מרמת שכר מנכ"ל הקבועה בהסכם הקבוצי כפי שהיתה במועד החתימה עליו, לטובה ולרעה. לפי זה, שינויים בדרגת העיריה לא משפיעים על ה'שכר הגבוה', לא לכאן ולא לכאן, בכפוף לעידכון השוטף של רמת השכר בדרגה נתונה. כאמור, גישה זו מסתברת יותר והיא גם עולה בקנה אחד עם הכוונה הבסיסית המונחת ביסודו של ההסכם הקבוצי ליצור 'קו גבול' בין הסדרים חריגים מן העבר לבין הסדרים מקובלים ומפוקחים לעתיד לבוא. הוראות ההסכם הקבוצי ביקשו להקפיא מציאות קיימת שהיתה קיימת במועד החתימה על ההסכם הקבוצי. הקפאה זו לא נועדה להשתנות בעקבות שינויים בסיווגן של הרשויות המקומיות שנעשו במרוצת השנים, בעקבות שינויים דמוגראפיים או אחרים. אכן, אפשר שכתוצאה מכך מתקיימים עיוותים כלשהם בין שכרם של עובדים חדשים הצמודים לשכר מנכ"ל, כפי שהוא משתנה, לבין שכרם של עובדים וותיקים הנגזר משכרו ההסטורי של מנכ"ל, אך ניתן להניח שהצדדים ראו לנגד עיניהם תוצאה שכזו ועל כל פנים תוצאה זו פוגעת פחות בעקרונות הבסיסיים של ההסכם הקבוצי, מאשר זו העולה מטעוני ההסתדרות בעירעור זה." על רקע הדברים שהובאו לעיל יש גם לקרוא את הוראות הסדר הפשרה משנת 2002, שקבע את ההצמדה לדרוג בכירים ישן.

...

לטענת המשיבות – שינוי סיווג החברה למתנ"סים רלוונטי רק למי ששכרו צמוד לשכר מנכ"ל חדש ומשהתקבלה החלטת ממשלה על סולם שכר חדש, אין לאפשר לעובדים הוותיקים, הנהנים משכר על פי סולם שכר ישן, עדכון על פי הסולם החדש.

שקלנו את טענות המבקש ואנו סבורים שאין לקבל את עמדתו, לפיה עם שינוי סיווג החברה למתנ"סים, קמה לעובדים הבכירים, הצמודים לשכר מנכ"ל ישן, הזכות לעדכון השכר.

למרות שתחילה סברנו שגם להחלטת עתידית של ועדת הסיווג יכולה להיות נפקות למחלוקת המשפטית שבפנינו, לאחר שקראנו את ההחלטה האחרונה של ועדת הסיווג, אנו סבורים שאין לתת לה משקל במסגרת הליך זה. זאת בעיקר כיוון שהחלטת ועדת הסיווג אינה כוללת התייחסות למדיניותה בעבר ואין בה אלא אשרור של עמדת המדינה בהליך זה. למרות שבישיבת ההוכחות וגם בסיכומי הצדדים, עלו נושאים נוספים, הנוגעים להתנהלות הצדדים עובר למו"מ הקיבוצי האחרון בין הצדדים, אנו סבורים כי לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אין צורך בהכרעה בשאלת תום לבם של מי מהצדדים.

מסיבה זו גם לא מצאנו להתייחס למחלוקת שבין עמדת המדינה לעמדת החברה למתנ"סים.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

כמו כן חלות על הצדדים הוראות ההסכם הקבוצי ממרץ 99', שנחתם בין מרכז השילטון המקומי ובין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, בנושא חריגות השכר בשלטון המקומי.

המחלוקת העובדתית בשאלה אם התובע החל לעבוד אצל הנתבעת ביום 1.11.99 או רק ביום 1.7.2000 (כפי טענת הנתבעת) היא חסרת נפקות בתובענה זו. זאת כיוון שכך או כך, על פי הוראות הסכם 3/99, התובע נחשב "עובד חדש". בתמצית, הסכם 3/99 הוא "הסכם קבוצי כללי שנחתם ביום 3.3.99 בין ההסתדרות לבין מרכז השילטון המקומי, שלוש הערים הגדולות ומעסיקים נוספים הקשורים לרשויות מקומיות (מועצות אזוריות, מועצות דתיות ואיגודי ערים). ההסכם נחתם לאחר סיכסוך ממושך לגבי דרך התערבותו של הממונה בהסדרי שכר חורגים שנהגו ברשויות המקומיות משך שנים רבות בנגוד להוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב (דב"ע נז/4-16 מרכז השילטון המקומי - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לב 1 (1998), ע"ע (ארצי) 1842-05-14 עריית ירושלים – קידר, 28.12.16, להלן – עניין קידר).

עם זאת, ועדה זו הוגבלה לאשר עד 150 בקשות בלבד מכל הארץ, ובפסיקה לא אושרה הענקה של תוספת ייחודית למי שלא קיבל אותה בפועל טרם חתימת ההסכם - גם אם נגרם כתוצאה מכך עוול ספציפי (עס"ק (ארצי) 75/05 הסתדרות המעו"ף - עריית רחובות (15.11.05); להלן: עניין עריית רחובות).

הזכאות לגמול נקבעת על ידי ועדה חיצונית למעסיק, הפועלת מכח הסכמים קבוציים והסדרים קבוציים על פי הדירוגים השונים במיגזר הצבורי.

...

עם זאת, כיוון שהגיעו לכלל מסקנה שהמעבר לפנסיה צוברת הינו חיוני למשק בבחינת 'צו השעה', סברו וקיבלו על עצמם לצמצם את מספר העובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית, ואף התנו בהסכם המעבר ובהסכם 2001, שלא להוסיף על העובדים שהיו בתוכנית פנסיה תקציבית במועד הקובע, עובדים נוספים.

" לא למותר לציין שעל פי עדותו של מר בוטראשווילי (עמוד 51 לפרוטוקול המתומלל, שורות 25 – 28), "עיריית לוד החליטה בהתאם להסכם שנחתם במרץ 1999 והיו מספר רשויות לא, עיריית לוד היא לא היחידה, שמימשו את הסכם המעבר בהתאם להנחיות גזבר העירייה באפריל 1999. כל עובד שנקלט מאפריל 1999 בעיריית לוד מבוטח בפנסיה צוברת". לאור הדיון המפורט לעיל בכל רכיבי התביעה שנזכרו בכתבי הטענות, אנו סבורים שלא נדרשת הכרעתנו לגבי טענות התובע בנושא איכות עבודתו או טענות לגבי מדיניות אי תשלום שכר או העדפת עובדים.

סוף דבר – דין התביעה להידחות בעיקרה, וזאת למעט בשני עניינים: (1) בנושא גמול השתלמות, על הנתבעת לפעול על פי האישור של הוועדה לאישור גמול השתלמות, מיום 4.4.12 ולשלם לתובע הפרשי גמול השתלמות החל מפברואר 2006, ובהתייחס להפרשים הנוגעים לתקופה שמפברואר 2006 ועד פברואר 2013, הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מדצמבר 2009 ועד התשלום בפועל.

על הצדדים חל הסכם מיום 29.07.2010 בין מרכז השילטון המקומי, עריית ירושלים, ת"א-יפו ואיגודי ערים לכבאות לבין ההסתדרות (להלן-"הסכם 2010") אשר מטרתו היתה לאחד את המתכונת לעבודתם של כבאים ברחבי הארץ.

בגין כך הוגשה לביה"ד לעבודה בתל אביב בקשת צד בסכסוך קבוצי בתיק ס"ק 45769-01-19.

אשר לטענה כי עצם המשך ביצוע התשלום מהוה אינדיקאציה להכרה בכך שתוספת הכבאות אינה יכולה לשקף את הקף הכוננות בגינה משולמת תוספת הכבאות- איננו מקבלים טענה זו. בתצהירה , פרטה הגב' ורנר אינדיקאציות רבות לכך שהמדינה הקפידה לטעון כי אין מקום לתוספת נוספת בגין כוננות וכי הדבר מהוה חריגת שכר בהיותו סוטה מהסכם 99 (הסכם קיבוצי כללי מיום 3.3.99 שהסדיר את הטיפול בחריגות שכר ברשויות המקומיות) וכן מהסכם ההצטרפות שנחתם ב7.3.2002 שבו אימצו אגודי ערים לכבאות את הסכם 99 (נספחים י"ג ,י"ד לתצהירה) כך בענין תוספת כוננות משנת 1998 באגוד ערים ראשל"צ, כך בהחלטות הממונה על השכר לגבי אגוד ערים נתניה, כך בהסכם קבוצי מקומי מ2003 באגוד ערים חיפה ואף בהסכם חדש יחסית מאוקטובר 2021 שדן בחריגת השכר באגוד ערים כבאות רחובות ששם נשמרה תוספת זו רק לעובדים ותיקים וישנו סעיף מיצוי זכויות (ס' 11 שם) ועוד- נספחים ט"ז- י"ט לתצהירה.

...

אשר על כן , איננו מוצאים מקום לפצל בשלב זה את הדיון אלא לקבוע קווים מנחים לקביעת גובה הפיצוי בגין עבודה מספר דקות בטרם משמרת, אשר לטעמנו רצוי שלא יהא מבוסס על חישוב פרטני (נוכח מה שלמדנו ביחס לרכיבים 3-4 באשר לזמן הממושך הנדרש לביצוע חישוב כאמור): למעט במקרים החריגים, כל עובד זכאי לתשלום בגין 5 דקות התארגנות קודם לתחילת משמרת.

סוף דבר הצדדים יפעלו כאמור בסעיפים 134, 124-126, 20-21 לעיל.

בהתחשב בתוצאה אליה הגענו ברכיבים השונים, בדחיית עיקר הטענות, וכן בכך שבסופו של דבר בסוגיית ההקדמה של רבע שעה , התקבלה התביעה באופן חלקי תשא הנתבעת בהוצאות התובעים בסך כולל של 40,000 ₪.