בקשת פסק דין הצהרתי לזכויות שימוש בלעדיות בשני גשרים

המודד העיד כי על פי המצב התיכנוני, זכויות הבנייה במיגרש 1, הבנוי, הן בשיעור 100% וכי שני הבניינים הקיימים באותו מיגרש תופסים פחות ממחצית משטח המיגרש המותר לבנייה, כך שבמגרש הבנוי נותרו כ- 50% בנייה, שיכולים להיתממש על ידי הוספת קומות למבנים הקיימים, על ידי יצירת חיבור ביניהם וכן על ידי בניית מבנה נפרד "אבל מצומצם" (עמ' 20, ש' 33).

הנתבע 3 נישאל מדוע לא פנה לבית המשפט בבקשה לפסק דין הצהרתי על בטלות רישום התובעת כבעלת חלק מן הזכויות בחלקה השיב כי עורך דינו יטפל בתביעה.

מצאתי כי הנתבע 1 והתובעת לא עמדו בנטל זה. ראשית, התובעת והנתבע 1 לא ביססו תשתית עובדתית לקבוע כי הנתבע 3 מיצה את זכויותיו במקרקעין ולא הביאו חוות דעת מודד או שמאי לביסוס הטענה כי לנתבע 3 מוקנה השמוש הבלעדי בשטח שהוא יחסי להקף זכויותיו במקרקעין או כי שווי הקרקע המוחזק בידיו שווה לחלקו היחסי בשווי השמוש בכל המקרקעין.

...

הנתבע 1 אמנם טען בעדותו כי הנתבעים 2-3 ידעו על העסקה לפני חתימתה, אולם לא הביא לכך כל ראייה ואינני מקבל את גרסתו.

סיכומו של דבר, הנתבע 1 ביקש לקבוע עובדות בשטח באמצעות מכירת חלק מזכויותיו לתובעת ונסיון "להצמיד" את הזכויות למגרש הפנוי שלא בהסכמת אשתו ובנו, על רקע מערכת היחסים העכורה ביניהם.

בהעדר תכנית כזו, דין התביעה להימחק.

טיעוני הצדדים תמצית טיעוני התובע התובע עותר לסלק את הנתבעים מהמשק משניתן פסק דין בשנת 2018 בו הוכר התובע שהוא הבן הממשיך במשק, הבעלים הבלעדי.

דיון רקע עובדתי בין הצדדים התנהלו הליכים בעיניין זכויות במשק __ ב ____ ("המשק" או "הנחלה"), בתביעות הדדיות שהגישו, למתן פסק דין הצהרתי הקובע מי ירשם כבעל הזכויות במשק.

עם זאת לא נעתרה בקשת התובע למתן פסק דין חלקי לאלתר בתובענה דנן בהתאם לפסק הדין, אף לאחר שנדחתה בקשה לעיכוב ביצוע בבית המשפט המחוזי ונקבע שאין מניעה לברר התובענה לסילוק יד, אלא נקבע שיש לברר ההליך, וכך נעשה.

,3 , בחודש 2/2020 או בסמוך לכך, הנתבעים הנתבעת 4 אישרה שעברה לגור מקום אחר, גם שני הבנים כאשר אחד מהם (הנתבע 1) ישן גם במשק, הבת גרה ב ____.

((1996) 868 ( (ע"א 3836/93 ברמלי נ' ברמלי, פ"ד נ ( התובענות בהליכים הקשורים יישמעו ויתבררו במאוחד (תביעה כספית וגילוי חשבונות, תביעה לפצוי לפי ס' 114 לחוק הירושה, וכן תביעת התובע לדמי שימוש ראויים).

...

הסכם בין יורשים – נדחית טענת הנתבעים כי הסכם בין יורשים, שנחתם בין התובע לאחיו בשנת 2014 , מונע ממנו להגיש כיום תביעה לסילוק יד כנגד הנתבעים, בטענה שהתחייב בו להותירם במשק.

שכן משלא נטענה בכתב התביעה, מתקבלת טענת הנתבעים שהדבר הינו הרחבת חזית אסורה.

אם כן לא מצאנו כי יש להתנות את סילוק ידם של המשיבים מן המשק בתשלום של פיצוי.

סיכום לסיכום, נוכח כל שפורט לעיל, התובענה לסילוק יד הנתבעים מתקבלת.

הנתבעת הציגה את עצמה כנציגה בלעדית של התובעת מול גורמים שונים וכך הגבירה את תלות התובעת בה. הנתבעת אלצה את התובעת לאשר אותה כבעלים משותפים בחשבונות הבנק שלה.

התובעת סיפרה כי הנתבעת קנתה לה חלקת קבר לאחר שהיא ביקשה ממנה לעשות כן. התובעת מעולם לא הגישה תלונה במישטרה נגד פ' והנתבעת למרות שפ' נתן לה שתי סטירות בשנת 2018 והנתבעת איימה להרעיל אותה.

פסק הדין מיום 16.1.05 הזכות שהתובעת העבירה אינה בעלות שכן הנתבעת לא יכולה להחזיק בדירה או למכור אותה 39 .

בס' 49 של פסק הדין מבהיר כב' השופט מלצר כי השמוש בדיני ההשפעה הבלתי הוגנת במקרה שלפניו מבוסס גם על לשונו של סעיף 3 לחוק הגנת הצרכן .

המזכירות תעביר לב"כ התובעת את הפקדון שהפקידה התובעת בסך של 6,000 ₪ על פירותיו להבטחת ניזקי צו המניעה , נוכח פסק הדין המורה על קבלת הסעד העקרי שנתבקש בתביעה ללא צו להוצאות .

...

עם זאת במקרה שלפני הפעלת כל מבחני העזר על נסיבות העניין ובחינת כל הראיות והעדויות מוליכים למסקנה לפיה התובעת לא חתמה על מסמכי המתנה בשל השפעה בלתי הוגנת מטעם הנתבעת , אלא משום שזה היה רצונה באותה עת .

סיכום אשר על כן אני מקבל את הסעד העיקרי שנתבקש בתביעה וקובע כי עסקת המתנה מיום 11.9.16 בטלה ומבוטלת .

לכן אני דוחה את התביעה בעניין זה .

עוד טוענים המבקשים כי פסק הדין צימצם את הקף תחולתה של הזכות להורות מכוח "זיקה לזיקה" באופן העולה כדי פגיעה בזכות לשויון, שכן במישור התוצאתי הוא יוצר אפליה מובנית וממוסדת כלפי זוגות להט"בים שהם האוכלוסייה העיקרית שנדרשת לפנות למסלול של צו הורות פסיקתי.

כך, נטען כי טובת הילד מחייבת לקבוע שצו ההורות הפסיקתי הוא צו הצהרתי; כי יש להמנע ממצב שבו נוצר "חלל ריק" בין הלידה ובין מתן הצוו בכל הנוגע למעמדו של ההורה הלא-ביולוגי; וכי פסק הדין בעיניין פונדקאיות חו"ל מסיג לאחור את ההכרה המשפטית במשפחות להט"ביות ומתייג את הורותם של זוגות גברים בעקבות הליכי פונדקאיות כהורות "חשודה", הנבדלת ממודל ההורות "הטבעית". המבקשות בדנג"ץ 5591/20 מתייחסות בטענותיהן לשני מישורים – המישור המהותי והמישור הרישומי.

במסגרת הטופס נדרשים בני הזוג להצהיר כי בקשתם מוגשת "מתוך רצון משותף לכינון ההורות ביחס לקטין נשוא הבקשה" וכי הם מקיימים קשר זוגי טרם לידת הקטין ובחרו במשותף "להביאו לעולם במסגרת מערכת היחסים הזוגית ביננו". לטופס יש לצרף מסמכים המעידים על הורותו של ההורה הביולוגי (למשל, בנסיבות של פונדקאיות חו"ל נידרש פסק דין הצהרתי המצהיר על הקשר הגנטי של אחד מבני הזוג ליילוד); מסמכים להוכחת מערכת יחסים זוגית וקיום משק בית משותף טרם ההוריה; ומסמכים להוכחת כוונה משותפת להורות טרם ההוריה.

לא למותר לציין בהקשר זה כי העמדה לפיה פסק הדין הזר יכול לשמש אינדיקאציה לעצם נתוק הזיקה, אך לא יכול להוות אינדיקאציה לשאלת מועד הנתוק, יש בה במידה רבה משום אחיזת המקל בשני קצוותיו.

בנוסף, סעיף 11(א) לחוק הפונדקאיות קובע כי "תוך שבעה ימים מיום לידת הילד יגישו ההורים המיועדים בקשה למתן צו הורות [...]", וסעיף 12(א) לחוק קובע כי "עם מתן צו הורות יהיו ההורים המיועדים הורים ואפוטרופסים בלעדיים על הילד והוא יהיה ילדם לכל דבר וענין" (ההדגשה הוספה – ע' פ'; למען הנוחות, יכונה להלן צו ההורות מכוח חוק הפונדקאיות גם: צו הורות חקיקתי).

...

(ד) צו מכונן: קשיים לצד עמדתי כי במהותו, צו ההורות הפסיקתי מצהיר על הורות קיימת, אני סבור שהקביעה כי מדובר בצו מכונן מעוררת מספר קשיים.

משכך, איני סבור כי טיעון "ההורות ההסכמית" מוליך למסקנה כי צו ההורות הפסיקתי הוא מכונן.

סיכום: צו ההורות הפסיקתי מצהיר על הורות קיימת הנה כי כן, אני סבור כי צווי ההורות הפסיקתיים מצהירים על הורותם הקיימת של הנזקקים להם.

לבקשת הבת, ניתן ביום 23.9.19 ע"י כב' הרשמת לעינייני ירושה צו ירושה לפיו היא היורשת הבלעדית של המנוחה.

האיש עתר גם למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים של מחצית מנכסי המנוחה מכוח היותם ידועים בציבור וחזקת השתוף ותביעה זו נדחתה (להלן: התביעה הרכושית).

"מכל מקום, עובדות היסוד, בדבר מגורים משותפים משך שנים, וניהול עסק משותף, כמו גם ראיות תומכות כמפורט לעיל, מבססות מסקנה, שהתובע והמנוחה היו ידועים בציבור. גם אם התובע לא תרם משמעותית למשק הבית המשותף, וגם אם מערכת היחסים בין התובע למנוחה היתנהלה בשוליים הפחות נורמאטיביים של החברה...אין בכך כדי לאיין את משמעות מערכת היחסים הממושכת בין השניים". אבי המנוחה חתם על תצהיר לפיו המשיב והמנוחה התגוררו יחד 15 וחצי שנים וניהלו זוגיות כבעל ואשה, לרבות משק בית משותף.

לפיכך יש לקבל את העירעור, לקבוע שהמשיב לא היה ידוע בציבור של המנוחה והוא אינו זכאי לרשת אותה מכוח סעיף 55 ולכן יש להותיר את צו הירושה שקבע שהמערערת היא היורשת הבלעדית של המנוחה, על כנו.

כפי שנקבע בע"א 6798/16 לייבוביץ נ' יורש (26.9.2017): "כידוע, אין בית משפט שלערעור מיתערב בממצאים עובדתיים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הערכאה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים". במקרה דנן, אין הצדקה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של ביהמ"ש קמא, אשר שימשו אותו לקביעה כי המשיב והמנוחה הנם ידועים בציבור וזאת לאחר שנפרסה בפניו התמונה בשלמותה והוא התרשם מהעדויות באופן בלתי אמצעי.

...

לפיכך יש לקבל את הערעור, לקבוע שהמשיב לא היה ידוע בציבור של המנוחה והוא אינו זכאי לרשת אותה מכוח סעיף 55 ולכן יש להותיר את צו הירושה שקבע שהמערערת היא היורשת הבלעדית של המנוחה, על כנו.

לפיכך, יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות.

סיכומו של דבר: אציע לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ₪.