בקשת פסלות שופט שנייה בתיק

הנאשם מתייחס לישיבה הראשונה או השנייה בתיק זה, דהיינו ישיבות שהתקיימו ביוני וספטמבר 2017!! מוסיף ב"כ הנאשם, עו"ד גור וטוען כי יש לפסול מותב זה, הן בשל הטלת הוצאות משפט אישיות כנגד הסניגור הטוען והן בגין הטלת הוצאות משפט על הנאשם.

בעיניין זה ראה דברי הנשיאה חיות בע"פ 4587/19 יניב בן דוד: "כלל ידוע הוא כי יש להעלות טענת פסלות ללא שהוי, וכי ההמנעות מלעשות כן עשויה לשאת משקל בהחלטה על דחיית הבקשה והערעור עליה (ע"א 1330/19 חברת רוזמרין אילת בע"מ נ' חברת לוי פמילי בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 3 (21.3.2019)). אכן, עתוי הגשת הבקשה לבית המשפט קמא זמן קצר לאחר דחיית הבקשה לדחיית מועדי הדיון שהיו קבועים לחודש יולי, מעלה חשש לניצול לרעה של הליך הפסלות, ובצדק ייחס לכך בית המשפט קמא משקל בהחליטו לדחות את הבקשה." אשר על כן, הריני קובעת כי בשל השהוי בהעלאת בקשת הפסלות דינה להדחות.

לעניין זה ראה – דברי כב' הנשיאה ביניש בע"פ 4408/10: "הלכה היא, כי אין בהחלטות דיוניות, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות. רק במקרים קצוניים, בהם החלטותיו הדיוניות של בית המשפט פוגעות בזכותו של בעל דין להליך הוגן, וכאשר עולה מהנסיבות כי קיים חשש ממשי למשוא פנים מצדו של בית המשפט, תקום עילה לפסילתו של המותב הדן בתיק (ע"פ 1504/07 נעים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2007)). גם השתת סנקציות על באי כוח הצדדים בשל התנהלותם, מהוה חלק מניהול המשפט ואין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות (ע"פ 620/10 בן מאיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.3.2010)). עוד נאמר בפסיקתנו כי במסגרת ההליך השפוטי נוצרות לא אחת נסיבות המקימות צורך בהעברת ביקורת על מי מבעלי הדין, כאשר ביקורת זו מהוה "חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו" (ע"פ 1534/92 גילבוע נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 637, 641 (1992)).

" וכן דברי כב' הש' נאור בע"א 6973/15: "האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט; בניהול המשפט ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו (ע"א 5351/15 אגמי נ' וייס [פורסם בנבו] (17.8.2015)). כך נעשה גם במקרה דנן, בנסיבות שמקצתן תוארו לעיל, שבשיאן יצא בא-כוח המערער מהאולם ללא רשות. אין לתת יד לניסיון להטיל מורא על שופטים עד כדי סיכול ההליך השפוטי התקין, ויש למנוע מצב בו בעל דין או בא-כוחו מנסה להביא להחלפת השופט לאחר שהשופט ביקש תגובה לעניין הטלת הוצאות, ובסופו של דבר הטיל עליו הוצאות הכל בשל היתנהלותו שאין להשלים עימה. החלטה כאמור אינה יכולה לשמש בסיס לפסילת שופט.

...

מצאתי לנכון לצטט החלטתי מיום ככתבה וכלשונה.

" וכן דברי כב' הש' נאור בע"א 6973/15: "האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט; בניהול המשפט ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו (ע"א 5351/15 אגמי נ' וייס [פורסם בנבו] (17.8.2015)). כך נעשה גם במקרה דנן, בנסיבות שמקצתן תוארו לעיל, שבשיאן יצא בא-כוח המערער מהאולם ללא רשות. אין לתת יד לניסיון להטיל מורא על שופטים עד כדי סיכול ההליך השיפוטי התקין, ויש למנוע מצב בו בעל דין או בא-כוחו מנסה להביא להחלפת השופט לאחר שהשופט ביקש תגובה לעניין הטלת הוצאות, ובסופו של דבר הטיל עליו הוצאות הכל בשל התנהלותו שאין להשלים עמה. החלטה כאמור אינה יכולה לשמש בסיס לפסילת שופט.

" סוף דבר – הריני קובעת כי : דין הבקשה להידחות מחמת שיהוי.

השופט חסן אף ציין "כי מדובר בבקשה כללית, סתמית שאין בה ממש". יוער כי במסגרת החלטתו זו אף קבע השופט נוהאד חסן כי "לאור היתנהלות המשיבה (המערערת - ו.ו.ל.) והתעלמותה המופגנת מהחלטת בית הדין שניתנה ביום 3.10.2019, אנו מחייבים את המשיבה לשלם למבקש (המשיב – ו.ו.ל.) קנס יומי בסך של 500 ₪ בגין האיחור בתשלום השכר המלא [...] עוד מחייבים אנו את המשיבה לשלם למבקש קנס יומי נוסף בסך של 500 ₪ בגין האיחור בהעברת תיקו של המבקש למועצה להשכלה גבוהה". בנוסף חויבה המערערת לשלם להמשיב תשלום בגין הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

בקשת פסלות נוספת הוגשה על ידי המערערת בפתח הדיון שנקבע ליום ה-17.12.2019 (להלן: בקשת הפסלות השנייה).

מכאן הכלל לפיו יש לתת משקל רב לעמדת השופט הדן בהליך בכל הקשור להתקיימות עילת פסלות, וערכאת העירעור לא תתערב בשקול דעתו אלא במקרים קצוניים בלבד (ראו, למשל: עפ"ס (ארצי) 16943-11-11 חברה ישראלית למובילים בע"מ – מאירי (26.1.2012)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכלל טענות הצדדים, בתיק בית הדין האזורי ובכלל החומר שהונח בפניי, אני סבורה כי דין הערעור להידחות.

זאת, מהטעם שלא שוכנעתי כי בעניין שלפניי "קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" כאמור בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

סוף דבר – הערעור נדחה.

המערער חולק על מסכת עובדתית זו, וטוען כי הסכומים שפורטו לעיל הוצגו בשיחה הראשונה ולא השנייה, דהיינו בטרם נשמעו חקירות הצדדים בתיק (סעיף 4 להודעת העירעור).

נוכח האמור, הגיש המערער בקשה לפסלות השופטת מזרחי-לוי בטענה כי האמירות המיוחסות כאמור לעיל מהוות גילוי דעת וגמירת אומר על תוצאת התיק, באופן המעורר חשש ממשי ממשוא פנים.

בקשת פסלות השופטת בבית הדין האיזורי ודחייתה ביום 10.11.2021 דחתה השופטת מזרחי-לוי את הבקשה ובהחלטתה ציינה: "הצעות הפשרה [...] ניתנו לצדדים כתוצאה מהערכה מושכלת של סכוני וסכויי התביעה [...] אין בעצם העלאתה של הצעת ביה"ד במסגרת שיחה מוסכמת לפשרה כדי להצביע כטענת התובע על משוא פנים או גמירות דעת ובודאי שאינה מצדיקה פסילה לפי הפסיקה [...] התובע טוען כנגד אמירות ביה"ד אותן פירט בסעיף 2 לבקשה. יש לתהות אם מדובר בציטוט מדוייק. הדברים אינם זכורים לי. וכאמור מדובר בבקשה שהוגשה 22 יום לאחר הדיון. מעבר לעובדה שיש בהגשת בקשה בחלוף 3 שבועות בנסיבות אלו משום שהוי, הרי שגם אם נאמרו הדברים באופן שהובאו, הרי שהם הובאו מתוך הערכה על בסיס הדברים שהובאו עד לאותו מועד" (ההדגשות אינן במקור).

...

עוד טוען המערער כי במסגרת השיחה השנייה, אימץ למעשה בית דין קמא את עמדת המשיבה, כאשר "המליץ לצדדים כי הנתבעת תשלם 10,000 ₪ והמערער יסתפק בכך". המערער הוסיף וטען שבית דין קמא הבהיר לו שאינו זכאי לתוספות תשלום בגין פרמיה א' כיוון שהחל לעבוד ללא התשלומים האמורים, ובכך ביצע "קיבול בהתנהגות של שינוי החוזה" (סעיף 5 להודעת הערעור).

זאת, מאחר שלא שוכנעתי כי בעניין שבפניי קיימות עילות פסלות שופט מכוח סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

לפיכך שוכנעתי כי נסיבות העניין אינן באות בגדר המקרים החריגים בהם ערכאת הערעור תתערב בהחלטת השופטת הסבורה שבידה לנהל את ההליך באובייקטיביות, וכן לא מצאתי כי יש בנימוקי בקשת הפסילה כל טעם המצדיק להתערב בכך.

סוף דבר הערעור נדחה.

לטענתה, התובעים מנסים למחוק את הרושם השלילי אשר הותירו עדי התביעה ולקנות לעצמם היזדמנות שניה לנהל את התיק מחדש בפני מותב חדש.

(יגאל מרזל דיני פסלות שופט 182-183 (2006) להלן: "מרזל").

קבלתה של בקשת הפסלות בשלב זה תוביל להארכת הדיון, עלויות נוספות לצדדים וכן לירידה לטמיון של הזמן אשר הושקע בתיק מטעם כל המעורבים הנוספים בו. יפים לסוגיה דבריו של מרזל בספרו: "בקשה לפסילת שופט אינה עניין של מה-בכך. יש בה משום פיקפוק ביסוד מיסודותיו של השיפוט האובייקטיביות השיפוטית. היא מטילה ספק ביכולתו של השופט לשבת בדין. יש בה משום הטלת צל על המערכת המשפט כולה. היא גורמת להפסקת הדיון בהליך, שכן חובה להחליט בה לפני כל החלטה אחרת. ובכך מערימה קושי על בעלי הדין, על העדים ועל זמנו של בית המשפט..." (מרזל בעמ' 52) [הדגשות שלי].

...

חלילה למערכת המשפט מלפסול שופטים בסוף ההליך, על בסיס תחושות סובייקטיביות, שכן לא יהיה לדבר סוף.

באשר לבקשה לתיקון כתב התביעה, אפנה לבקשת רשות הערעור 4437-12-19 אשר הוגשה על החלטתי זו ונדחתה בפסק דין מנומק על ידי ערכאת הערעור, כאשר המערערים, המבקשים דכאן, חויבו בהוצאות בגינה.

נכון כי במצבים מסוימים עלול בעל דין לחוש כי בית המשפט גיבש עמדתו, אך תחושתו הסובייקטיבית של אותו בעל דין אינה מובילה למסקנה כי גיבש בית המשפט עמדה נחרצת, ובין תחושה זו לבין קיומו של מבחן אובייקטיבי לקיומו של חשש ממשי ארוכה הדרך (ע"פ 9528/08 עלי עלאא נ' מדינת ישראל  פורסם בנבו, 03.12.2008, ע"פ 344/99 זאב בשן נ' מדינת ישראל, נג(2) 599 ((1999), כך הם פני הדברים גם במקרה דנן.

בבקשה לפסילת שופט לפני בקשה שנייה של התובעת והנתבעת שכנגד (להלן- המבקשת) לפסול אותי מליישב בדין.

גם המבקשת וגם בא כוחה יודעים אל נכון שאותו הסבר, לכאורה, שיש דברים נוספים מעבר להחלטה מיום 20/1/23 כבסיס לפסילתי אין בו ממש ולטענות הסבר בהליכים השונים בתיק זה. נקבע ש"בקשה לפסילת שופט אינה עניין של מה בכך.

אשר על כן אין להגיש בקשה זו כדבר של מה בכך, אלא לאחר שקילה ובירור יסודי של כל העובדות" [יגאל מרזל, דיני פסלות שופט (2006) (להלן-מרזל) עמ' 175].

...

על החלטתי זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון.

אף החלטתו של המותב שלא להורות על גילוי מסמכים מצד המשיבים אינה מובילה לדעתי למסקנה כי יש מקום להורות על פסילתו, זאת בהינתן הסבריו של המותב כי מסמכים אלו אינם נדרשים לשם בירור טענותיה של המערערת.

יודגש בשנית, מהות הבקשה לפסילתי היא החלטתי מיום 20/1/23 החלטה עליה לא הוגשה בקשת רשות ערעור! אם כן מה לה למבקשת להגיש בקשה לפסילתי? מקל וחומר נכונים הדברים לאור טענותיה על קיומם של דברים נוספים להחלטה האמורה .

מתיר פרסום החלטתי בהסתרת פרטים מזהים.

תואיל המזכירות לשלוח החלטתי לצדדים.