בקשת פסלות שופט בתביעת פירוק שיתוף במקרקעין

משסירבו הנתבעים 1 ו-2 לאפשר לתובע לבנות את ביתו במקרקעין שרכש והחלו בבנייה שלא כדין במקרקעין, הגישו התובעים תביעה לפירוק שתוף, וכן הגישו בקשה לצוו מניעה זמני, שניתן ההחלטה בדבר זכויות הצדדים במקרקעין: בסמוך להגשת התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בלוד תובענה ב-ה"פ 50748-07-14 למתן פסק הצהרתי בעיניין הבעלות בחלקה וגבולותיה.

ב"כ קבוצת הנתבעים 4 הגיב לבקשת הפסילה וטען שיש לדחות אותה מכל וכל, מהסיבות כדלקמן: 1) הגשת תלונה נגד בית משפט, גם אם נתקבלה אינה מהוה סיבה לפסלות שופט, והיפנה לע"א 2224/06 פלוני נ. פלונית (פורסם בנבו, 216.2006); 2) הניסוח המביש של התלונה על ידי ב"כ הנתבע 2; 3) ביום 20.9.18 לא היתקיים דיון; 4) ההחלטה המפורטת מיום 20.9.18 אינה מהוה דיעה קדומה; 5) ב"כ הנתבע 2 אינו מבין את ההליך ואת השלבים של סדר הדיון בתביעה לפירוק שתוף.

בהתאם לקו חשיבה של ב"כ הנתבע 2 יש גם לטעון טענות פסלות בהתאם לשיוכם העדתי של השופטים ובעלי הדין, דבר שהדעת אינה סובלת.

...

האם כל מותב שהיה דן על פי הסדר שהוכתב על ידי בית המשפט המחוזי ועל פי חוק המקרקעין, היה צריך לפסול את עצמו? סבור אני שהתשובה לשאלה זו היא שלילית.

על כן סבור אני שיש לדחות את טענת הנתבעת 2 לעניין משוא פנים.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת הפסלות שהגיש הנתבע 2.

עניינה של התביעה, הנו תביעת פיצויים של התובעת מהנתבעת בטענה כי "1. מדינת ישראל פגעה בתובעת באי בדיקה טיוח תלונות שהוגשו לנציבות תלונות על שופטים; 2. ביהמ"ש השלום ת"א פגע בתובעת ע"י מותב שרצה לעצמו את כספי התובעת ולכאורה". בתמצית מרובה, התביעה נסבה בעיקרה על הליך פירוק שתוף שהתנהל במהלך השנים 2013-2015 בבית משפט השלום בתל אביב, בקשות רשות ערעור שהוגשו בעיניין זה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ותלונות שהגישה התובעת לנציבות תלונות הציבור על שופטים.

כן הועלו טענות כלליות כגון "הנהלת בתי המשפט לא גיבשה קו אחיד לטפול בתביעות לפירוק שתוף במקרקעין מרצון". אין באמור כדי לתאר את מכלול הטענות, אלא חלק מהן, המעיד על הכלל.

הדרך לתקוף החלטות שיפוטיות היא בבקורת שיפוטית על ידי ערכאת העירעור, לעיתים בדרך של עתירה לבג"ץ ובמקרים אחרים במסגרת בקשה לפסלות שופט או פנייה לנציב תלונות הציבור על שופטים.

...

לאחר שעיינתי במסמכי התיק ובכללם כתב התביעה המתוקן, בקשת הנתבעת לסילוק על הסף וכן תגובת התובעת לבקשה לסילוק על הסף ו"תגובה מתוקנת ואחרונה מטעם התובעת לבקשה לסילוק על הסף מטעם הנתבעות" מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

יפים לעניינו דברי בית המשפט בתא"מ 66384-01-18 נאוגאוקר נ' מדינת ישראל (20.11.18) שגם שם נטען כי שופטים פעלו נגד התובע בזדון, ובית המשפט מצא להורות על סילוק התביעה על הסף בציינו: "אין די בעצם טענת התובע כי פעולת השופט בעניינו בוצעה בזדון על מנת להצדיק קיומו של הליך, שכן אז תימצא הכרעת בית המשפט בעניין מוסא איברהים כאות מתה ובית המשפט יהיה מחויב כל מקרה לקיים הליך מלא על מנת להכריע האם אכן חלה ההלכה. נראה כי על מנת לעמוד בסטנדרטים אותם קבע ביהמ"ש, על היושב בדין לבחור את חומר הראיות המונח בפניו על מנת לקבוע האם נראה כי קיימות ראיות ולו לכאוריות על מנת לתמוך בטענת הזדון המעלה התובע". כן יפים דברי בית המשפט בת"א (פ"ת) 41995-06-20 עו"ד קורל נ' עו"ד קנת (28.1.21): "המילה 'זדון' שורבבה שוב ושוב לאורך כל הטיעונים בכתב התביעה ובתגובת התובעת לבקשות לסילוק... כשלמעשה, לא הוצג שום בסיס עובדתי, ולו הקלוש ביותר, לטענות אלה. ברי, כי אין די בזריקת המילה 'בזדון', פעם אחת או חמישים פעם, לכתב התביעה כדי ליצור בסיס להגשת תביעת רשלנות כנגד המדינה על מנת לחמוק מהחסינות המהותית העומדת לה". על הרציונל המנחה בעניין זה, שעל יסודו ניתנו פסקי הדין שנזכרו לעיל, עמד כב' השופט עמית בעניין עלי אדם: "המציאות מוכיחה כי גם דרך פתח צר כקופה של מחט בחסינות נושאי משרה שיפוטית [...] הוצעדו פילים לאולם בית המשפט, וריבוי התביעות אך מוכיח [...]

סוף דבר: דין התובענה להיות מסולקת על הסף, לנוכח חסינות של נושאי משרה שיפוטית, והכל כמפורט לעיל.

עניינו של ההליך בתביעה לפירוק שתוף במקרקעין.

משקולי נוחות, התובעים מבקשים כי ההליך לא יועבר לבית משפט השלום בדימונה או לבית משפט השלום באילת – ומותירים לבית משפט זה את שיקול הדעת באשר לבית המשפט הספציפי אליו יועבר ההליך במחוז דרום.

בהקשר זה אציין כי אף אם אניח שעבודתה של הנתבעת 5 ברשות ניירות ערך יצרה זיקה בינה ובין בתי המשפט במחוז מרכז, אין בזיקה כזו, כשלעצמה, כדי להקים עילת פסלות כללית כלפי כל שופטי מחוז מרכז (ראו והשוו: בש"פ 1116/22 מדינת ישראל נ' רוטשילד (15.3.2022)).

...

בנסיבות העניין, בשים לב לעמדות הצדדים ומטעמים של מראית פני הצדק, אני סבורה כי יש לנהל את ההליך בבית משפט במחוז שיפוט שאינו מחוז תל אביב.

אשר על כן, אני מורה מכוח סמכותי לפי סעיף 24 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 כי הדיון בת"א (שלום ת"א) 3957-01-22 יועבר מבית משפט השלום בתל אביב-יפו לבית משפט שלום במחוז מרכז, בהתאם להחלטת נשיאת בתי משפט השלום במחוז זה. ניתנה היום, ‏י' בסיון התשפ"ב (‏9.6.2022).

בית משפט השלום בחיפה ת"א 30984-02-19 קדמני ואח' נ' סעיד ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט אמיר סלאמה התובעים/נתבעים שכנגד .1 סעיד קדמני ת.ז. 053856472 .2 אדהם סעיד קדמני ת.ז. 305667768 .3 ענאן סעיד קדמני ת.ז. 201344249 הנתבעים/תובעים שכנגד 1. סלמאן קדמני ת.ז. 020959698 (התובע שכנגד) 2. נסר קדמני ת.ז. 036517217 (התובע שכנגד) החלטה

כאמור, הליך זה ניפתח כתביעה לפירוק שתוף במקרקעין ביחס לחלקה מסוימת (חלקה 18), אך הוא נדד הרחק משם, לדיון רחב יריעה בזכויות הרשומות שיש למשיבים בחמש חלקות שונות, כאשר המבקשים מנסים לבטל את רישום הזכויות הללו.

אשר לטענה בעיניין פסילת מסמכים בשל אי צרופם לכתבי טענות המשיבים, אציין כי גם זו דינה להפסל, הן בשל העובדה שגם המבקשים עצמם ביקשו להסתמך על מסמכים שלא צורפו לכתבי טענותיהם, וחשוב מכך בשל העובדה שגם אם דובר במסמכים שהיה מקום לצרפם לכתבי הטענות, הרי שלאור נגיעתם וחשיבותם לבירור הוגן וצודק של המחלוקת בין הצדדים, ובשים לב לכך שהם צורפו לתצהירי המשיבים באופן שמאפשר למבקשים להערך מראש לקראתם, אין מקום לפסילתם רק מפאת אי צרופם לכתבי הטענות.

...

סבורני כי די בהסתכלות על הבקשה העומדת לפניי בפריזמה הנ"ל, כדי להביא לדחיית הבקשה לפסילת המסמכים המפורטים בה, שכן ככלל ניתן לומר שהמסמכים המדוברים נוגעים ליריעת המחולקת הרחבה עד מאוד כפי שנפרשה, ובנדון אין בסיס ממשי לטענת המשיבים בעניין "הרחבת חזית" מצד המשיבים.

סיכומו של דבר, הבקשה נדחית, למעט ביחס לנספח 53 כמפורט לעיל.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, ולהיקף המסמכים אליהם נדרשו המשיבים להתייחס במסגרת תגובתם, אני מחייב את המבקשים לשלם למשיבים הוצאות הבקשה בסכום כולל של 2,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה בחדרה (כב' השופטת יפעת שקדי שץ) בתלה"מ 9091-08-23 ותלה"מ 62743-06-22 מיום 05.12.2023, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לאפשר לה להתגורר בנכס המקרקעין – בית שבשלבי בניה סופיים שברחוב xxx בxxx (להלן: "הבית" או "הנכס").

עוד יש לציין כי ביום 06.12.2023 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב החלטות בית משפט קמא בקשר לפעולותיו של כונס הנכסים הזמני ובקשר לפינוי חפציה מהבית, על מנת לאפשר הגשת בקשה לפסלות שופט.

בנוסף, מבקשת להורות כסעד נילווה כי פירוק השתוף יידון במכלול הנושאים טענותיה בתביעה הרכושית (62743-06-22) ובמסגרת איזון המשאבים הכולל בין הצדדים, כך שתתאפשר גם לה במסגרת איזון המשאבים לרכוש את חלקו של המשיב בבית.

על רקע דברים אלה עולה השאלה, האם כאשר מדובר בנכס משותף שלא שימש בפועל למגורי הצדדים, וקיימת מחלוקת האם נועד כדי לשמש למגוריהם בהמשך, כטענת המבקשת, או שלצדדים היו תכניות אחרות לגביו, כטענת המשיב, יש להחיל עליו דיני הקניין ה"רגילים"? כאמור, בעוד שדיני המקרקעין שואפים למימוש זכויות קניין באפן מיידי במסגרת פירוק השתוף, דיני המשפחה שואפים לבחון את היבט המשפחה, ולהשעות את הפרוק לשלב מאוחר יותר, עם עריכת הפרוק הכולל או איזון המשאבים הכולל.

...

דיון והכרעה: לאחר שנתתי דעתי להחלטות בית משפט קמא, לבקשת רשות הערעור ולתשובת המשיב לבקשת רשות הערעור, מסקנתי היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

על כן, יש לתת את הדעת גם לשיקולים ואינטרסים נוספים שיתכן כי בשלהם ראוי שלא לדחות את הליכי פירוק השיתוף בדירה, גם אם פירוק זה מהווה הכרעה בגזרה צרה זו. סבור אני כי במקרה דנן השעיית המכירה לא תשרת את החתירה להסדר כולל והוגן, וכי פני הנכס עצמו שלא שימש למגורים, מטים את כפות המאזניים לטובת הכרעה על פי דיני המקרקעין – פירוק מיידי, תחת השעיית הפירוק, בהעדר שיקולים מובהקים מתחום דיני המשפחה.

בנוסף סבור אני כי התמורה שתתקבל כתוצאה מפירוק השיתוף תהווה מקור להבטחת מגוריה עם הקטינה, כארש שאלת הזכאות למדור והסדרתם תידון לגופה.

אשר לטענת המבקשת בנוגע לטובת הקטינה, סבור אני כי אין ממש בטיעון זה שעה שהנכס לא שימש בעבר למגורים.

לאור כל המקובץ, מקובלת עלי מסקנת בית משפט קמא כי מתקיימים שיקולים המצדיקים את הותרת הסעד הזמני האוסר על כניסת הצדדים לנכס למטרות מגורים ולא מצאתי כי נפלה בה שגגה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

לאור המקובץ, אני מורה על דחיית הבקשה, וביטול עיכוב הביצוע, כאשר על המבקשת לפנות את הבית תוך 21 ימים.