דיון והכרעה;
המסגרת הנורמאטיבית;
סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כדלקמן: "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".
הקריטריון המרכזי שנקבע בפסיקה הנו כי אין פוסלים שופט "אלא אם כן ניתן להצביע על אפשרות ממשית של משוא פנים או דיעה משוחדת. מכאן שחשד בלבד אינו מספיק למילוי הקריטריון" (ראו: בג"ץ 174/54 שימל נ' רשות מוסמכת לצורך הסדר תפיסת מקרקעים ואח' [8], בעמ' 462).
הנשיא מ' שמגר הוסיף במאמריו "על פסלות שופט – בעקבות ידיד תרתי משמע" שהתפרסם בספר גבורות לשמעון אגרנט על הגישה הנוהגת בבחינת פסלות שופט (גרפ-פרס, תשמ"ז, בעמ' 107-106):
"ההנחה היא כי מי שאמון על מלאכת השיפוט, הבא לידון בטענת פסלות, מצויד בניסיון רב יותר ובאבחנות דקות יותר מכל אדם מחוץ למערכת השיפוטית שאינו מכיר דרכי המחשבה והדיון השפוטיים ואשר מבקש להסיק מסקנות מסימנים חצוניים אלו או אחרים שהם, לפי הטענה, כביכול, מעין בבואה למה שמתהווה במחשבתו של השוט שדן בעיניין. סימני ההיכר המתגלים לעיני השופט המקצועי בבואו לבחון היתנהגות עמיתו הם לכאורה רבים יותר מאלו העומדים לרשותם של בעלי הדין. מבין השיטין של אמת-המידה המשפטית המתקבלת בכגון דא עולה כי רק השופט הנושא בליבו את ההכשרה המקצועית ואת הניסיון המצטבר מן ההתייחסות לבעלי דין, לטענותיהם, לאשומים לסוגיהם ולהתנהגות לסוגיה, ויודע איך לארגן ולהפנים את המכלול, תוך שמירה על האיזון והניטרליות שהם אות ההיכר הטבוע של מלאכת השפיטה, והוא בלבד, הוא בעל היכולת להכריע כדי להגיע לכלל מסקנה כי שופט פלוני הוא פסול במידה כזאת עד שיש סכנה כי לא יוכל לקיים משפט צדק".
מן הכלל אל הפרט;
כבר בראשית הדברים יאמר כי החלטתי מיום 12.12.2021 בחנה את בקשת המשיבים לתיקון כתב תביעתם.
...
]
לאור האמור לעיל כפי שפורט, הואיל ובין הצדדים התנהל הליך אחר, קודם שהחל כבר בשנת 2010, וכבר אז הייתה קיימת מחלוקת לגבי זכויותיהם של הנתבעים 3-2 והואיל והנתבעים 3-2 פנו לרשמת המקרקעין, וכעולה מההליכים כאן, לא דיווחו על יקומו של הליך משפטי, או על קיומה של מחלוקת, או על קיומם של המבקשים או על טענתם כי הנתבעים 3-2 אינם בעלי הזכויות, והואיל וכל הנתונים במלואם התגלו לתובעים רק לאחר הדיון השלישי ובעקבות החלטתי בדיון, אני סבורה כי יש לאפשר את תיקון כתב הטענות וזאת למרות חלוף המועדים".
הנשיא מ' שמגר הוסיף במאמרו "על פסלות שופט – בעקבות ידיד תרתי משמע" שהתפרסם בספר גבורות לשמעון אגרנט על הגישה הנוהגת בבחינת פסלות שופט (גרפ-פרס, תשמ"ז, בעמ' 107-106):
"ההנחה היא כי מי שאמון על מלאכת השיפוט, הבא לדון בטענת פסלות, מצויד בניסיון רב יותר ובאבחנות דקות יותר מכל אדם מחוץ למערכת השיפוטית שאינו מכיר דרכי המחשבה והדיון השיפוטיים ואשר מבקש להסיק מסקנות מסימנים חיצוניים אלו או אחרים שהם, לפי הטענה, כביכול, מעין בבואה למה שמתהווה במחשבתו של השוט שדן בעניין. סימני ההיכר המתגלים לעיני השופט המקצועי בבואו לבחון התנהגות עמיתו הם לכאורה רבים יותר מאלו העומדים לרשותם של בעלי הדין. מבין השיטין של אמת-המידה המשפטית המתקבלת בכגון דא עולה כי רק השופט הנושא בלבו את ההכשרה המקצועית ואת הניסיון המצטבר מן ההתייחסות לבעלי דין, לטענותיהם, לאשומים לסוגיהם ולהתנהגות לסוגיה, ויודע איך לארגן ולהפנים את המכלול, תוך שמירה על האיזון והניטרליות שהם אות ההיכר הטבוע של מלאכת השפיטה, והוא בלבד, הוא בעל היכולת להכריע כדי להגיע לכלל מסקנה כי שופט פלוני הוא פסול במידה כזאת עד שיש סכנה כי לא יוכל לקיים משפט צדק".
מן הכלל אל הפרט;
כבר בראשית הדברים יאמר כי החלטתי מיום 12.12.2021 בחנה את בקשת המשיבים לתיקון כתב תביעתם.
סוף דבר;
אשר על כן, הבקשה נדחית.
