בתצהיר התמיכה בבקשה לפטור מתשלום אגרה, חזר המבקש על הטענה כי אינו עובד מזה 11 שנה וטען כי הוא מיתקיים מקיצבת ביטוח לאומי בסך 2,380 ₪ ומהכנסה זניחה נוספת מדיווידינדים והצהיר כי יש בבעלותו דירת מגורים אך אין בבעלותו רכב.
המשיב, המתנגד לבקשה, טוען כי מדובר בבקשת סרק המהוה המשך להתנהלות המאפיינת את המבקש לאורך ההליך המשפטי בבית משפט קמא ובבית המשפט העליון בו הגיש בקשה לפסלות כנגד השופטת בסול וכדרכו לא חדל לאיים גם בפסילת מותב זה על כך שהעריכה כי סכויי העירעור אינם גבוהים.
המבקש לא טען ולא ניסה להוכיח כי פנה לקרובי מישפחה על מנת לגייס מהם את הסכומים הנדרשים וגם עולה כי בחשבון הבנק שלו מצוי ביתרה של כ-15,500 ₪ ועוד לא המציא המבקש כל אינפורמאציה אחרת בדבר חשבונות אחרים שלו, חיסכונות וכיוצ"ב ולא ברור מדוע יש להיתחשב בכך שהוא חייב כסף לוטרינר בגין טיפולים בבעלי חיים ולוותר לו על אגרה וערבון.
דיון והכרעה
תקנה 14 (א) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז – 2007 מורה:
"בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה בצרוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו, ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה"
תקנה 135 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות") קובעת כי:
"(א) עם הגשת העירעור יפקיד המערער ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסכום הנקוב בתוספת השלישית וימציא הודעה על כך למשיב.
ביחס לסכויי העירעור, מעיון בהודעת העירעור ובפסק דינו המנומק והמפורט של בית משפט קמא, המבוסס ברובו על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, אני סבורה, מבלי לקבוע מסמרות ובזהירות הראויה, כי לא ניתן לקבוע שסכויי העירעור גבוהים, ועל כן לא מיתקיים גם התנאי השני.
...
ביחס לסיכויי הערעור, מעיון בהודעת הערעור ובפסק דינו המנומק והמפורט של בית משפט קמא, המבוסס ברובו על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, אני סבורה, מבלי לקבוע מסמרות ובזהירות הראויה, כי לא ניתן לקבוע שסיכויי הערעור גבוהים, ועל כן לא מתקיים גם התנאי השני.
לאור כל האמור, משלא הוכחו שני התנאים הנדרשים למתן פטור מתשלום האגרה או מהפקדת הערובה, דין הבקשה, על שני ראשיה, להידחות, וכך אני מורה.
המבקש ישלם את האגרה ויפקיד את הערובה לא יאוחר מיום 15.4.24, שאם לא כן יימחק הערעור.
