בקשת פסלות שופט בשל עוינות לכאורה

מונחת לפני בקשה מטעם הנתבע (להלן: "המבקש"), שכותרתה "בקשה לפסילת שופט", במסגרתה מבוקש כי מותב זה יפסול עצמו מלישב בדין בהליך דנא.

נוסח זה אף אינו תורם עניינית לניהול יעיל של הדיון, אלא אך יוצר 'אוירה עוינת' תוך תחושה כי הצדק לא נעשה ולא נראה.

טעות לכאורית בהחלטה שיפוטית, ככל שהנתבע סבור שקיימת, נועדה להתברר בהליך השגה ערעורי ולא בדרך של בקשת פסלות המותב.

...

אינני סבור כי החלטתי פוגעת בקו הגנתו של הנתבע, או כי יש בה כדי לקפח זכויותיו הדיוניות, אך מכל מקום, אם סבור היה המבקש כי ההחלטה פוגעת בו, הדרך הנאותה להשיג על החלטות דיוניות, אינה בדרך של הגשת בקשת פסלות, כי אם באמצעות השגה עליהן בדרך של הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור לפי העניין (עפ"ס (ארצי) 28458-10-11 עמותת אלנואר לקידום מעמד האשה – מחאמיד [פורסם בנבו] (10.11.2011)).

אין צריך לומר כי יש לדחות סברה שגויה זו. לאור האמור, רצון כללי, אמורפי בטיבו, כי ביה"ד יפסול עצמו מלשבת בדין בשל החלטה שאינו מרוצה ממנה תוך הבעת טרוניה מהחלטה שיפוטית שניתנה בעניינו, איננה מייסדת מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה.

לאור זאת, לא מצאתי בבקשה כל נימוק שיש בכוחו להוביל למסקנה כי מתקיימת עילת פסלות, ועל כן, הבקשה נדחית.

לטענת התובעת, דעתו הנעולה של בית הדין ויחסו העוין משתמעים משורה ארוכה של החלטות, קביעות וביטויים, אשר כל אחד מהם בפני עצמו, וכולם יחד, מבססים עילה לקבלת הבקשה.

הנתבע טען מועד מועד הגשת הבקשה, בערב חג הסוכות, נבחן באופן מכוון ומוקפד ונועד להטריד את הנתבע, לייאש אותו ולהסב לו הוצאות נוספות בשל הצורך להגיב גם על בקשה זו. הנתבע טען כי הוא בחור צעיר, אב ל-6 ילדים שנאלץ ללוות כסף מהוריו לצורך ניהול הליך זה. הנתבע טען כי דין הבקשה להדחות גם כיוון שהוגשה בשיהוי קצוני, בנגוד לפסיקה לפיה טענת פסלות יש להגיש מיד לאחר היודעה ולא להשאירה נצורה לעת מצוא.

הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות חייבות להיות משמעותיות (יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 84).

נוכח האמור, בשים לב למהות ההחלטה בהליך הזמני, בה נכתב חד משמעית לכאורה, ונוכח השהוי הממושך בנגוד לפסיקה ולרציונאל הפסלות, ההחלטה בהליך הזמני אינה מהוה עילה לקבלת הבקשה.

...

גם בעניין זה הבקשה לפסלות לא בוססה ונדחית.

סוף דבר  לאחר ששקלתי בכובד ראש את הבקשה על כל הפניותיה ונימוקיה, ואת התגובה, ולאחר שבחנתי עצמי ברצינות הראויה לנושא מהותי זה ,בהתייחס לכל החלטות בית הדין, שנטענו, מצאתי כי הן עומדות במבחני הפסיקה בהיותן ענייניות, מתייחסות למה שהובא בפני בית הדין , ולכאורה במקום שצריך כך, ובהתאם לחוק ולפסיקה.

בקשת הפסילה שהוגשה על ידי התובעת נדחית.

ראו דבריו של כבוד השופט ע' אלקלעי ב-ת"א (שלום ת"א) 47922-07-13 יבנה קבוצת הפועל מזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ נ' פו גרס מוצרי בשר אקספורט בע"מ, פס' 23 (15.6.2015), בהקשר של טענה לעוינות כלפי צד ובא כוחו: "...על המבקשים פסלות שופט להראות כי לאור החלטות בית המשפט או היתנהלותו קיים חשש ממשי למשוא פנים. משמעות הדברים: כי המדובר למעשה ב'משחק מכור' וכי בית המשפט למעשה הכריע במחלוקת שלפניו ואינו פתוח עוד לשכנוע. אציין כי טענות המבקשים נגד בית המשפט הנן משוללות יסוד, יתר על כן, הטענות הועלו בעלמא, מבלי להביא ולו דוגמה אחת ל'עוינות' או להתבטאויות של בית המשפט, ולא בכדי אין כל הפניה לפרוטוקולים של הדיון ו/או לאמירה כזו או אחרת בהחלטות שניתנו על ידי בתיק". וראו גם ע"פ 8198/11 חטיב נ' מדינת ישראל (9.11.2011): "...גם במקרים בהם נטענת טענה כזו [טענה לפסלות עקב עוינות כלפי עורך דין], כמקרה דנן, יש להצביע על ביטוי ממשי של העוינות בנסיבות העניין ואין לטעון טענות בעלמא". בהיעדר טענות קונקרטיות לא אכנס כאן לכל החלטה שניתנה בתיק.

בהחלטה בענין פסלות קבע בית המשפט המחוזי: "... העובדה שבמסגרת ההחלטה בענין הסעדים הזמניים נידרשתי להערכת סכויי ההליך הקודם בו נקט המבקש ולבחינת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה אינה מלמדת על 'משוא פנים', שכן המדובר בחלק מהתנאים שבהם מחוייב בית המשפט לידון ולהכריע כחלק מהבקשה לסעד זמני....טענת המבקש כי לא ברור לו על איזה בסיס נקבע כי סכויי ההליך הקודם נמוכים כלל אינה רלוואנטית לעילת פסלות ומלמדת כי מדובר בהשגה על תכנה של החלטה שמקומה להידון במסגרת ערעור.

...

טענות נוספות, בלתי קונקרטיות מקובלת עליי טענת הנתבעים לפיה, לא היה מקום בבקשה דנן להפנות – למעט בענין ההחלטה הנזכרת לעיל בענין שעת הדיון ומועדו – באופן כוללני וגורף לכל ההחלטות והדיונים בתיק, מבלי להביא ולו המחשה קונקרטית אחת לנימוק או להתבטאות מצדו של בית המשפט המצביע על חשש למשוא פנים, לא כל שכן חשש ממשי למשוא פנים.

יקרא הקורא את החלטתי בבקשה לחייב בערובה וישפוט האם היא נגזרת של הנתונים בתיק או שמא של משוא פנים נגד התובעת.

ואם בסופו של ההליך מכלול טענות וראיות הצדדים מוביל למסקנה שיש לקבל או לדחות את התביעה, התוצאה תהיה בהתאם.

התובעת תשלם לנתבעים יחד ולחוד שכר טרחת עורך דין בגין הבקשה בסך של 1500 ₪.

ו. לסיכום טענה המבקשת, כי לאורך כל ההליך היתייחס אליה ביהמ"ש 'בעוינות' ובאופן המעיד כי 'גמר אומר בדעתו' מה תהינה תוצאות ההליך ועל כן דין הבקשה להיתקבל.

ה. כל טענות המבקשת לפיהן ביהמ"ש התערב לכאורה ברשום הפרוטוקול מוכחשות ואינן נכונות.

עוד קבע שם כב' השופט גרוניס כי אף שראוי שההליך לא ימשך טרם הכרעה בבקשת הפסלות, עדיין אם לא פעל כך ביהמ"ש, אין בעובדה זו כשלעצמה עילת פסלות.

...

בנסיבות, אני סבורה כי גם בנימוק זה אין כדי לבסס את הטענה או לתמוך בה כאילו ביהמ"ש 'גמר אומר בדעתו לנהוג במשוא פנים' כלפי התובעת.

סוף דבר: בהינתן כל האמור אני קובעת כי: א. ההחלטה מיום 22.6.23 ניתנה כדין ועל כן לא ראיתי לבטלה.

המזכירות תעדכן יומני בהתאם לאמור לעיל ותשלח העתק החלטתי זו לצדדים.

בפני בקשה לפסילת שופט שהוגשה על ידי הנתבעת.

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי בהחלטותיו נהג בית המשפט בעוינות כלפי המבקשת, פקפק בתעודת חדר המיון ובכל טענה מטענות המבקשת "ולא נתן אמון באף אחת מטענותיה לאחר שהפך כל אבן על מנת שלא לצדד בטענותיה". המבקשת הוסיפה כי בית המשפט הטיל ספק בבקשת המבקשת לדחות את מועד הדיון, בעצם השתתפותה בהלווית קרוב משפחתה, תוך היתעלמות מנסיבותיה האישיות, לרבות מצבה הרפואי הרעוע, וגילה המתקדם והיותה אנאלפביתית ופיתח חשדנות יתירה וספקות בגירסת המבקשת שהגיעו לרמה של עוינות.

קביעותיו של בית המשפט לעניין סכויי ההגנה הנן לכאוריות כפי שמתחייב במסגרת החלטתו למחוק את הגנתה של המבקשת בה עליו להדרש בין היתר גם לסכויי ההליך שבפניו (השווה למשל: רע"א 3025/21 צליל אנגל נ' בית הספר תגליות בע"מ [ניתן ביום 18.7.2021]), וכך אף צוין במפורש בפסק הדין מיום 30.5.23 (ראה המילה השניה בעמ' 3 שורה 4 לפסק הדין).

...

דיון והכרעה: לאחר עיון בבקשה נחה דעתי כי דינה להידחות בלא צורך בתשובה.

בניגוד לטענות המבקשת, בית המשפט דווקא לא יצא מנקודת פתיחה של העדר אמינות המבקשת, אלא נעתר לבקשתה ודחה את הדיון, אך ביקש כי יומצא בדיעבד, מסמך סיכום האשפוז.

אשר על כן, הבקשה נדחית.