בקשת פסלות שופט בשל דעה קדומה וניגוד עניינים

בקשת הפסילה סעיף 77א(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 קובע עילת פסלות כללית כדלהלן: "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". דיני הפסלות נועדו לקדם את אמון הציבור במערכת השפיטה [לימור זר-גוטמן "ניגוד עניינים אצל שופטים: בין דיני פסלות שופט לאתיקה" ניגוד עניינים במרחב הצבורי: משפט, תרבות, אתיקה ופוליטיקה 429, (2009); השווה רע"פ 9017/16 ‏פלוני נ' מדינת ישראל (2.7.2018)].

ועוד יש לציין כי דיעה קודמת שונה מעניין אישי מבחינת נטל הראיה: בעיניין אישי חזקה היא שהשופט נגוע במשוא פנים; לעומת זאת, בדיעה קודמת חזקה היא שהשופט אינו נגוע במשוא פנים; ולא קל לסתור חזקה זאת ולהוכיח כי דיעה קודמת היא דיעה קדומה, שיש בה כדי לפסול את השופט [ר' ההחלטה בעיניינו של בראון דלעיל בעמ' 624-623].

אין בגיבוש עמדה או דיעה להוות עילת פסילה, יש צורך בהוכחה כי דעתו של השופט "נעולה" ואין סיכוי שתשתנה במהלך המשפט: "השאלה אם בעיניין מסוים אכן נוצרה אפשרות כזאת, אינה מוכרעת לפי היתרשמותו של אדם הנוגע לעניין, אף לא לפי מראית פני הדברים בעיני הציבור הרחב, אלא לפי שיקול הדעת המקצועי של בית המשפט המחליט בשאלת הפסילה. בית-משפט זה, להבדיל מאחרים, מצויד בהכשרה ובניסיון הדרושים כדי להחליט אם אכן נבצר מן השופט להמשיך ולדון בעיניין במידת האובייקטיביות הראויה" [בג"ץ 2148/94‏ אמנון גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון, פ''ד מח(3) 573 (1994); השוו יגאל מרזל "פסלות שופט: האתגר של מראית פני הצדק למבחן החשש הממשי למשוא פנים" ספר שטרסברג-כהן 229 (2017)].

...

אמון הציבור במערכת ייפגע אם יחליט בית המשפט לפסול את עצמו מאחר שצד לדיון בחר לתקוף את בית המשפט או את התנהלותו בגין המלאכה השיפוטית ובשל תוצאות שאינן נוחות לו. לעניין זה אין אלא לצטט את כב' הנשיאה השופטת חיות: " . . עיקרון יסוד בדיני הפסלות, בין לפני תיקון 38 לחוק ובין לאחריו, הוא שאין לאפשר לבעל דין לקבוע מי יפסוק בעניינו או להחליפו כאוות נפשו באמצעות פרובוקציות... אחרת, כפי שכבר נפסק, יתאפשר לכל בעל דין שדעתו אינה נוחה מן המותב הדן בעניינו, לייצר לעצמו בדרך זו "עניין אישי ממשי" ובכך "ייפתח פתח רחב לכל בעל דין לבחור את המותב המתאים לו". .

לאור כלל האמור אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

נטען, כי בעוד שבדיונים ממושכים שהתנהלו בתיק זה מחוץ לפרוטוקול, שב בית המשפט והפציר בתובע (לרבות בנוכחות רעייתו) כי כדאי לו להסכים להפנות את המחלוקת לגישור, תוך שבית המשפט מדגיש ששכרו עלול לצאת בהפסדו – הרי שההחלטה שניתנה בסופו של יום בשאלת האחריות – כך טענו המבקשים - "'הכשירה' בפועל ניגודי עניינים ושחיתות מובהקת מצד התובע" באופן אשר מחזק את חששם של המבקשים, "שלכתבה הנ"ל, שהביאה לכך שנחשף קלונו של גיסה... הייתה בפועל השפעה ניכרת על פסיקתה עד כדי משוא פנים בלתי תקין ובלתי חוקי". המבקשים טענו עוד, כי עוד קודם למתן ההחלטה בשאלת האחריות, ניתנו ע"י מותב זה מספר החלטות שהוגדרו בבקשה כ"תמוהות", במסגרתן נדחו בקשות המבקשים להבאת ראיות וזימון עדים.

בתגובתם לתשובת התובע חזרו המבקשים על טענותיהם והוסיפו, כי "נוכח האמור בכתבה ובמיוחד נוכח האמור במסמכי בית המשפט בתביעה הייצוגית, ישנה נגיעה פרטית של כב' השופטת המונעת מן המותב לשבת בדין בתיק זה, וכי עלולה להיות למותב זה דיעה קדומה הנובעת מתאור העובדות והיחסים הנ"ל. בכל הכבוד נראה, כי הנגיעה של העניין האישי יוצרת חזקה של משוא פנים". דיון והכרעה דין הבקשה להדחות.

בפתח הדברים יצויין, כי הבקשה היתמקדה בעילת הפסלות הקבועה בסעיף 77א (א1)(2), בו נקבע כי שופט לא יישב מקום שבו "יש לשופט.. ענין אישי ממשי בהליך... או שלבן מישפחה מדרגה ראשונה של השופט יש עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו". עילת פסלות זו, העוסקת, בין היתר, בקיום עניין ממשי בהליך או בצד להליך של בן מישפחה של השופט, אינה חלה על כל "בן מישפחה", אלא רק על "בן מישפחה מדרגה ראשונה", כהגדרת שני מונחים אלה בסעיף (בשג"ץ 3767/18 עיד חמיס ואח' נ' ראש המנהל האזרחי ליהודה ושומרון (16.5.2018), בפיסקה 3 לפסק הדין).

...

בעניין זה, באופן חריג למדי, מצאו הדברים שנדונו ארוכות מחוץ לפרוטוקול גם ביטוי בכתובים, במסגרת החלטתי מיום 14.4.2019 בה עמדתי על הדברים (ראו בעיקר סעיף 3 להחלטה), ואשר בעקבותיה הגישו המבקשים בקשה לפסול מותב זה, אשר נדחתה (ראו החלטה מיום 13.6.2019, אשר המבקשים לא השיגו עליה).

לאור האמור, ניסיונם של המבקשים להציג פניות מותב זה אל התובע בהמלצה חמה להסכים להליך גישור, ואת הפער הנטען בינן לבין הממצאים שנקבעו בסופו של דבר בהחלטה שניתנה בעניין האחריות – כהחמרת יחסו של המותב כלפי המבקשים, כביכול בעקבות הכתבה (כנטען בסעיף 21 לבקשה) – חסר יסוד.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 54592-02-17 אברמוביץ ואח' נ' קדמון ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רחלי טיקטין עדולם תובעים גל אברמוביץ ע"י עו"ד יורם שטרית נתבעים 1. עז קדמון 2. עירית קדמון הנתבעים 1 ו – 2 ע"י עוה"ד ציבין 3. עו"ד ליאור קצב צדדי ג' 1. עו"ד נבו אלקבץ ע"י עו"ד אבי בכר 2. מר אבי בראל החלטה בבקשה לפסילת שופט

בגוף הבקשה נטען בין היתר: "..אשר לעובדה כי הנתבע 3 מייצג בתובענה את עצמו ואת הנתבעים 1 -2 בתובענה, יטען הח"מ כי בנסיבות בהן הנתבע 3, עו"ד קצב פועל בשני כובעים, היינו גם מייצג בתובענה את הנתבעים 1 ו- 2 וגם את עצמו, הרי שהוא מצוי בנגוד אינטרסים המונע ממנו להמשיך ולייצג את הנתבעים 1 ו -2 וזאת, כפי שהנימוקים שיפורטו להלן (ראה סעיף 3 לבקשה). "לענייננו, עו"ד קצב ליאור, משמש בתובענה שבנידון, הן כנתבע והן כמיופה כוח של הנתבעים 1ו – 2 במסגרת העובדות נשוא התביעה, נטען כי עו"ד קצב, מי שייצג בחוזה המכר שנחתם בין הדירה נשוא התביעה את הנתבעים 1 – 2 הנו אף נתבע בתובענה זו, בגין מעשים הנוגדים לא רק את עניינו וטובתו של התובע בתובענה אלא, גם את עניינם וטובתם של הנתבעים 1 ו- 2 בתובענה ומכאן, ניגוד העניינים שבין עניינם וטובתם האישית של הנתבעים 1 – 2 בתובענה, לבין עניינו האישי של עו"ד קצב בתובענה, ניגוד עניינים הפוסל אותו, ע"פי המוטל לעיל, מלייצג את הנתבעים 1 ו- 2 בתיק" (ראה סעיף 4 לבקשה וראה גם סעיף 7 לבקשה).

עילות הבקשה עילות הבקשה הן דיעה קדומה, משוא פנים וחריצת דין ללא שמיעת ראיות.

בעיניין זה ראה תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שם נקבע כדלקמן: "..בתחילת הדיון בתובענה או בעירעור, ולפני כל טענה אחרת, רשאי בעל דין לטעון טענת פסלות; לא היה באפשרותו לטעון טענת פסלות בשלב האמור, רשאי הוא לטענה לאחר מכן, ובילבד שיעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות.." (הדגשה שלי – הח"מ).

...

בנסיבות אלו ניתנה החלטתי לפיה טענות התובע בעניין ניגוד עניינים צריכות להתברר בלשכה (פרו' עמ' 12 למעלה).

יש אולם לשים לב שהצד השני של אותה החלטה הינה שדחיתי את התנגדות התובע להעתר לבקשה שהעלה המבקש, להאריך לו את המועד להגשת הודעות צד ג' (ראה פרו' מיום 25.12.17, עמ' 4 למטה, עמ' 5 למעלה).

לסיכום לא מצאתי כי במקרה דנן קיימות כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

אשר על כן הבקשה נדחית.

לחלופין, נטען כי טעמים של מראית פני הצדק מצדיקים אף הם את הפסילה, ואף "חשש לניגוד עניינים אובייקטיבי מובנה שמתקיים בשל מינויה של המשיבה לחברה בועדה למינוי שופטים". יחד עם העירעור, הגישו המערערים בקשה לעיכוב ההליך בפני בית המשפט המחוזי עד להכרעה בהליך דנן.

"שופט ללא דיעה קודמת לא רק שאינו מצוי, אלא אף אינו רצוי. רוצים אנו בשופטים חושבים, המגבשים לעצמם דיעות ומחשבות. ... פסילת שופט בשל דיעה קודמת מוצדקת רק כאשר אותה דיעה קודמת הופכת לדיעה קדומה, כלומר כאשר קיים חשש ממשי .... כי בשל אותן דיעות קדומות תהא דעתו של השופט 'נעולה' באופן שאין כל 'טעם' בניהול המשפט לפניו" (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב-ראש ועדת החקירה לבדיקת ארוע הטבח בחברון, פ"ד מח(3) 573, 606 (1994), הדגשה הוספה – י"ע).

על כך אוסיף, כי כעולה מפרוטוקול דיון ההמשך שהתקיים ביום 13.7.2020, טענות המערערים נשמעו בלב פתוח ובנפש חפצה ועובדה זו מעידה אף היא על כך שלא קמה במקרה דנן עילת פסלות, אף לא בשל מראית פני הצדק.

...

לאחר עיון בערעור ובנספחיו, הגעתי למסקנה כי דינו להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה, וממילא מתייתרת בקשת המערערים לעיכוב ההליך בפני בית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 23158-08-21 א. תלמי יזמות ובניה בע"מ ואח' נ' המועצה המקומית קרית יערים (טלזסטון) ואח' בפני כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ התובעת א. תלמי יזמות ובניה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רפי שפירא הנתבעת המועצה המקומית קרית יערים (טלזסטון) ע"י ב"כ עו"ד מאור לוי החלטה

עם זאת טען כי אין בבקשת הנתבעת דבר המעיד כל ניגוד עניינים או דיעה קדומה שלילית של המומחה, או על כך שהמומחה פסול מלבצע את תפקידו כנדרש על פי כל מבחן.

...

בית המשפט העליון דחה את הבקשה: "פסקנו לא אחת כי 'משמונה המומחה, חזקה היא כי הוא ינהג באופן מקצועי, ויעשה מלאכתו נאמנה' (ראו והשוו: רע"א 1548/06 עדי אטיאס נ' ד"ר בלכר מריאן (טרם פורסם); רע"א 11147/03 אריאל ביטון נ' כפיר אלעזרה, תק-על 2004(1) 3211). במקרה שלפני חזקה זו, כך סברה הערכאה המבררת, לא נסתרה. עוד שנינו, כי בכדי לפסול מומחה שמונה מטעם בית המשפט 'צריך שיתקיים חשש ממשי לכך שזכויות המשיב תפגענה עקב אותה קירבה בין המומחה למבקשת לה טוען המשיב' (רע"א 334/99 טרקלין החשמל בע"מ נ' רוז'ה חלפון, תק-על 99(2) 920; רע"א 2600/04 בנא ג'וני נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2004(3) 2237). בנסיבות העניין, אף לאחר שבחנו את טענות המבקשת לא מצאנו כי התגבש חשש ממשי למשוא פנים מצדו של המומחה". עוד לעניין החלת חזקה זו ראו גם רע"א 334/99 טרקלין החשמל בע"מ נ' רוז'ה חלפון (30.5.99) הנזכר בהחלטה הנ"ל, וכן רע"א 6808/11 פלוני נ' פלוני (14.5.12) פסקאות 11, 12.

אני סבורה שעובדות המקרה שבפני אינן מצדיקות פסילת המומחה שמונה מטעם בית המשפט ומינוי מומחה אחר תחתיו.

הבקשה נדחית.