בקשת פסילת שופט בתביעת עורכי דין על הסכם שותפות

בית משפט השלום בנתניה ת"א 13483-03-22 צייג נ' נשיץ ברנדס אמיר ושות' ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת מרי יפעתי תובע יוסי צייג נתבעים 1. נשיץ ברנדס אמיר ושות' 2. עו"ד משה אליה 3. עו"ד ירדן זבולון החלטה

בכל הנוגע לנזק שניגרם לו עקב הפרת התחרות, כדבריו, טוען התובע בכתב התביעה כי לו היתה מתקיימת תחרות התובע היה מקבל "דירה משמעותית טובה יותר, קומה גבוהה יותר ומפרט טוב יותר", ובהמשך, "התובע הבין שתחרות בין יזמים תביא לבעלי הדירות תמורה טובה יותר שערכה מאות אלפי שקלים יותר". זה המקום לציין כי התובע הגיש תביעות גם כנגד עורכי הדין של היזם וגם כנגד בעלי הדירות בפרויקט.

מטרת התובע היא לקבל טובות הנאה עודפות בקשר לדירתו ואף ביקש להיות שותף עם היזם שנבחר לפרויקט.

בטרם ניתנה ההחלטה, הגיש התובע בקשה לפסילת מותב זה מלדון בתיק.

בתקנה 63 (ב) לתקנות נקבע כי בישיבת קדם המשפט יורה בית המשפט על דרכי הדיון בתובענה במטרה לייעלו, לפשטו ולהחישו; בכלל זה רשאי הוא מיוזמתו או לבקשת בעל דין – " (16) למחוק את כתב התביעה או לדחות את התובענה או לתת פסק דין אם מצא כי כתב ההגנה אינו מגלה הגנה כלל". תקנה 3(א) לתקנות קובעת כי "בית המשפט אחראי על ניהול ההליך השפוטי לשם הגשמת המטרות שביסוד תקנות אלה; לשם כך עליו ליזום, אם נידרש, ולהחליט כל החלטה לפי תקנות אלה במטרה לקדם את היתנהלותו של הליך ראוי והוגן". הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים בהם יהיה ברור, כי התובע לא יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש.

כך, רק לאחר הגשת התביעה, או בסמוך לכך, נחתם הסכם בין הדיירים ליזם.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ולאחר ששמעתי טיעוני הצדדים בדיון בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לסלק התביעה על הסף.

במקרה הנדון, נחה דעתי כי גם אם התובע יוכיח את כל טענותיו, אין כתב התביעה במתכונתו מגלה עילה כלפי הנתבעים, וממילא אף אינו מזכה את התובע בסעד לו הוא עותר.

לאור התוצאה אליה הגעתי מחד, וסילוקה של התביעה כבר בשלב המקדמי מאידך, החלטתי לחייב את התובע בהוצאות (מתונות) בסך של 5,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 32089-09-11 כהן נ' ברודסקי ת"א 31900-09-11 ברודסקי נ' כהן לפני כבוד השופט גרשון גונטובניק התובע-הנתבע: נעם משה ברודסקי על-ידי ב"כ עו"ד אורית טובים נ ג ד הנתבעת-התובעת: יהודית כהן על-ידי ב"כ דוד בן-חיים בקשה לפסלות שופט החלטה

לפני בקשה לפסלות שופט, בה אני מתבקש לפסול עצמי מלהמשיך ולדון בתובענות שבין הצדדים.

והינה, ביום 16.1.11 שלחה התובעת לתובע הודעה כי ברצונה לסיים את הסכם השותפות.

וכך פסק כב' השופט, כתוארו אז, מלצר: לאחר קריאת מכלול החומר שבתיק, הצענו לצדדים כי יסכימו שהקביעה בפסק הדין, מושא העירעור, על פיה השותפות שבין הצדדים לא הגיעה לסיומה – תבוטל, ושעקב כך התיק יוחזר לדיון בבית המשפט המחוזי הנכבד כדי שיקבע (בעזרת מומחה, אם יש בכך צורך) את מועד הפרוק ואת התוצאות הכספיות של הפרוק, לרבות הסכום המגיע למשיב כתוצאה מכך [ההדגשה במקור].

עוד נטען שניתנה פרשנות שגויה לפסיקת בית המשפט העליון, ושהמותב היתעלם מחלקו האחרון של פסק הדין שהחזיר את ההיתדיינות לשם עריכת ההיתחשבנות בין הצדדים.

לאחר מכן נטען שבכל זאת קיימת הנמקה ביחס לחלק מההכרעות לרעת המבקשת, אלא שמעט הנימוקים הקיימים אינם מבוססים על הדין אלא סותרים אותו.

...

לאור כל האמור התבקש בית המשפט לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתביעת המבקשת.

החלטתי בעניין השתק הפלוגתא מקרינה, כמובן, על מתכונת הבירור ועל אופייה.

הבקשה נדחית.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 24775-12-22 שטרן ואח' נ' מתרחבים בירושלים שותפות מוגבלת ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט אליעד וינשל מבקשים 1. שרית רויה שטרן 2. בנימין שטרן צדיק 3. יהודא שטרן צדיק 4. אברהם שטרן משיבים 1. מתרחבים בירושלים שותפות מוגבלת 2. יהושע שרון 3. אליהו פולק 4. פנחס זלצמן 5. יהושע מנחם פולק ע"י ב"כ עו"ד לב זיגמן ועו"ד רעות דהן הייממן החלטה

לשם יישוב המחלוקת ובהתאם להוראות ההסכם בין הצדדים, פנו הצדדים ליו"ר מחוז ירושלים בלישכת עורכי הדין על מנת שימנה בורר.

המבחן לשאלת "העידר אמון" בבורר, בדומה למבחן הקבוע כאשר מוגשת בקשה לפסלות שופט, הוא מבחן אובייקטיבי ובהתאם לפסיקה "לא בנקל יחליט בית המשפט להעביר ענין שנידון בידי בורר לבורר אחר, ונדרשות נסיבות קיצוניות כדי להצדיק זאת" (רע"א 6188/05 סלטי משני 1997 בע"מ נ' רע גד, 23.6.2006).

אשר על כן ובהתייחס לתובענות דומות בהן התבקש בית המשפט להעביר בורר מתפקידו לאור החלטות ביניים שנתן, נפסק כי "לא ייתכן שבעל דין אשר החלטותיו של בורר בעיניינו אינן נושאות חן בעיניו, יבקש את העברתו של הבורר מתפקידו בטענה כי איבד את האמון בו" (רע"א 2592/17 לעיל).

...

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים אינני סבור שהמבקשים עמדו בנטל המוגבר לשכנע כי סיכויי התביעה ומאזן הנוחות נוטים לטובתם ב"עוצמה ניכרת".

לפיכך אני דוחה את הבקשה.

באשר להוצאות ההליך, ולאחר ששקלתי הן את ההוצאות שנגרמו למשיבה (הכנת תגובה ודיון) והן את תוצאות ההליך, ולצד זאת שקלתי את טענות המבקשים לגבי מצבם הכלכלי, אני מורה כי המבקש 4 יישא בהוצאות המשיבה על הצד הנמוך ובסכום כולל בסך 2,200 ₪ (ההוצאות מוטלות על המבקש 4 על הצד הנמוך, מאחר שסוגיית השתתפות יתר המבקשים בהליך וייצוגם לא נידונה כאמור בשלב זה בהליך).

ביום 14.3.2023 הגיש המשיב לבית משפט השלום בפתח תקווה תביעה נגד המערער, שהוא עורך דין במקצועו.

במסגרת התביעה התבקש בית המשפט, בין היתר, להורות על בטלותם של הסכמי שכר טירחה שנחתמו בין הצדדים, ולחלופין על בטלותה של תניית בוררות שנכללה בהסכמים אלו.

באותו עניין היתקבל ערעור פסלות חרף קביעת המותב כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, וזאת נוכח קיומה של חברה "שבה שותפים הן אביה של השופטת והן המערער" נכון למועד ניהול ההליך (שם, בפיסקה 9) – בעוד שבעניינינו מדובר, כאמור, באירועים שהתרחשו לפני זמן רב. סבורני כי במקרה שלפנינו, השהוי שדבק בהעלאת טענת הפסלות תומך אף הוא במסקנה כי דין העירעור להדחות.

בהתאם לתקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, על בעל דין להגיש בקשה לפסילת שופט מיד לאחר שנודע לו על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת (לעניין זה ראו, בין היתר: ע"א 6068/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 10 (27.9.2023); ע"א 782/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 10 (20.4.2021)).

...

לגופם של דברים, לא שוכנעתי כי ההיכרות המקצועית בין המערער לבין המותב, על רקע הליכי ההוצאה לפועל שבהם דן המותב לפני כעשור ושאינם קשורים מבחינה עניינית להליך הנוכחי, מקימה חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (ראו והשוו: ע"פ 8198/11 חטיב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (9.11.2011); ע"א 5573/08 אסא נ' סעדיה, פסקה 5 (23.10.2008); ע"א 8743/04 בר-נר נ' רוט, פסקה 4 (16.1.2005); ע"א 1816/04 אורן הסלע בניה והשקעות בע"מ נ' הוד, פסקה 3 (28.3.2004)).

באותו עניין התקבל ערעור פסלות חרף קביעת המותב כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, וזאת נוכח קיומה של חברה "שבה שותפים הן אביה של השופטת והן המערער" נכון למועד ניהול ההליך (שם, בפסקה 9) – בעוד שבענייננו מדובר, כאמור, באירועים שהתרחשו לפני זמן רב. סבורני כי במקרה שלפנינו, השיהוי שדבק בהעלאת טענת הפסלות תומך אף הוא במסקנה כי דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה אפוא, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב הדיון בהליך בבית משפט השלום.

עו"ד רוזנווסר, שאינו צד לתביעה, יצג את הנתבעת בעיסקה זו והיה שותף בעריכת ההסכם.

תקנה 173 (א) בתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי " בקשה לפסלות שופט לפי סעיף 77א לחוק תוגש בכתב או אם הועלתה במהלך הדיון תישמע בעל פה, מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת". התובע ידע את כל הנסיבות המקימות את עילת הפסלות לכל המאוחר ביום 8.6.2023 ובמועד זה הוא גם ידע את זהות היורשים.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה ואפרט.

אני מקבלת את טענת המשיבים שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר; זהות יורשי המנוחה נקבעה כאמור עוד ביום 14.5.2023.

לאור האמור הבקשה נדחית.

בשולי החלטתי מצאתי להפנות לאמור בע"א 3065/17 ‏ ‏ מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' הרצל בבג'ני ((20.6.2017): "יש לזכור גם כי פסילת שופט מלשבת בדין אינה עניין של מה בכך. הלכה פסוקה היא כי על מנת שתתקבל בקשת פסלות יש להוכיח חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. בהעדרו של חשש ממשי למשוא פנים, פסילת שופט מלשבת בדין היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים, ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (ע"א 125/17 ג'ורדאל בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שבע [פורסם בנבו] (15.3.2017)). לפיכך, יש למנוע מבעל דין המעוניין לפסול שופט לעשות כן בהגשת בקשת פסלות חסרת יסוד ובכך לסכל את ההליך השיפוטי (ע"א 1515/15 יהודה נ' חוגי [פורסם בנבו] (12.3.2015)). שימוש בבקשת פסלות ובערעור פסלות כאמצעי טקטי גרידא, הנובע מרצונו של בעל דין להחליף את המותב, אינו ראוי, יוצר הליכי סרק הגוזלים ממשאבי הציבור, וגורם חשש להכפשת שווא של המערכת השיפוטית ולערעור אמון הציבור בה (ע"א 475/17 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ [פורסם בנבו] (31.1.2017))" התובע ישא בהוצאות הבקשה בסכום של 2,000 ₪ לכל משיב.