בקשת פסילת שופט בבית משפט השלום בראשון לציון

] ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופט א' מלמד) מיום 14.9.2021 בצ"א 24165-07-19 שלא לפסול את עצמו מלדון בעיניינה של המערערת.

לאחר שבא-כוח המשיבה הביע היתנגדות בעל פה לבקשת הפסלות, בית המשפט קמא דחה את הבקשה לפסילתו בציינו כי טענת המערערת בדבר הפלייתה לרעה וגיבוש דיעה שלילית לגביה "אין בה דבר וחצי דבר". עוד הודגש כי ההחלטה בדבר קביעת הדיון אינה מעידה שהמותב "אינו חפץ לשמוע את [המערערת] בנפש חפצה". בשולי הדברים ציין המותב כי לא ברור מדוע נימנעה המערערת מלהגיש את בקשתה מבעוד מועד, בסמוך להחלטה מיום 10.8.2021 שבעקבותיה נקבע הדיון.

...

דין הערעור להידחות.

מכל מקום לא שוכנעתי שהחלטתו של המותב מעידה על "נעילת" דעתו ביחס למערערת או על חשש ממשי למשוא פנים מצדו.

אשר על כן, הערעור נדחה.

זהו ערעור על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (השופט א' וסטרמן; להלן: המותב) מיום 9.2.2023 במ"ת 11024-08-22 (להלן: ההליך), שבה נדחתה בקשת המערער לפסילת המותב.

...

המערער מלין על החלטות המותב מיום 9.2.2023, וטוען כי המותב דחה את בקשתו לעיון חוזר על אף שהתקיימו התנאים לכך, וכי החומרים שביקש להציג בפני המותב מעידים על כך שבהחלטה על מעצרו ישנן "סתירות מהותיות". להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 15.2.2023 ניתן פסק דיני שבו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת המותב בהליך העיקרי שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו (ע"פ 1128/23 מורוגוב נ' מדינת ישראל (15.2.2023)).

דין הערעור להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

] ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופט ע' מיכלס) מיום 26.3.2023 בת"פ 589-04-21 שלא לפסול את עצמו מלדון בעיניינו של המערער.

בהמשך נעתר בית המשפט לבקשה לזימון המתלוננת, ועדותה המשלימה נקבעה ליום 1.3.2023.

...

בהליך התקיימו מספר דיונים בפני המותב, ובדיון מיום 15.3.2022 – בשלב ההוכחות בהליך – נעתר המותב לבקשת המערער לעריכת בדיקה למסמכים מסוימים שהיו בידי המתלוננת ואשר המערער טען כי זויפו על ידה.

לאחר חילופי דברים בין המערער, בא-כוחו והמותב, נתן המותב שתי החלטות שבהן נקבע: "חרף מספר נסיונות שנעשו לברר את רצונו האמיתי של [המערער], הגעתי לכלל מסקנה [שהמערער] מבקש שלא להעיד את המתלוננת פעם נוספת ככל שלא יתאפשר לו לחקור אותה הן בעניין [התלונה הנוספת] והן בעניין התעודות המזויפות. שאלתי את [המערער] מספר פעמים האם הוא מבקש להעיד את המתלוננת בנוגע [לתלונה הנוספת] בלבד וכן להפנות אליה שאלות בנוגע לתיק מושא, כתב האישום ואולם [המערער] חזר פעם אחר פעם על-כך שהוא לא מוכן שתהיה הפרדה בין הנושאים ולפיכך הגעתי לכלל מסקנה [שהמערער] מוותר על העדות של המתלוננת." "[...] תיק זה עניינו אלימות ואיומים שהופנו לטענת המדינה כלפי המתלוננת ע"י [המערער], ואין מטרתו לברר עניינים צדדים שאינם קשורים באופן ישיר לתיק זה. ככל שהמדובר בעניין פעוט שבירור[ו] מתאפשר במסגרת התיק הפלילי, הייתי מאפשר זאת. אולם דומה שתיק זה חורג הרבה מעבר לגבולותיו ועל כן אינני נעתר לבקשה. [...]" בהמשך הדיון נשמעו סיכומי התביעה, ודיון לשמיעת סיכומי ההגנה נקבע ליום 26.3.2023.

אף לא שוכנעתי בקיומה של עילת פסלות עקב ההתבטאות שאליה הפנה המערער בבקשת הפסלות – דהיינו, אמירת המותב כי המערער חוזר "כמו תוכי" על עמדתו בנוגע להעדת המתלוננת.

הגם שבהחלט ניתן היה לנסח את הדברים באופן אחר, לא שוכנעתי כי התבטאות זו מעידה כשלעצמה על "נעילת" דעתו של המותב או על חשש ממשי למשוא פנים מצדו (השוו: ע"פ 1823/20 אהרן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ראש העין, פסקה 10 (2.4.2020)).

מן הטעמים שפורטו לעיל – הערעור נדחה.

] ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופט ע' מיכלס) מיום 31.5.2023 בת"פ 589-04-21 שלא לפסול את עצמו מלדון בעיניינו של המערער.

המערער טען כי היתנהלות זו מעידה על משוא פנים מצד המותב, והוסיף והסביר כי העלה את נושא העדת הקטין בשלב מאוחר מכיוון שהתמקד בעבר בהוכחת טענתו בדבר זיוף המסמכים שבידי המתלוננת, אולם לאחרונה המותב "לא רצה לקבל את הראיה שהתעודות מזויפות". סמוך לפני תחילת הדיון שנקבע בהליך ליום 31.5.2023, הגיש המערער בקשה נוספת שבה ביקש מבית המשפט להציג "ראיה בדבר החלטתו מיום 29.5.23", ו"להצביע היכן" ויתרה באת-כוחו דאז על העדת הקטין.

...

עיינתי בטענות המערער ובנספחים שצורפו, ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות.

לא שוכנעתי כי בענייננו מתקיימות נסיבות חריגות כאלה, ולו בדוחק.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 41751-08-22 כהן ואח' נ' אמיתי ואח' תיק חצוני: מספר בקשה:27 לפני כבוד השופטת קרין וישינסקי מבקשים (נתבעים) 1. מיכל תמיר 2. צור אמיתי משיבים (תובעים) 1. חן כהן 2. ליזי כהן החלטה

על מבקש הפסילה להראות כי קיימת תשתית ראייתית אובייקטיבית למשוא פנים או לכך שדעתו של היושב בדין 'ננעלה' ועל כן לא יוכל לשפוט משפט צדק (ראו למשל: בג"צ 2148/94 אמנון גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון ויו"ר וועדת החקירה לבדיקת ארוע הטבח בחברון, השופט מאיר שמגר, מח (3) 573; ע"א 3214/12 דליה גורן נ' פריאל פאר, (נבו - 3.6.12)).

...

כבר עתה אומר כי דין הבקשה, על כל חלקיה, להידחות ולהלן הבהרותיי.

מכאן איפוא החלטתי זו. המסגרת המשפטית סעיפי החוק הרלוונטי לענייננו הינם: סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח חדש] תשמ"ד-1984 (להלן: "החוק") ותקנה 173 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט - 2018 (להלן: "התקנות"), הקובעים לאמור.

סוף דבר בהינתן כל האמור אני קובעת כי דין הבקשה להידחות.