בקשת פסילת רישיון עד תום הליכים בגין עבירות תעבורה חמורות

בפני בקשה של המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו זאת לאחר שכתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, לצד אי ציות להוראת שוטר במדים הוגש כנגדו.

בעיניינו של פאדי אבו רקייה החליטו כל שלושת הערכאות שהכריעו בפרשה כי יש הצדקה בנסיבות אלה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים וכך קבע בית המשפט העליון: "מסוכנותו של אדם נלמדת ממכלול הנסיבות האופפות את המקרה. בין היתר, נבחנים עברו הפלילי והרשעותיו הקודמות. המסוכנות העולה ממעשה העורר היא רבה ובהתנהגותו גילה, כי הוא חסר רסן, חסר עכבות וחסר מעצורים, מזלזל בחוק ובאוכפיו השוטרים." "אכן מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה אינו שכיח, אך בנסיבות המעשים המיוחסים לעורר, ובפרט חומרתם, יש בהם כדי להצדיק לטעמי את המשך מעצרו עד תום ההליכים נגדו. לא מצאתי כל דופי בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי. הלכה היא כי השיקולים לעניין מעצר עד תום ההליכים נוגעים הן למעשים המיוחסים לנאשם והן לנסיבותיו האישיות העשויות ללמד על רמת מסוכנותו." אדגיש כי בפרשת אבו רקייה, עברו התעבורתי של המשיב היה קל משמעותית ממצבו של המשיב בפרשה שבפני: למשיב שבפני עבר תעבורתי חריג מאד בחומרתו.

אם לא די במתואר לעיל כדי להסביר את רף המסוכנות הגבוה והחריג הנשקף ממשיב זה, לחובתו גם עבירה נוספת של נהיגה בזמן פסילה מיום 3.4.22 יחד עם עבירה של הגשת בקשה לקבלת רישיון בזמן פסילה בנגוד לסעיף 66 בפקודת התעבורה, ובגין עבירות אלה נגזרה עליו חצי שנת מאסר בפועל לצד 36 חודשי פסילה נוספים ומאסר מותנה נוסף שהוא בר הפעלה לתקופה בת 12 חודשים, כך שבסה"כ לחובת המשיב שנתיים של מאסר מותנה מיצטבר בר הפעלה.

...

שילוב עברו הפלילי והתעבורתי הכבד מאד של משיב זה, לצד התנהגותו בפרשה זו לפיה החל במרדף רכוב ופרוע (כך נוסח הדבר על ידי השוטרים במזכרים) תוך אי ציות להוראות שלהם לעצור, ולאחר מכן מרדף רגלי, מניבים מסקנה חד משמעית ולפיה לא ניתן לתת אמון בסיסי במשיב זה שיציית להוראה כזו או אחרת של בית המשפט.

אני סבור כי רף המסוכנות במקרה זה כה גבוה וקיצוני עד כי גם המשך מעצר בדרך של איזוק אלקטרוני לא יכולה לאיין מסוכנות ברף זה, ונדרש פיקוח של שב"ס בתנאי מעצר ממשי כדי לוודא שמשיב זה לא חוזר לנהוג ולא חוזר לסכן את משתמשי הדרך.

אני מקבל באופן מלא את עמדת המדינה ומורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו בתיק העיקרי הצמוד לפרשה זו. ניתנה היום, י"ט אדר תשפ"ג, 12 מרץ 2023, בנוכחות הצדדים.

זאת ועוד, צוין כי לאחר ההרשעה בהליך הקודם, הורשע המבקש פעם נוספת, ביום 02.01.2022, בעבירה של נהיגה בשיכרות שהתבצעה טרם ההרשעה בהליך הקודם, ונדון בגין כך לפסילת רישיון הנהיגה שלו למשך שנתיים, לצד מאסר מותנה נוסף בן 7 חודשים – שגם הוא בר הפעלה בהליך דנא (במסגרת תת"ע 12686-02-19).

בית משפט השלום עמד בהחלטתו על הכלל לפיו אין להורות על מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות תעבורה אלא במקרים חריגים; וקבע כי בנסיבות העניין – שליחת המבקש לקבלת תסקיר מעצר מיותרת שכן אין היא יכולה להוביל לחידוש האמון בו. זאת, מכיוון שמדובר ב"עבריין רצדיויסט שאין לו כל מורא מפני החוק, ולא עונשי מאסר בפועל ולא מאסרים מותנים לתקפות ארוכות התלויים כנגדו מיצרים כלפיו הרתעה שתימנע את היתנהגותו".

בעניינינו, מדובר במקרה חריג בנסיבותיו, בו המבקש נהג בזמן שרישיונו נפסל, בסמיכות לשחרורו מריצוי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, עונש אשר נגזר על המבקש בגין ארוע בו הוא נהג בשיכרות, ובתוך כך גרם לשלוש תאונות דרכים נפרדות, בזירות שונות, בנסיעה אחת רצופה – תוך שהוא בורח מכל אחת מזירות התאונה ומשאיר אחריו "שובל" של פצועים מבלי להושיט להם יד. לאור כל אלה, לא ניתן לקבל את הטענה לפיה החלטותיהן של הערכאות קמא גרמו למבקש לעיוות דין או לאי-צדק חמור.

...

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

הבקשה וכתב האישום- בפני בקשה לפסילת רישיון נהיגה של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בהתאם לסעיף 46 לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

סעיף 46 לפקודת התעבורה קובע: " היה היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, או קצין מישטרה בדרגה שאינה פחותה מדרגת מפקח, משוכנע שיש יסוד מספיק להאשים בעל רישיון נהיגה או בעל רישיון רכב בעבירה שסעיפים 35 עד 42 או 43 ,44, ו- 44א חלים עליה והגיש לבית המשפט המוסמך לידון באותה עבירה בקשה לפסול את בעל הרישיון מהחזיק בו- רשאי בית המשפט לפסול אותו עד לגמר בירור דינו או עד שתבוטל הפסילה לפי הסעיפים 48-50". על פי כתב האישום, ביום 25.8.2020, בשעת בוקר, נהג המשיב רכב בגבעת שמואל ונעצר ע"י בלשים בעקבות מידע מודיעיני.

בנסיבות אלה אין בטענת השהוי לה טוענת ההגנה אם בכלל כדי לאיין מסוכנותו גם אם אכן רישיונו הוחזר לו. יחד עם זאת, ומבלי שיהא בכך כדי להקל ראש במסוכנות המשיב או בחומרת העבירה המיוחסת לו נתתי דעתי לכך לתקופה בין תום הפסילה המנהלית שחלפה וטענת ההגנה כי פתח לאחרונה חנות ירקות וכי הסתמך על דברי באת כוחו (על אף שלא הובאו ראיות אובייקטיביות לכך מעבר לדברי המשיב) כמו גם להשלכות משבר נגיף הקורונה ולקשיים הכלכליים בתקופה זו. נתתי דעתי לפסיקה אותה הגישה ההגנה ובעיקר בעיניין בן טולילה אך אינני סבורה כי היא מתאימה למקרה דנן.

...

יתירה מכך בענייננו, אינני מקבלת גם את טענת ההגנה כי מדובר בשיהוי של חודשיים וסבורני כי מדובר לכל היותר בשיהוי של כשלושה שבועות בין תום הפסילה המנהלית למועד בו הוגשה הבקשה שבפניי.

בפרשת בן טולילה הייתה מחלוקת בשאלת קיומן של ראיות לכאורה שלא כמו בתיק זה. בפרשת בן טולילה המשיב ערך בדיקת שתן (אמנם באופן פרטי) אשר נמצאה בסופו של דבר שלילית מה שלא ניתן לומר על המשיב בתיק זה. ובאשר לפרשת עמוס חכמון - שם נידון מי שמסר כי עישן סמים לפני עשרה ימים ובבדיקה טוקסולוגית שנערכה כחודשיים לאחר האירוע.

עוד יש לציין כי כתב האישום הוגש בשיהוי של חודשיים ולא ניתן מנסיבות פרשה זו להשליך על נסיבות הבקשה בתיק זה. לאור כל האמור לעיל ומכלול הנסיבות שהוזכרו, כמו גם העובדה כי המשיב ריצה פסילה מנהלית בת 30 יום, אני מורה בזאת על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו, וקוצבת את הפסילה לתקופה של 4 חודשים, שמניינה מיום 29.11.2020.

לבקשת המדינה היתקיים ביום 2.2.2023 דיון בבקשתו של המבקש, שבמהלכו התברר כי חרף עבירות התעבורה החמורות המיוחסות למבקש – לא הוגשה על ידי המדינה בקשה לפסילת רישיון הנהיגה שלו.

החלטה זו נימק בית משפט השלום בכך שכבר באחד הדיונים הראשונים שהתקיימו בבקשה למעצרו עד תום ההליכים של המבקש, ביום 8.9.2022, הביעה באת-כוחו הסכמה לכך שרישיונו ייפסל; ובמצב דברים זה קבע בית המשפט כי המבקש מושתק מלהעלות טענה שלפיה הוא מיתנגד לבקשה לפסילת הרישיון.

...

לענייננו אינני נדרשת להרחיב בנושא הליכי המעצר עד תום ההליכים, ואומר רק שבסופו של דבר הורה בית המשפט על השמתו של המבקש במעצר בית מלא בצירוף תנאים נלווים.

לאחר מכן, ביום 15.1.2023, נעתר בית משפט השלום לבקשה מצד המבקש לשינוי מיקום מעצר הבית, מהעיר בת ים לעיר דימונה, תוך הקלה בתנאי המעצר באמצעות פתיחת חלונות אוורור; ויצוין כי החלטה זו התקבלה בהיעדר תגובה מצד המדינה, חרף הזדמנות חוזרת שניתנה לה לעשות כן. בסמוך לאחר שאושר השינוי בתנאי המעצר, ביום 19.1.2023, הגיש המבקש בקשה להוספת מפקחים למעצר הבית.

לאחר עיון בבקשת רשות הערר, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

לטענת ב"כ העורר החלטת בית המשפט קמא להורות על פסילת רישיונו של העורר עד תום ההליכים ניתנה בחוסר סמכות, כפי שעולה, להבנתה, מהוראות סעיף 46 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), המקנה לבית המשפט סמכות לפסול רישיון נהיגה רק לנאשם שהורשע, בעוד שבעניינינו אין חולק שהעורר טרם הורשע.

לטענת ב"כ העורר שגה בית משפט קמא עת נעתר לבקשה לפסול את רישיון העורר עד תום ההליכים מבלי שהובא לעיונו כל חומר החקירה ומבלי שהתייחס לכשלים הראייתיים הקיימים בו. בין היתר נטען שלא ניתן לייחס לעורר ידיעה בדבר פסילת רישיונו על ידי קצין מישטרה ביום 16.4.2023, ומכאן שלא ניתן יהיה להרשיעו בעבירה שעניינה נהיגה בזמן פסילה.

בצדק קבע בית המשפט קמא כי די בעבירה חמורה זו על מנת להורות על פסילת רישיונו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

...

לטענת ב"כ העורר שגה בית משפט קמא עת נעתר לבקשה לפסול את רישיון העורר עד תום ההליכים מבלי שהובא לעיונו כל חומר החקירה ומבלי שהתייחס לכשלים הראייתיים הקיימים בו. בין היתר נטען שלא ניתן לייחס לעורר ידיעה בדבר פסילת רישיונו על ידי קצין משטרה ביום 16.4.2023, ומכאן שלא ניתן יהיה להרשיעו בעבירה שעניינה נהיגה בזמן פסילה.

עוד צוין בטופס: "אם קצין המשטרה יפסול את רישיונך בהעדרך, אסורה עליך הנהיגה, ואם תנהג – תעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה, ע"פ הוראות ס' 67 לפקודת התעבורה". ב"כ העורר לא חלקה על כך שבסופו של דבר העורר לא התייצב לשימוע לפני הקצין הפוסל.

בהינתן חומרת העבירות, נחה דעתי כי החלטת בית המשפט קמא לקצוב את תקופת פסילת הרישיון ל- 12 חודשים היא סבירה ואין להתערב בה. אף דינן של הטענות הנוגעות לנהיגה ללא נהג מלווה דינן להתברר בתיק העיקרי, כאשר אציין שממילא דומה שלא זו הייתה העילה המרכזית בגינה נשלל רישיון הנהיגה של העורר.

כיוון שסוגיה זו לא נדונה בפני בית משפט קמא ומאחר שהיא שולית לענייננו, לא מצאתי להתייחס אליה במסגרת החלטתי זו. נוכח כל האמור מצאתי שלא נפלה כל שגגה בהחלטת בית משפט קמא להורות על פסילת רישיונו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ואף לא בתקופה של 12 חודשים אותה קצב.