ביום 13.11.22 הגיעו הצדדים להסכמה למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, שיבחן את הקשר הסיבתי בין הארוע התאונתי מיום 11.10.19 לליקוי הנטען בצוארו של התובע.
המומחה קבע מפורשות את קביעתו כמפורט, ועיון בחוות דעת המומחה מעלה כי היא כתובה באופן עינייני, ברור ומבוססת על העובדות שהוצגו בפני המומחה ועל המסמכים הרפואיים שהוצגו לו.
נוכח האמור, לאחר שקילת טענות הצדדים, סבורני כי אין לקבל את בקשה הנתבע לפסילת המומחה.
...
ביום 12.3.23 ניתנה החלטה הדוחה את בקשת הנתבע לפסילת חוות דעת המומחה:
" לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה, ובטענות הצדדים, ובהתחשב בהנחיות הנשיאה, הכללים לפסילת חוות דעת ונסיבות המקרה דנן, שוכנעתי כי לא מתקיים חריג המצדיק פסילת חוות דעת המומחה. עיון בטענות הנתבע מעלה כי הוא לא הצביע על פגם כלשהו בחוות הדעת בתיק דנן, אשר יש בו כדי לפסול את המומחה לפי כללי הפסילה כאמור. כמו כן, לא הועלתה על ידי הנתבע כל טענה לאמירה המופיעה בחוות הדעת בתיק דנן המצביעה על גישה עוינת כלפיו. בנוסף, עיון בדוגמאות שמפרט הנתבע מעלה כי מדובר בתיקים שאינם קשורים להליך זה, ואין זה מתפקידו של בית הדין לבחון טענות המועלות כנגד אמירות של המומחה בתיקים אחרים שאינם מתנהלים בפניו, ובכל מקרה אמירות אלה לא מעוררת ספק לטעמי ביחס לאובייקטיבית הנדרשת מהמומחה בתיק דנן, שעה שעיון בחוות דעת המומחה מעלה כי היא כתובה באופן ענייני, ברור ומבוססת על העובדות שהוצגו בפני המומחה ועל המסמכים הרפואיים שהוצגו לו, ומשלא מופיעה בחוות הדעת כל אמירה המעידה על עמדה לעומתית או עוינת כלפי הנתבע. נוכח האמור, לאחר שקילת טענות הצדדים, סבורני כי אין לקבל את בקשה הנתבע לפסילת המומחה. עם זאת, שוכנעתי כי יש לאפשר לנתבע להגיש בקשה להעברת שאלות הבהרה למומחה, וזאת עד ליום 29.3.2023".
ביום 30.3.23 הגיש הנתבע בקשה לשאלות הבהרה.
כמו כן המומחה הבהיר בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי "ברור שבתקופה שלאחר האירוע התאונתי החמיר מצב הצוואר שלו קלינית. ישנה סבירות שהיא מעל ל 50% שהחמרה זו קשורה לאירוע, ולא הופיעה באופן אקראי, מכיוון שטרם האירוע לא היו כאבי צוואר משך שנים, וזאת בנוכחות מחלת צוואר ידועה. לכן המלצתי לבית הדין להכיר בחבלת צוואר עם החמרת מצב".
שוכנענו כי יש בכך די בכדי שנקבע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין החמרת המחלה, זאת בהתאם להלכה הפסוקה לפיה "ככל שנקבע שקיים קשר סיבתי בין האירוע לבין החמרת המחלה, די בכך כדי להכיר באירוע כפגיעה בעבודה, כאשר הוועדה הרפואית תקבע את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הנכות, ובאיזו מידה יש לייחס את הנכות למצב רפואי קודם" (ר' עב"ל (ארצי) 22598-08-12 צדוק נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.5.13; עניין בן דוד).
לאור כל האמור, שוכנענו כי יש לקבל את התביעה נוכח קביעת המומחה כי האירוע החמיר את מצבו הרפואי ולכן ובהתאם לפסיקה יש לקבל את התביעה כך שהוועדה הרפואית
תקבע את מידת הנכות למצב הרפואי.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בדרך של החמרה.
