בקשת פסילה לשופט בשל עבר פלילי ודיון מקיף במעצר

בית המשפט המחוזי בבאר שבע תפ"ח 35903-08-19 מדינת ישראל נ' אלקאדי(עציר) תיק חצוני: 327237/2019 מספר בקשה:9 בפני כבוד הסגן נשיאה נ. זלוצ'ובר כבוד השופטת ד. כהן כבוד השופט ד. בן טולילה המבקש: סנאד אלקאדי ע"י ב"כ עו"ד גיל נמיר המשיבה: מדינת ישראל ע"י פמ"ד החלטה בבקשת הסניגור שבית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק

לטענתו, לא ראוי שהשופטת שדנה במעצרו והחליטה לעוצרו עד תום ההליכים על יסוד עברו הפלילי, תידון בתיק העקרי שמתנהל נגדו.

על פי מגמת הפסיקה הכלל הוא: "ככלל, אין פגם אנהרנטי בעצם חשיפת בימ"ש לחומר ראיות לא קביל, נוכח ההנחה בדבר יכולתו של השופט לשפוט ללא משוא פנים, באובייקטיביות ובמקצועיות. לפיכך, ברגיל, לא ייפסל בימ"ש אך בשל חשיפתו לחומר ראיות שלא ניתן להתבסס עליו לשם חריצת דינו של נאשם. להנחה בדבר המקצועיות המאפיינת שופט, השפעה גם על המסקנה הנגזרת מעצם חשיפתו של בימ"ש לחומר ראיות שאינו קביל לעניין פסלות שופט. לעניין זה חזקה היא כי בימ"ש ידע לבנות חומה בין ראיה לא קבילה הבאה לידיעתו לבין השמוש בה במשפט... רק במקרים נדירים במיוחד, בהם המידע המתקבל כה מקיף ויסודי עד שקיים החשש שגם שופט מקצועי לא יוכל להדחיקו, תקום עילה שתאפשר את פסילת בימ"ש. ע"מ שתווצר אותה "מסה קריטית" של ראיות לא קבילות שבכוחן להקים חשש ממשי למשוא פנים, נידרש כי בנסיבות העניין, כובד הראיות הפסולות, מבחינת כמותן ואיכותן, יהיה כזה שאינו מאפשר לשופט להיתעלם מהן" (ראו ע"פ 2473/07 פרנסואה אבוטבול נ' מדינת ישראל).

ראו לעניין זה גם ע"פ 3066/92 א.צ. ברנוביץ ובניו קבלנות ביניין בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל": "אין לבקש פסילת שופט בשל כך שהגיע לידיו פיסת מידע על הנושא העומד לדיון. ההליכים הפליליים אינם מתנהלים בפני חבר מושבעים אלא בפני שופט שמקצועו בכך, ומן הראוי שעניין זה יהיה נגד עיניהם של המבקשים לפסול שופט". לא בנקל ייפסל בימ"ש אך בשל חשיפתו לחומר ראיות ולמידע בלתי קבילים הקשורים לפרשה העומדת בפניו והמבחן שיש לבחון הוא האם נחשף השופט למסה קריטית של ראיות בלתי קבילות שבכוחן להקים חשש ממשי למשוא פנים.

...

בעניין זה נכתב בספרו של ד"ר יגאל מרזל "דיני פסלות שופט" עמ' 299-300 (התשס"ו – 2006): "לא פעם נחשף שופט – בעיקר בהליכים פליליים – למידע שאינו קביל, בין הרשעות קודמות, בין ראיות שלא ניתן לקבלן מטעמים הקשורים בדיני הראיות עצמם, כגון עדויות מפי השמועה או קלטות שאינן עומדות לכאורה בתנאי הקבילות שבדין. נקבע בהקשר זה, כי אין בעצם החשיפה לחומר לא קביל כדי להביא לפסילת השופט. זאת, שכן חזקה על השופט כי מקצועיותו תאפשר לו להתעלם מחומר זה ולהפריד בתודעתו בין החומר הקביל לבין זה שאינו קביל. כך במיוחד באותם מקרים, בהם חומר בלתי קביל זה אינו איתן במהותו וממילא אין להניח כי יותיר רושם בל יימחה על השופט. טעם נוסף לכלל זה הוא, כי מסקנה אחרת – לפיה גורמת החשיפה לפסילה אוטומטית של השופט – היתה נותנת בידי בעל דין אפשרות להביא בקלות לפסילת השופט על ידי חשיפת חומר שאינו קביל. טעם אחר היה, כי לעיתים החשיפה היא בלתי נמנעת, שכן לא ניתן ליצור מידור ובידוד מוחלטים של השופט. זאת ועוד: עם התחזקות המגמה של מעבר מקבילות ראיות למשקלן, פוחתת ממילא השפעת החשיפה למידע בלתי קביל ככזה, והדגש יכול להיות בשאלת ההשפעה של החומר שאינו קביל, להבדיל מעצם החשיפה לו...ככל שמדובר בחשיפה למסה קריטית של חומר בלתי קביל – לא רק בכמותו, אלא בעיקר באיכותו של החומר, שיש בה עוצמה רבה – יש יותר מקום לדעה כי השופט יושפע ממנה וממילא יש מקום רב יותר לקביעה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים". במקרה זה, הגם שמוטב היה שב"כ המשיבה לא היה מצרף לתגובתו את תגובת המשיבה בתיק המ"ת, אין בצירופה כדי להביא לפסילתו של בית משפט זה, שכן הפרטים המפורטים הם כלליים, לקונים ובוודאי אינם מהווים מסה קריטית של ראיות בלתי קבילות שבגינן עלינו לפסול עצמנו מלדון בתיק זה. ב"כ הנאשם התייחס למספר פרטים המופיעים בתגובת המשיבה לבקשה לקבלת חומרי החקירה: העובדה כי נכתב בתגובה כי יש לדחות את בקשת ב"כ הנאשם להעברת החומר הנוגע לעברם הפלילי של עדי התביעה 1, 2 ו-3.

העובדה כי צוין בתגובה שצורפה כי הוגש כתב אישום נוסף בפרשה זו. העובדה כי נכתב בתגובה כי יש לדחות את בקשת ב"כ הנאשם לקבלת תיק רפואי של המנוח ושל עדת תביעה 4.

בהתאם לאמור ובהעדר עילה לכך, אנו דוחים את בקשת ב"כ הנאשם שנפסול עצמינו מלדון בתיק זה. יש לשלוח עותק לב"כ הצדדים.

במקרה זה, מאמצי החוקרים והפרקליטות להציג בפני בית המשפט שדן בבקשות לצוים קונספציה חקירתית מקיפה ומשובצת בממצאים שעלו מתוך החקירה עלו כה יפה, עד כי קשה להעלות על הדעת שאדם, כל שכן שופט, ישכח פרטים וממצאים אלה ובייחוד כשמדובר בפרשה מסעירה ומתוקשרת זו. בנוסף לאמור טענו ב"כ הנאשמים, כי דנתי בתיקים של כמה מן הנאשמים בתיקים אחרים בעבר ונחשפתי לחומר ראייתי על יסודו הכרעתי בדין וכן דנתי בהליכים נוספים הנוגעים לחקירת רצח דבורה הירש (למשל עמ"י 37286-06-16).

ראו לעניין זה גם ע"פ 3066/92 א.צ. ברנוביץ ובניו קבלנות ביניין בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל": "אין לבקש פסילת שופט בשל כך שהגיע לידיו פיסת מידע על הנושא העומד לדיון. ההליכים הפליליים אינם מתנהלים בפני חבר מושבעים אלא בפני שופט שמקצועו בכך, ומן הראוי שעניין זה יהיה נגד עיניהם של המבקשים לפסול שופט". לא בנקל ייפסל בימ"ש אך בשל חשיפתו לחומר ראיות ולמידע בלתי קבילים הקשורים לפרשה העומדת בפניו והמבחן שיש לבחון הוא האם נחשף השופט למסה קריטית של ראיות בלתי קבילות שבכוחן להקים חשש ממשי למשוא פנים.

בע"פ 5113/19 אבירם זגורי נגד מדינת ישראל (7/8/19), התייחסה כבוד הנשיאה חיות להחלטתי בתפ"ח אבירם זגורי לעיל בו דחיתי את הבקשה שאפסול עצמי מלדון בתיק, וקבעה : "המבחן לפסלות שופט הוא קיומן של נסיבות אשר יש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים וכבר נקבע לא אחת כי עצם חשיפתו של המותב לראיות בלתי קבילות אין בה כדי להוביל בהכרח לפסלותו... עוד נפסק כי אין לפסול מותב אך בשל העובדה שדן בעיניינו של הנאשם בהליך אחר, דוגמאת הליך מעצר, אף אם ראוי להמנע משיבוץ מותב הדן בהליך כזה כמותב הדן בהליך העקרי...השאלה אותה יש לבחון בכל מקרה ומקרה היא אם השופט נחשף ל"מסה קריטית" של ראיות בלתי קבילות המצדיקה את פסילתו מלשבת בדין.

...

בע"פ 6968/13 וע"פ 6969/13 (לא פורסם) דחה כבוד הנשיא גרוניס בקשה לפסלות שופט על רקע שמיעת בקשות להאזנות סתר בקובעו: "דין הערעורים להידחות. לא מצאתי כי טיפולו של בית-המשפט בבקשות להאזנת סתר מקים עילת פסלות במקרה הנדון. ממועד מתן הצווים בעניין האזנת הסתר חלפה תקופה לא קצרה. לחלוף הזמן ישנה חשיבות בלתי מבוטלת כאשר הטענה היא לגיבוש דעה מוקדמת ולהשפעה של הליכים מקדמיים על דעתו של בית-המשפט. זאת ועוד, המבחן הכללי בשאלת פסלות שופט, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הינו קיומן של 'נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט', דהיינו, יש לבחון עד כמה העמדה שגיבש בית המשפט, ככל שקיימת, תמנע ממנו מלהכריע בתיק בהגינות ובצורה עניינית... אף אם נניח, לצורך הדיון בלבד, שבית המשפט זוכר חלק מן החומר שנחשף בפניו בדיונים לעניין האזנות הסתר, לא הצליחו המערערים להוכיח כי הדבר יפגע ביכולתו לנהל את המשפט כראוי... יתרה מכך, אין לכחד כי העובדה ששופטים מעטים בלבד מוסמכים לדון בבקשות למתן צווי האזנת סתר, ואותם שופטים משמשים כראשי הרכבים, יוצרת אילוץ שאף הוא תומך במסקנה לפיה אין לפסול את המותב מלדון בכתב האישום (ראו והשוו ע"פ 3567/00 נתן נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (3.7.2000); מרזל, בעמוד 15).

כמו כן, העובדה ששופטים מעטים בלבד בכל מחוז מוסמכים על פי חוק לדון בבקשות למתן צווי האזנת סתר ובדרך כלל אלו הם גם שופטים אשר בשל בכירותם וניסיונם משמשים כראשי הרכבים, אכן יוצרת אילוץ שעליו כבר עמדנו וטעם זה תומך אף הוא במסקנה כי אין לפסול את המותב מלדון בהליך במקרה דנן".

בהתאם לכל האמור, אני דוחה את בקשת ב"כ הנאשמים שאפסול עצמי מלדון בתיק.

בית משפט השלום לתעבורה בצפת בפ"ת 5006-06-22 מדינת ישראל נ' בדארנה תיק חצוני: 254614.2022 בפני כבוד השופטת ג'ידא עספור שאהין מבקשת מדינת ישראל משיב ויאאם בדארנה החלטה

לפניי בקשה לפסילת המשיב מנהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, זאת לאחר שהמדינה הגישה נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירת של נהיגה בשיכרות (אוויר נשוף)- אוכלוסייה מיוחדת.

דיון והכרעה בבקשה כגון זו על בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה לחובת המשיב ולבחון את מסוכנותו של המשיב הנובעת מהמשך נהיגתו, דהיינו: האם המשך נהיגתו יהווה סיכון לציבור (בש"פ 8161/06 גבריאל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)(06.07.11)).

ראיות לכאורה מעיון בתיק החקירה שהוגש לעיוני נכחתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום, כאשר טענות המשיב הנ"ל באשר לכשלים בחומרי החקירה, במקרה שבפניי, מצאתי כי דינן להתברר בהליך העקרי, שם יבחנו באופן מקיף ויסודי ומשקלן של הראיות ייקבע במסגרת הכרעת הדין, ולא במסגרת ההליך הנוכחי.

דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשיכרות- המשיב נעצר לבדיקה אקראית ביום 27.05.22 שעה 23:10, בוצעה בדיקת נשיפון שהעלתה תוצאה של 330 מקרוגרם.

למשיב אין עבר פלילי וקיים מב"ד בגין החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית מיום 17.01.22.

...

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה לפיהן המשיב נהג את רכבו בהיותו שיכור, לכאורה, בהתאם לתוצאות בדיקת הנשיפה.

סוף דבר במכלול הנסיבות, לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ואיזנתי בין כלל השיקולים והנתונים הנ"ל, אני סבורה שיש לקצוב את משך הפסילה ולא להטילה עד תום ההליכים ובכך יתקיים האיזון המתחייב בין האינטרס הציבורי ומסוכנות המשיב.

בהתאם, אני מורה על פסילתו של המשיב מלנהוג או מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך 3 חודשים.

בית המשפט העליון דן בסיטואציות בהן נחשף בית המשפט לחומר ראיות בטרם עת, וקיבל החלטות שונות אגב קביעת מבחנים שונים לדיון בסיטואציות אלה: בע"פ 9571/01 פלוני נגד מדינת ישראל, קבע נשיא בית המשפט העליון את הדברים הבאים: "לאחר שעיינתי בחומר שלפני, ולא בלי לבטים, החלטתי לקבל את העירעור. צדק בית המשפט קמא בקובעו כי אין די בעצם החשיפה למידע לא קביל אודות הנאשם כדי להוליך לפסלות בית המשפט. אכן, "לא כל מידע על עברו של הנאשם או המתדיין ולא כל אמירה המגלה מידע כלשהוא על הרשעה קודמת צריכים להביא לפסילתו של שופט" (מ' שמגר "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) ‎87, 110).

תהיינה נסיבות בהן נאמר כי יש בה בהיחשפות לחומר הלא קביל, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים כאמור:נ "...עם זאת, יש גבול למידת ההישענות על מקצועיותו של השופט. לעתים המידע המתקבל הוא כה מקיף ויסודי עד שקיים החשש שגם שופט מקצועי לא יוכל להדחיקו; וגם אם שופט פלוני יוכל למידע זה, אין זה ראוי, מבחינתה של שיטת המשפט הישראלית, להעמידו במבחן זה, שכן לא נראה שנעשה צדק." (פרשת פרידן, בעמ' ‎334).

ההפרדה בין שני ההליכים – המעצר והדיון בתיק העקרי – אינה כה נחרצת ואין בה בהכרח כדי לקבוע את פסילת השופט (ראו: ע"פ 57/83 מדר נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 415 (1983); יגאל מרזל דיני פסלות שופט, בעמוד 270 (2006) (להלן: מרזל)).

במסגרת זאת, יש לשקול מהו פרק הזמן שחלף בין הדיון בבקשה להארכת המעצר לדיון בהליך לגופו; יש לבחון את הקף הראיות שנחשפו בפני השופט שדן בהארכת המעצר והקשר בינן לבין השאלות העובדתיות והמשפטיות שצריכות להתברר בהליך לגופו; יש לבדוק את האמירות שהשמיע בית המשפט, אם השמיע כאלה, במהלך הדיון בבקשת הארכת המעצר; ולבסוף, יש לעמוד על עוצמת הקשר בין הליך הבקשה למעצר לבין ההליך הפלילי המרכזי, ולראות האם מדובר בעוצמה העולה כדי חשש ממשי למשוא פנים (ראו: עניין קוסטובסקי, פסקה 10 לפסק דינו של השופט א' ברק).

...

" בע"פ 1854/16 נאסר אבו שארב נגד מדינת ישראל, קבעה נשיאת בית המשפט העליון בסיטואציה בה בית המשפט נחשף לראיות במהלך הליך המעצר ונקבע בפניו תיקו העיקרי של הנאשם, את הדברים הבאים: "לאחר שקראתי את טענות הצדדים, ואת החלטותיה הרלוונטיות של השופטת חקלאי שהוצאו מנט המשפט בהסכמת הצדדים, הגעתי למסקנה שלמרות עמדת המדינה, יש לדחות את הערעור ולאשר את החלטת הפסלות של השופטת חקלאי.

לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים לעיל על רקע הפסיקה שהוצגה, ולאחר ששקלתי את היקף החשיפה של מותב זה לחומר הראיות ולמשקל הפוטנציאלי של הראיות הלכאוריות אליהן נחשפתי, אני סבור שאין זה נכון להשאיר תיק זה לדיון בפני, במיוחד כאשר פני ההגנה הם לניהול התיק.

לתחושת הנאשם באשר ל"עשיית צדק" כלפיו חשיבות רבה בעיני, וכאשר זו מצטרפת לאי הנוחות שגם מותב זה חש נוכח חשיפתו הספציפית להיקף הראיות בתיק זה, אני מחליט לפסול עצמי מלדון בתיק זה ומקבל בכך את בקשת ההגנה.

בית משפט השלום בבאר שבע ת"פ 24516-06-21 מדינת ישראל נ' אבו וקאד ואח' לפני כבוד השופט יריב בן דוד בעיניין: המאשימה מדינת ישראל תביעות נגב הנאשם סנד אבו וקאד – בעצמו ע"י ב"כ עו"ד נאשף דרויש גזר דין

עוד צוין כי הנאשם הנו צעיר נעדר עבר פלילי אשר הודה במיוחס לו וחסך זמן שפוטי, ובשיקלול האמור, עתרה ב"כ המאשימה לענישה בשליש התחתון של מיתחם הענישה לצד מאסר מותנה ארוך ומרתיע, פסילת רישיון נהיגה, קנס מרתיע וחתימה על התחייבות להמנע מבצוע עבירה.

ר' בענין זה ע"פ 1345/08 ארקדי איסטחרוב נ' מדינת ישראל (נבו 18.05.2009)‏‏: "אין מנוס מהכבדת היד על המחזיקים סמים שלא לצריכה עצמית, שכל בר דעת מבין כי נועדו לצריכת הזולת, קרי, להוספת שמן על מדורת הסמים אשר להבותיה אופפות רבים וטובים, או רבים שהיו טובים. עבירה זו היא תאומתה הסטאטוטורית של עבירת הסחר בסמים, אלא שלא ניתן להוכיח לגביה את הסחר עצמו, ונקבע לשתיהן עונשה זהה, עונש מרבי של עשרים שנות מאסר וקנס פי עשרים וחמישה מזה הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין" וכן בע"פ 6990/13 מוסא ח'טיב נ' מדינת ישראל (נבו 24.02.2014) "קשה להגזים בהערכת הנזק הנגרם מייצור, הפצה, סחר ושימוש בסמים. נזק ממוני, גופני ונפשי, המקיף את החברה בכללותה, ואיננו נעצר במשתמש או במעורבים הישירים בבצוע העבירות: "לעולם נזכור עבירת סמים מה היא, ומה הם ערכי-החברה שאנו נדרשים להגן עליהם. מעבר מזה עומדים המערערים – הם ואחרים שכמותם – אנשים שעיניהם אל בצע-כסף, ומעבר מזה עומדים צרכני הסם, אנשים אומללים שגופם ונפשם מכורים לסם. אותם עלובים תלו עצמם בסם, ואנשים רעים כמערערים מנצלים תלות זו עד-תום לגריפת כסף-רע לכיסיהם. המערערים מוכרים סם-מוות למי שמכרו את גופם לסם, ועל יסקאות-מכר אלו זוכים הם בתמורה כספית. למותר להזכיר את שרשרת העבירות הנדרשת מעיסקאות הסם: צרכנים שאין הפרוטה מצויה בכיסם פושטים על אחרים, שודדים אותם, פורצים לבתיהם, תוקפים אותם, והכול כדי להשיג מימון לרכישתו של הסם. המערערים אינם חבים, כמובן, מבחינה משפטית בעבירות שעוברים אחרים, אך לעת גזירת העונש נביא כל אלה במניין" (ע"פ 4998/95 מדינת ישראל נ' קרדוסו, פ"ד נא(3) 769, 787 (1997)"

נוכח עבר פלילי וחרף המלצה שיקומית של שירות המבחן, נגזרו על הנאשם 12 חודשי מאסר.

החל מאותה נקודת זמן התבקשו מטעם ההגנה 4 בקשות של דחיית הדיונים, ומיום 15.10.23 נדחה הדיון בשל מצב חרום, כך שהטיעונים לעונש נשמעו לבסוף רק ביום 20.12.23.

...

נוכח אלו , סבורני כי הפגיעה בערכים המוגנים היא במידה בינונית ויש לקבוע מתחם עונש הולם אשר ינוע בין 16 ל-32 חודשי מאסר בפועל.

סבורני כי בנתונים אלה, כשמקור רוב הדחיות הוא מההגנה עצמה, אין לייחס משקל של ממש לנסיבת חלוף הזמן.

סוף דבר נוכח האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 16 חודשי מאסר בפועל, אשר יימנו מיום מעצרו.