בקשת פטור מערבון בהליך ערעור על דחיית תביעת נזיקין

המדובר בעירעור על פסק דינה של כב' השופטת שרי סנדר-מקובר מיום 20.12.2021, בבית משפט השלום בבת ים (ת"א 57593-02-18), במסגרתו נדחתה תביעת המבקש לפיצויים בגין ניזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] וכן תביעת המערערת 2 לשיבוב מלוא התגמולים ששולמו וישולמו על ידה למבקש כתוצאה מהתאונה (להלן: "פסה"ד").

מכל אלו, ספק למצבו הכספי של המבקש והיעדר הוכחה לפניה לקבלת סיוע וסכויי העירעור שאינם גבוהים, הרי שלא מתקיימים התנאים לפטור את המבקש מהפקדת עירבון במסגרת הליך זה. זאת ועוד, ובהתאם לקביעת כב' השופטת מ. אגמון בע"א 99/1567 אברהם סיון נ' קרית ספר בע"מ (22.11.1999) יש ליתן משקל גם לעובדה כי המדובר במבקש תושב הרשות הפלסטינאית, המתגורר דרך קבע מחוץ לתחומי מדינת ישראל, כאשר לא ידוע על נכסים השייכים לו והנמצאים בישראל מהם תוכלנה המשיבות להפרע אם יזכו שוב בהוצאות לטובתן ואשר טרם פרע את סכום ההוצאות שהוטלו עליו במסגרת פסה"ד. לאור המפורט לעיל, אני דוחה את הבקשה למתן פטור מהפקדת עירבון.

...

לפני בקשת מערער 1 – מר חרבי נופל (להלן: "המבקש") לפטור מהפקדת עירבון, החלטתי לדחות הבקשה כפי שיפורט להלן.

בפסה"ד נקבע:- "בהעדר ראיות חיצוניות או עדות לתמיכה בטענות התובע [המבקש] לאופן התרחשות התאונה, ומשנמצא כי עדותו של התובע [המבקש] לבדה הייתה בחלקה עדות שמיעה, בחלקה רצופה סתירות, ולא ניתן היה לתת בה אמון כעדות יחידה של בעל דין, אני קובעת כי לא עלה בידי התובע להוכיח בשיעור של לפחות 51% במאזן ההסתברות את גרסתו לתאונה וכי הוא נפגע בתאונה בשל כך שנפל לאחור כתוצאה מלוח עץ שנשבר תחתיו. מימלא לא הוכחה גם אחריות מי מהנתבעים [משיבות] לתאונה אשר על כן, תביעתו נדחית" (שם, פס' 43).

נקבע כי גם לו הייתה התביעה מתקבלת, היא הייתה "נבלעת" בתגמולי המל"ל. במקרה כזה, המבקש זכאי היה לפיצוי בשיעור של 25% בלבד מנזקיו, וזאת רק ממשיבות 2-3, בהתאם לשיעור אחריותן בלבד, בשל כך שמשיבה 1, היא מעבידה, פטורה מתשלום במקרה של "בליעה". נקבע כי יש להעמיד את שיעור נכותו התפקודית של המבקש בשיעור של 25%, אשמו התורם בשיעור של 10%, אחריותן של משיבות 2-3, כאחריות שילוחית, נקבעה בשיעור של 5%.

לפיכך, לו לא הייתה התביעה נדחית, היה התובע זכאי לפיצוי בסכום של 7,542 ₪ (5% מתוך 25% מנזקיו) והמל"ל היה זכאי לתשלום בסכום של 22,626 ₪ (5% מתוך 75% מנזקיו).

מכל אלו, ספק למצבו הכספי של המבקש והעדר הוכחה לפניה לקבלת סיוע וסיכויי הערעור שאינם גבוהים, הרי שלא מתקיימים התנאים לפטור את המבקש מהפקדת ערבון במסגרת הליך זה. זאת ועוד, ובהתאם לקביעת כב' השופטת מ. אגמון בע"א 99/1567 אברהם סיון נ' קרית ספר בע"מ (22.11.1999) יש ליתן משקל גם לעובדה כי המדובר במבקש תושב הרשות הפלסטינית, המתגורר דרך קבע מחוץ לתחומי מדינת ישראל, כאשר לא ידוע על נכסים השייכים לו והנמצאים בישראל מהם תוכלנה המשיבות להיפרע אם יזכו שוב בהוצאות לטובתן ואשר טרם פרע את סכום ההוצאות שהוטלו עליו במסגרת פסה"ד. לאור המפורט לעיל, אני דוחה את הבקשה למתן פטור מהפקדת ערבון.

בפסק הדין מושא הבקשה נדחה ערעור על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' ערקובי), מיום 23.6.2022, ב-ת"א 24852-03-22, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן פטור מתשלום אגרה.

בית המשפט המחוזי עמד על שיקול הדעת הרחב המסור לרשם בעינייני אגרה וערבון, ועל כך שמיתחם ההתערבות בהחלטות מעין אלה מצומצם ושמור למקרים חריגים בלבד, אשר המקרה דנן אינו נימנה עליהם.

ביום 6.2.2023 ניתנה החלטת רשמת בית משפט זה (הרשמת ל' משאלי-שלומאי) שנעתרה לבקשת המבקשת באופן חלקי – סכום האגרה הופחת לסכום של 150 ש"ח, וסכום הערובה הופחת לסכום של 500 ש"ח. עוד יצוין כי המבקשת הגישה תביעה כספית נגד עורכי הדין שייצגו אותה, ונגד עורכי הדין שייצגו את בן זוגה לשעבר בהליך שהתנהל בבית הדין הרבני (ת"א 26789-09-21), וגם בהליך זה הגישה המבקשת בקשה לפטור מאגרה.

בקשת רשות העירעור בבקשת רשות העירעור, המבקשת מתייחסת לכל אחד מהטעמים בגינם דחתה הרשמת את הבקשה לפטור מאגרה: ראשית, לעניין היות התביעה בלתי סדורה, ואשר "קושרת את כלל הנתבעים כמיקשה אחת" – המבקשת טוענת כי יש לראות במשיבים כמעוולים במשותף, ועל כן "אין זה מתפקיד המערערת להוכיח מי אחראי למחדל זה או אחר". כמו כן, טוענת המבקשת כי בתביעתה פורטו כלל המעשים והנזקים המיוחסים למשיבים; בעוד המידע אודות חלוקת הנזק מצוי בחזקתו הבלעדית של בית הדין הרבני.

בנוסף, המבקשת טוענת כי דחיית בקשתה לפטור מאגרה על בסיס החסינות השיפוטית פוגעת באנטרס הצבורי, וזאת כי: "לא בכל המקרים יתאפשר לברר את השאלות המתעוררות בזיקה לחסינות השיפוטית בשלב מוקדם מבלי שתשמענה ראיות". לעניין חסינות עובדי ציבור (סעיף 7א לפקודת הנזיקין) – נטען כי המעשים המיוחסים לעובדי מזכירות בית הדין הרבני (המשיבים 8-6) בוצעו תוך חריגה מסמכות או תוך שימוש לרעה בסמכות במזיד, ועל כן אינם חוסים תחת החסינות.

...

לנוכח כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

למעלה מן הצורך, מצאתי לציין שלושה טעמים אשר יש בהם כדי לתמוך במסקנה כי לא נפל פגם בהחלטות מושא בקשת רשות הערעור.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

רקע הדרוש לעניין המערערת, גב' שושנה קינן, אשה כבת 75, הגישה בחודש יוני 2010 תביעת נזיקין לבית משפט השלום תל אביב-יפו כנגד המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי, עריית תל אביב יפו ומדינת ישראל, בטענה כי נגרמו לה פגיעות בתפקודי הריאה כתוצאה מהליך רפואי שעברה במרכז הרפואי (ת"א 17437-06-10) (להלן: תביעת הרשלנות הרפואית).

במוקד התביעה בהליך המקביל, עמדה הטענה כי עו"ד ברק חבר לנתבעים בתביעת הרשלנות הרפואית, ויחד הם עשו יד אחת כנגד המערערת, על מנת להשיג במירמה הסדר גישור שאינו בהסכמתה ושאינו מפצה אותה כראוי על הנזק שניגרם לה. התביעה בהליך המקביל נשמעה בבית משפט השלום בבת ים, כולל דיוני הוכחות, וביום 7.3.2022 ניתן פסק דין מאת כבוד השופט ש' מזרחי בו נקבע כי המערערת לא הוכיחה אף אחת מעילות התביעה שלה, ומשכך תביעתה נדחית (להלן: פסק הדין של השופט מזרחי).

במסגרת זאת, ביום 17.7.2022 דחה בית המשפט בהחלטת רשם את בקשת המערערת לפטור אותה מתשלום אגרה ומהפקדת וערבון (להלן: בקשת הפטור), וזאת משום שלא הוכיחה כי לערעור סכויים גבוהים להיתקבל, ומפני שלא ביססה את טענתה בדבר מצבה הכלכלי הקשה; בהתאם, בית המשפט הורה למערערת להפקיד את הערבון והאגרה עד ליום 27.7.2022.

אכן הצדק עם בית המשפט המחוזי בקובעו כי היה מקום לטעון לעניין סכויי העירעור; עם זאת דומה כי עניינה של המערערת, לנוכח מצבה, איננו ההליך המתאים לדקדק ולהחמיר בדרישה זו. ויובהר כי אין באמור כדי לסטות מהכלל הברור מאליו, לפיו כשבית המשפט מורה, שומה על בעל הדין לציית; ובעניינינו, מעת שבית המשפט קבע כי על המערערת להפקיד ערבון ולשלם אגרה – היה מוטל עליה לעשות כן. לגופו של עניין – על פניו, להליך המקביל ישנן השלכות על ההליך שלפנינו.

...

לצד זאת ובשונה מהעירבון, מצאנו כי מן הראוי שהמערערת תשלם כנדרש את האגרה, שממילא אינה עומדת על סכום גבוה.

בשל כך, לטעמנו מוטב לעכב את הדיון בבית המשפט המחוזי בהליך שהוא נושא הערעור עד להכרעה בהליך המקביל.

סופו של דבר, הערעור מתקבל, במובן זה שיבוטלו פסק הדין מיום 9.8.2022 וארבע החלטות הרשם; המערערת תהא פטורה מהפקדת עירבון, אך שומה עליה לשאת בתוך 30 יום בתשלום האגרה כנדרש, שאז בית המשפט המחוזי ישוב לדון בע"א 7500-07-22 לאחר שתתקבל הכרעה בערעור בהליך המקביל.

המבקש הנו חקלאי ותביעתו בבית-משפט קמא הוגשה כנגד המשיבים, עורכי דין, אשר ייצגו אותו בהליך נזיקי נגד המדינה בגין מחסור בידיים עובדות.

המשיבים היתנגדו לבקשה, תוך הפניה למבחני הפסיקה בהקשר זה. הפרט טענו כי המבקש הנו "שקרן ותובע סדרתי", וכן הפנו להחלטה קודמת בהליך אחר בגדרה נדחתה בקשתו לפטור מעירבון.

המבקש פירט 17 הליכים שונים, אשר רק באחד מהם הופטר מהפקדת עירבון, הוא ע"א 39830-04-20; בדיקת הליך זה מלמדת כי הפטור ניתן בלא היתנגדות המשיבים, כאשר העירעור בסופו של יום נמחק בהסכמת המבקש ובהמלצת בית-המשפט.

לעניין העדר הפרוט מצד המבקש, אפנה להחלטה שניתנה בעיניינו בהליך אחר במסגרת ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי 677/20 אשר נדחה ביום 12.04.2022.

...

כמבואר לעיל, הצגת התשתית העובדתית המלאה בדבר מצבו הכלכלי הינה תנאי הכרחי להיעתרות לבקשה כגון דא אשר משמעותה סטיה מכללי התקנות אשר באו להשית על המערער את עיקר הסיכון כי ערעורו יידחה, ולא על המשיבים שזכו בדין ועשויים להידרש, בשל הערעור להוצאות נוספות.

באופן זהה נהג המבקש בהליך כאן ובקשותיו נדחות מאותם נימוקים.

בנסיבות העניין, ולאחר שניתן פטור מתשלום האגרה זה מכבר, לאחר שנתתי דעתי לשיקול זכות הגישה לערכאות, לפנים משורת הדין בלבד, אני מורה על הפחתת סכום הערבון לסך של 15,000 ₪.

לאחר כארבעה חודשים שבמהלכם נוהלו הליכים בעיניין בקשת המבקש לפטור אותו מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון ולדחיית התשלום וההפקדה, נקבע כי הוא ישלם מחצית מסכום האגרה ויפקיד מחצית מסכום הערבון.

לפיכך נטען, כי כספי הערבון אינם של המבקש, אלא מדובר בסכום שהיתקבל לשם הפקדתו כערבון לצורך בקשת רשות העירעור וכי מעת שבקשה זו נדחתה, על המבקש להשיבו אל חברת הנזיקין, שאם לא כן, יידרש להחזיר לה בתום ההליך את כפל הסכום.

עוד יש להוסיף, כי לא נמצא מקום להדרש אל טענותיו של המבקש הנשענות על האופן שבו בחר לממן את ניהול תביעת הנזיקין ואת הליכי העירעור הקשורים אליה.

ראו לעניין זה בין השאר, את ההחלטות הבאות (אלו שהוזכרו בתגובת המדינה וכן החלטות נוספות (ההדגשות שלהלן אינן במקור)): "המבקש ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסכום של 10,000 ש"ח, אשר יגבו מתוך הפקדון שהפקיד" (עניין צפירה, כבוד השופט ע' גרוסקופף, פסקה 5; "המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 5,000 ש"ח. הסכום ייגבה מן הערבון שהפקיד המערער" (עניין פלוני, כבוד הנשיא א' גרוניס, פסקה 6); "... אנו מחליטות להטיל על המערערת הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 50,000 ש"ח, שיחולטו מן הפקדון" (ע"א 4461/08 שיא ייזום ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (20.7.2015), כבוד הנשיאה מ' נאור וכבוד השופטות א' חיות וע' ברון); "אני מחייב את המבקשת בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 7,500 שקלים והערבון שהופקד יחולט למטרה זו" (רע"א 825/92 מקור פיתוח ערוני בע"מ נ' סוויד (29.04.1992)‏‏, כבוד השופט ש' לוין, פסקה 3); "עוד אנו מורים... כל אחד מהצדדים ישלם לאוצר המדינה הוצאות משפט בסכום של 20,000 ₪ (...). ככל שהופקד ערבון בעירעור, יש להעבירו למרכז לגביית קנסות על חשבון ההוצאות שנפסקו לטובת אוצר המדינה" (עניין חאג', פסקה האחרונה).

...

לגופם של דברים טענה המדינה, כי מאחר שהמבקש אינו תושב ישראל ולפיכך מרכז הגבייה אינו יכול לגבות ממנו את חובו, התוצאה היא כי אפשרות המדינה לגבות את הסכום שנפסק לקופתה נפגעת באופן משמעותי ואף לחלוטין.

דיון והכרעה - הערות כלליות בעניין טענותיו של המבקש לאחר בחינת מכלול הדברים ובכלל זה בחינת טענותיהם של המבקש ושל המדינה, הגעתי לכלל מסקנה כי חרף הקושי הנעוץ בגביית הוצאות לאוצר המדינה מכספי עירבון שמפקיד מערער – שעליו נעמוד בהמשך הדברים – בנסיבותיו של המקרה הנדון ניתן לקבל את עמדת המדינה.

ראו לעניין זה בין השאר, את ההחלטות הבאות (אלו שהוזכרו בתגובת המדינה וכן החלטות נוספות (ההדגשות שלהלן אינן במקור)): "המבקש ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסכום של 10,000 ש"ח, אשר יגבו מתוך הפיקדון שהפקיד" (עניין צפירה, כבוד השופט ע' גרוסקופף, פסקה 5; "המערער יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 5,000 ש"ח. הסכום ייגבה מן העירבון שהפקיד המערער" (עניין פלוני, כבוד הנשיא א' גרוניס, פסקה 6); "... אנו מחליטות להטיל על המערערת הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 50,000 ש"ח, שיחולטו מן הפיקדון" (ע"א 4461/08 שיא ייזום ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (20.7.2015), כבוד הנשיאה מ' נאור וכבוד השופטות א' חיות וע' ברון); "אני מחייב את המבקשת בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 7,500 שקלים והעירבון שהופקד יחולט למטרה זו" (רע"א 825/92 מקור פיתוח עירוני בע"מ נ' סוויד (29.04.1992)‏‏, כבוד השופט ש' לוין, פסקה 3); "עוד אנו מורים... כל אחד מהצדדים ישלם לאוצר המדינה הוצאות משפט בסכום של 20,000 ₪ (...). ככל שהופקד עירבון בערעור, יש להעבירו למרכז לגביית קנסות על חשבון ההוצאות שנפסקו לטובת אוצר המדינה" (עניין חאג', פסקה האחרונה).