בקשת פטור מהפקדת עירבון בהליך ערעור על החלטת רשמת

נטען כי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון מהשנים האחרונות (פסיקה שלא הוזכרה כלל ולא צורפה), יש לתת משקל מכריע עת בוחנים בקשה למתן פטור מהפקדת ערבון לסכויי ההליך.

לאחר שעיינתי בהודעת העירעור ובנספחיה, בהחלטת כב' הרשם, בבקשה למתן פטור מהפקדת ערבון, בפסק דינו של בית המשפט קמא, בהודעת העירעור על פסק דין זה, וכן לאחר שעיינתי בתיק ע"א 37871-10-22, נחה דעתי כי דין העירעור להדחות, ללא צורך בקבלת תשובת המשיבים לערעור וזאת בגדרה של תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין.

...

בהעדר פירוט כאמור, דין הבקשה למתן פטור מהפקדת עירבון להידחות.

בנסיבות אלה לא מצאתי עילה המצדיקה התערבות בהחלטת הרשם ודין הערעור להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

עניינו של העירעור הנידון הוא החלטת כבוד הרשמת, השופטת פ' נויבירט מיום 20.6.2023 בע"א 2331-04-23 (להלן – העירעור העקרי), שעניינה דחיית בקשת המערערים לפטור אותם מהפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיבים בעירעור (על-פי תקנה 135 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן – התקנות)) ודחיית בקשתם לפטור אותם מתשלום אגרת המשפט.

כך בהחלטה (השנייה) מיום 18.5.2023, שבה נקבע כי אין בבקשה החוזרת כדי לשנות את ההחלטה מיום 27.4.2023 ולפיכך על המערערים להפקיד את הערבון עד יום 25.5.2023; כך גם בהחלטה (השלישית) מיום 23.5.2023 שאף בה נקבע כי אין מקום לשינוי ההחלטה מיום 27.4.2023 וכן נקבע בה כי המערערים יישאו בתשלום הוצאות המשיבים בסך 500 ₪ ויפקידו את הערבון עד יום 30.5.2023; כך נקבע גם בהחלטה (הרביעית) מיום 2.6.2023, אשר בה נקבע שוב, כי אין מקום לבקשות חוזרות וכי בקשת המערערים כבר נדונה והוכרעה ולפיכך הם חויבו שוב בתשלום הוצאות המשיבים בסך 1,000 ₪, ושוב נדחה מועד הפקדת הערבון ליום 11.6.2023; בדומה נקבע גם בהחלטה (החמישית) מיום 20.6.2023, אשר במסגרתה, נוסף לבקשה לפטור מהפקדת ערבון נדונה גם הבקשה לפטור מתשלום אגרה, אשר כאמור, התבקשה לראשונה בבקשת המערערים מיום 28.5.2023.

מאז הותקנו תקנות סדר הדין האזרחי החדשות, הושוו פרקי הזמן שבמהלכם ניתן לנקוט הליך ערעור, כך שערעור בזכות, ערעור ברשות וערעור על החלטת רשם יש להגיש תוך שישים יום ממועד המצאת ההחלטה הנתקפת בעירעור (תקנה 137(א) בתקנות).

...

עם זאת נאמר כי "מבלי לקבוע מסמרות, אלו מוטלים בספק, בהינתן כי פסק דינו של בית משפט קמא מושתת על קביעות שבעובדה, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן". בנוסף לכך, ההחלטה הפנתה גם אל ההחלטה מיום 4.4.2023 בעניין הבקשה לסעד הזמני, שבה הגיע בית המשפט למסקנה דומה בעניין שאלת סיכויי הצלחת הערעור (שם, פסקה 4).

מכל הטעמים האמורים, הערעור נדחה.

העירעור הנידון הוגש על החלטת כבוד הרשמת, השופטת פ' נויבירט ברת"ק 29309-08-23 (להלן – ההליך העקרי) מיום 26.10.2023, שעל-פיה נדחתה בקשת המערערת לפטור אותה מהפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיב בהליך העקרי (ערבון המופקד על-פי תקנה 135(א) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן – התקנות)).

...

לאחר עיון בכתב הערעור ובשתי ההחלטות הנדונות (ההחלטה מיום 29.9.2023, הדוחה את הבקשה לפטור מהפקדת עירבון וההחלטה מיום 26.10.2023, הדוחה את הבקשה לעיון חוזר), הגעתי לכלל מסקנה כי הערעור נעדר סיכוי להתקבל וכי ניתן להכריע בו על יסוד החומר בכתב שלפניי אף ללא צורך בתשובת המשיב (בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) ו-(5) בתקנות).

בהתאם לכך ומהטעמים שיובאו עתה, אף מצאתי כי יש לדחות את הערעור.

יש לאבחן את תוצאת פסק דינו המנחה של כב' השופט נ. שילה אשר צורף לבקשה מעניינינו בשניים: האחד - פסק דינו של כב' השופט נ. שילה דן בעירעור על החלטת בימ"ש לעינייני מישפחה בה חויב מערער בהפקדת ערבון בהליך ערעור על החלטת רשמת בימ"ש לעינייני מישפחה ולא על החלטת רשם הוצל"פ, כך שלא חלה תקנה 120(ז) לתקנות ההוצל"פ בנסיבות שם. השני – החלטת רשמת בימ"ש לעינייני מישפחה נשוא העירעור שם ניתנה בבקשה לפטור מתשלום אגרה.

...

לאחר שנדרשתי לבקשה והמצורף לה, ולהוראות התקנות הרלוונטיות, דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה לביטול חיוב המבקשות בהפקדת ערבון מטעמי הבקשה - נדחית.

באשר לתכלית החקיקתית של הפטור הניתן למערער מהפקדת ערבון בעירעור על החלטה אחרת של רשם, נקבע בע"א 7523/02 דני נסים נ' מעריב, הוצאת מודיעין בע"מ, נז(1) 865 (2002)‏ כי: ‏ "ניתן להבין את הפטור מחובת ההפקדה לערעור על החלטה אחרת של רשם, שכן ערעור זה מוגש בפני אותה ערכאה שהרשם מכהן בה, ובמובן זה ניתן לראות באותו ערעור חלק מן ההליך המתנהל באותה ערכאה, ואין מקום לחייבו בהפקדת ערבון, אלא אם כן חויב המערער בהפקדת ערבון בגדריו של ההליך העקרי לפי מצוות תקנה 519." בעיניין מועב (פסקה 15) צוין כי: "הפטור מהחובה להפקיד ערבון עשוי להחשב כחלק מתפיסת-היסוד של המחוקק לאפשר לבעל-דין שעניינו נדון לפני רשם, להביא את עניינו לבחינה ערעורית לפני שופט של אותה הערכאה, תוך הסרת חסמים דיוניים מקובלים החלים בהליכים ערעוריים על "החלטות אחרות" של שופטים, קרי - ללא צורך בבקשת רשות ערעור וכן ללא צורך בהפקדת ערבון.

...

מקל וחומר, יש לקבל את הבקשה במקרה זה שבו מדובר בערעור על החלטה הדוחה בקשה לפטור מאגרה (להבדיל מפסק דין) המוגש לאותה ערכאה שנתנה את ההחלטה (להבדיל מערכאה גבוהה יותר).

בטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון) תשפ"ב – 2022 מוצע בין היתר לתקן את תקנה 135(ב) כך שייקבע שבית המשפט מוסמך להורות על הפקדת ערובה "גם אם לא נקבעה ערובה כאמור בנוגע לאותו הליך בתוספת השלישית". המבקש "מציף" את בתי המשפט בבקשות לרוב והכל "בניסיון כפייתי להימלט מהצורך לשלם אגרות מחד או להפקיד ערבון סמלי להבטחת הוצאות המשיבים מאידך". לכן, יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה והתשובה, אני סבור שיש לתת רשות ערעור, היות שמדובר בשאלה משפטית עקרונית והיא האם היה מוסמך בית המשפט לחייב את המבקש בהפקדת ערובה, למרות שעל פי התוספת השלישית לתקנות, ערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר פטור מהפקדת ערובה? ברע"א 1875/21 יוסף שחם נ' אגף מס הכנסה (23.05.2021)‏ קבע ביהמ"ש כי:‏ "הלכה היא כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן החלטות דיוניות-ניהוליות באופיין, המצויות בגדר שיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת. משכך תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין... בבסיס סמכותו של בית המשפט לחייב צד להליך בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד, שתי תכליות מרכזיות: הראשונה, הנלמדת מלשונה, היא הבטחת תשלום הוצאותיו של הצד הפסיבי ("הנתבע"), ככל שבסופו של יום יידחה ההליך בו מדובר וייפסקו הוצאות לטובתו; השנייה, היא מניעת ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות והרתעה מפני הגשת הליכי סרק – תביעות, בקשות, או ערעורים, לפי העניין.

ברם, אני סבור כי משמתקין התקנות קבע שערעור על החלטת רשם פטור מהפקדת ערובה, לא מוסמך בית המשפט לקבוע שתופקד ערובה.

סיכומו של דבר: הערעור מתקבל.

המשיבים ישלמו למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.