בקשת פטור מאגרה לניצולת שואה בתביעת השבת נכסים

בהתאם לנטען בכתב התביעה כחלק מפעילותה רכשה השותפות חנות ברחוב בן יהודה מס' 262 בתל אביב, הידועה כגוש 6962 חלקה 25, תת חלקה 2 (להלן: "החנות") אשר נרשמה על שם השותפות ביום 30.10.77.

המבקש הוסיף כי דרישת הרשם לתשלום האגרה מהוה נטל על אדם בן 75, ניצול שואה, שאין לו כל מקור הכנסה מלבד קצבה חודשית.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית סעיף 73(ו) לפקודת השותפויות [נוסח חדש],תשל"ה – 1975, מעגן בתוכו את עניין החייאת השותפות והחזרת שמה לפנקס המתאים, סעיף זה קובע כדלקמן: "שותפות או אחד משותפיה או מנושיה שראה עצמו מקופח במחיקת שמה של השותפות, ובית המשפט, על פי בקשת אחד מאלה, שוכנע שהשותפות המשיכה בעסקיה או הייתה פעילה בעת שנמחק שמה, או שראה מטעם אחר שמן הצדק הוא להחזיר את שמה לפנקס – רשאי הוא להורות בצו ששמה יוחזר לפנקס, ומשהורה כך יראו את השותפות כאילו המשיכה בעסקיה ושמה לא נמחק; ורשאי בית המשפט ליתן בצו כל הנחיה והוראה שיראה מן הצדק, כדי להעמיד את השותפות ואת שאר האנשים במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיו בו אלולא נמחקה השותפות". תקנה 3ב(ה) לתקנות השותפויות (רישום ואגרות) קובעת לעניין בקשה לפטור מאגרה כדלהלן: "שותפות שהוגשה לגביה בקשה לביטול מחיקתה לפי סעיף 73(ו) לפקודה, לשם ביצוע פעולות שהיא חייבת לבצען לפי דין ולא לשם המשך פעילות, פטורה מתשלום אגרה שנתית לגבי השנים שלאחר המועד שבו הפסיקה השותפות את פעילותה ועד למועד ביטול המחיקה, ובילבד שהגישה לרשם, לאחר שקיימה את חובותיה כאמור, הודעה על פירוק השותפות והמציאה לרשם את המסמכים המפורטים בתקנת משנה (א) או (ב)". (ההדגשה הוספה – ע.ר.).

עוד נקבע בעיניין ורשבסקי, כי יש לבחון את בקשת הפטור מאגרה לאור שיקולים שבמדינות משפטית, וביניהם השיקול של "לא ליהנות את המעוול מעוולתו", משמע לא להעדיף את מי שהתרשל והזניח את ענייניו במשך שנים ארוכות, על פני מי חברות אשר הקפידו על מילוי חובותיהן, וזאת בשל החשש מפני היתחמקות כוללת מתשלום אגרות, כאשר מנגד קיימים שיקולים אשר תומכים באי תשלום אגרה למפרע, והם : עשיית עושר ולא במשפט, בעיקר כאשר החייאת החברה נעשתה לשם פעולה פורמלית בלבד, וכן הרצון לעודד עבירות נכסים ומעמדה החוקתי של הזכות לקניין בדין הישראלי.

...

סוף דבר על המבקש לשאת במלוא תשלום האגרה כתנאי להחייאת השותפות.

המבקש מוכר על ידי הרשות מחודש דצמבר 2010 כנכה רדיפות הנאצים לפי חוק נר"ן ומקבל תגמול חודשי, לרבות הטבות נוספות הכוללות טפול רפואי, הנחה בארנונה, פטור מלא ברכישת תרופות, דמי הבראה שנתיים ועוד.

דיון התנאים לאישור תובענה ייצוגית בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא הליך מקדמי במסגרתו בית המשפט, הנידרש להכריע בשאלה, האם יש מקום לידון בתובענה שהובאה לפתחו כתובענה ייצוגית, בוחן התקיימותם של מספר תנאים: סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו – 2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות) קובע, שלא תוגש תובענה ייצוגית אלא "בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית". בקשת האישור הוגשה לפי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות: "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר...". בהקשר זה, המבקש תומך טענתו בסעיף 4 לחוק ההשבה הקובע, בין היתר, כי תפקידן וחובתן של המשיבות לתת סיוע לניצולי שואה הזקוקים לכך, לרבות סיוע כספי ולהשיג מידע אודות נכסי ניצולי שואה ולאתר את יורשיהם.

...

סיכומו של דבר, ההטבה לה עותר המבקש- מענק לניצולי שואה נזקקים, אינה מנויה בתקנה 1 לתקנות אזרחים וותיקים.

סוף דבר המבקש לא השכיל להוכיח, שישנה אפשרות סבירה, שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה ודינה של בקשת האישור להידחות.

עוד טוענת המבקשת, כי אף ההליכים שבגינם תבעו המשיבות את הנכסים בגרמניה, הנוגעים לנרדפי השואה וצאצאיהם, פטורים מאגרה שם, וזאת לפי סעיף 38(1) לחוק להסדרת שאלות רכוש פתוחות, הקובע כי ההליך המינהלי לרבות הליכי ההיתנגדות הנו ללא תשלום הוצאות.

לגבי טענת המבקשת כי יש להעתר לבקשה בשל מהות ההליך, אציין כי המחוקק הישראלי אכן בחר לפטור מאגרה בגין הליכים בנוגעים להשבת נכסים בשל הרדיפה הנאצית או אשר נוגעים למימוש הזכויות של ניצולי שואה, אך המקרה דנן אינו נכלל בגדר הליכים אלו.

...

על רקע האמור ונסיבות נוספות הקשורות למבקשת ורקע התיק, יש להכריע בבקשה העומדת בפניי.

לגבי טענת המבקשת כי יש להיעתר לבקשה בשל מהות ההליך, אציין כי המחוקק הישראלי אכן בחר לפטור מאגרה בגין הליכים בנוגעים להשבת נכסים בשל הרדיפה הנאצית או אשר נוגעים למימוש הזכויות של ניצולי שואה, אך המקרה דנן אינו נכלל בגדר הליכים אלו.

החלטתי זו ניתנה כרשמת.

ההליך נשוא הבקשה הנו בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' סגנית הנשיאה השופטת גרוסמן) מיום 3.3.13 בת.א. 14727-11-10, בה נקבע כי לאור פסק דינו (מיום 3.2.13, תוקן 11.2.13) של כב' הנשיא גרוניס בע"א 9202/12, יוחזר התיק האמור לדיון לפני כב' השופטת הבכירה ח' ינון (שפסלה את עצמה).

לזכות המבקש עומדת ראייה לכאורה לדלותו, וזאת לאור פטור מאגרה שניתן לו במהלך השנתיים האחרונות (ע"ר 8123-01-12, החלטת כב' השופטת צ'רניאק מיום 23.1.12; הפטור מתייחס שם לתביעה שעד להקף של 2.5 מליון ₪) (יוער כי המבקש לא טרח לצרף את המסמך לבקשתו אלא בצע רק הפנייה).

עוד נטען כי אימו של המבקש חזרה לגור עם אמה שהיא ניצולת שואה, אמירה שאין בה כדי ללמד על מצב כלכלי.

כך, למשל, צוין באחת ההחלטות שניתנו בענין הליך שהוגש בבית המשפט העליון: "אין זו למערער הפעם הראשונה בה מבוקש על ידו פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון, וכבר הובהר לו לא אחת כי עליו הנטל להוכיח את טענתו בדבר חוסר יכולת כלכלית וכי עליו לצרף לתצהירו ראיות אובייקטיביות התומכות בטענותיו (ראו למשל פסקי הדין מפי השופט ס' ג'ובראן בבש"א 3675/11 (16.5.2011) ובבש"א 3351/11 (8.5.2011)). גם בבקשה שבפניי לא הרים המערער את הנטל המוטל עליו באשר המסמכים שצרף חלקיים ביותר. כמו כן, המערער מציין בבקשתו כי רשום על שמו נכס עליו מוטל עיקול, אך לא פירט בעיניין זה מעבר לכך, ….לעניין הפטור המבוקש מהפקדת ערבון יש להוסיף כי בצדק ציין המשיב שטענות המערער לפיהן אין באפשרותו להסתייע בסביבתו הקרובה לצורך גיוס כספי הערבון לא נתמכו אף הן באסמכתאות כלשהן, כגון תצהירים של קרוביו ומכריו אשר לפי טענתו שלו הוא לן בביתם." ע"א 8395/12 צבי תום צבעוני נ' בנק הפועלים בע''מ (31.12.12).

...

בקשה המוגשת ללא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד (בש"א 6669/94, 2.2.95; ע"א 229/89, 29.5.89).

די שאחד התנאים אינו מתקיים כדי שדין הבקשה יהיה להדחות.

לאור האמור ולפי שהוכחת העדר היכולת הכלכלית הוא תנאי-בלתו-אין, דין הבקשה (על שני ראשיה) להדחות אף מבלי להדרש לתנאי הנוגע לעילה.

המבקש מפנה לעובדה כי נזקק לסיוע משפטי על מנת להגיש את העירעור וקיבל פטור מתשלום אגרה, דבר המעיד לשיטתו על יכולתו הכלכלית הדלה.

המבקש השיב לתגובה ושם טען, בסעיף 3, כי הכנסתו מסתכמת בסך של 1,700 ₪ בלבד והוצאותיו בסך של 2,380 ₪.

כאשר הרשם או המזכיר הראשי של בית המשפט קובעים את גובה הערבון להפקדה, עליהם לשקול בין היתר את מספר המשיבים; שווי סכום התביעה; סכום ההוצאות שנקבעו בערכאה או בערכאות הקודמות והשיקולים לכך; וזהות המערער (ראו למשל: רע"א 4763/12 ויסולי נ' דלק נדל"ן בע"מ .

זאת ועוד, על פי ההלכה לצורך בחינת התנאי הראשון לא די בבדיקת המסוגלות האישית של בעל הדין אלא יש להוכיח שניסה להסתייע בחבריו וקרוביו לשם הפקדת הערבון, או להציג טעם מספק מדוע לא עשה כן, ראו בש"א 9998/09 ונדר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות (17/12/09) : " לא די בהעלאת הטענה כי קרוב מישפחה מדרגה ראשונה אינו יכול לעזור למבקש פטור מערבון. יש לגבות זאת בנתונים ובמסמכים המאמתים את העדר יכולתו או העדר מוכנותו. כבר נקבע כי הערבון "נועד להגן על אינטרס פרטני של בעל הדין שכנגד מפני חיסרון כיס, טירדה, ואובדן זמן ומפני ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות ... להבטחת הוצאותיו בגין גרירתו להליך ערעורי שכשל" (רע"א 8998/08 AL ZAFAR GENERAL CONTRACTING נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.11.08); וראו גם בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרישמי (17.10.07)).

ראשית אציין כי בתצהיר התומך לבקשה טען המבקש כי הכנסותיו כוללות קצבת זקנה (2,100 ₪) + קצבה המשולמת לניצולי שואה (2,800 ₪), והוצאותיו מסתכמות בסך של 4,900 ₪, ובכלל זה "סיוע בשכר דירה". לעומת זאת בתשובה לתגובה טען כי הכנסתו מסתכמת בסך של 1,700 ₪ בלבד והוצאותיו 2,380 ₪, כשאין אזכור כלל לתשלום שכר דירה.

...

בסעיף 12 לתשובה לתגובה ציין כי למבקש אין קרובי משפחה אשר יכולים לסייע לו. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, בהחלטת המפקח ובהודעת הערעור, סבורה אני כי דין הבקשה להידחות.

לגבי התנאי השני – לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור גבוהים במידה כזו המצדיקה היענות לבקשה.

מכל הטעמים הללו, הבקשה נדחית.