בקשת ערובה להוצאות בתביעת עובד נגד קבלן שירותים

במסגרת הבקשה נטען כי התביעה הוגשה על ידי המשיבה למעלה משש שנים טרם המצאת כתב התביעה המתוקן כאשר המשיבה לא אותרה ברשומי ומערכות החברה, לא על פי שם ולא על פי דרכון על כן, אין במערכות שופרסל כל תעוד לכך שהמשיבה אכן הוצבה באחד מסניפי הרשת על ידי הנתבעות 3-1 או כל קבלן שירותים אחר.

במסגרת ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה, יש לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין הנתבע לגבות את הוצאותיו במידה ונגרר הוא להליכי סרק או אם וככל שתידחה התביעה כנגדו.

כמו כן בהתאם להוראות סעיף 25(א)(3)(א) לחוק הגברת האכיפה קמה אחריות מזמין השרות בתנאי ש: "העובד דרש מהקבלן, בכתב, למלא את החובה, ומסר למזמין השרות הודעה בכתב ולפיה מסר לקבלן את הדרישה האמורה ...; תובענה שהוגשה בידי העובד נגד הקבלן ומזמין השרות או נגד מזמין השרות, בשל הפרת החובה, לא יראו אותה כדרישה או כהודעה לפי פיסקה זו". עיון בכתב התביעה וכן בתגובה שהגישה המשיבה לבקשת שופרסל להפקדת ערובה מעלה כי המשיבה לא טענה כי מילאה אחר הוראות החוק, ולא פנתה לקבלן בכתב למלא אחר חובתו, וכן לא מסרה למזמין השרות הודעה בכתב כאמור לעיל.

...

עם זאת, כעת, משמצאנו כי המשיבה כשלה מלהוכיח את החריג בדבר 'ראשית ראייה', יש מקום לבחון יכולת פירעון או טעמים מיוחדים.

נוסף על האמור לעיל, לא מצאנו כי מתקיימים 'טעמים מיוחדים' המצדיקים אי הטלת ערובה בנסיבות המקרה דנן.

לאור כל המקובץ, אנו סבורים כי יש מקום להטיל ערובה על המשיבה להבטחת הוצאות שופרסל במסגרת הליך זה. אשר לגובה הערבות: בהתחשב בצורך להבטיח את זכות הגישה לערכאות מחד, וזכותה של שופרסל שלא לצאת בחסרון כיס מאידך , וכן לאור ההוצאות הנפסקות בבית דין זה ובהתחשב בסכום התביעה, מצאנו לנכון לחייב את המשיבה בסך של 2,000 ₪.

התובעת הגישה תביעתה כנגד המלון וכנגד הנתבעות 2-3, אשר לטענתה הן חברות קבלניות העוסקות בניקיון והנפיקו לתובעת תלושי שכר.

בהילכת אבו מוחסן נקבע כי במסגרת הטעמים המיוחדים אשר עשוים להצדיק מתן פטור מחובת הפקדת ערובה ניתן לשקול, בין השאר, "מאפייני העסקת אוכלוסיית התובעים עליהם חלות התקנות, ופערי הכוחות והמידע בינם לבין הנתבעים" (סעיף 56 לפסק הדין) כמו גם העסקה בתבנית העסקה מורכבת (סעיף 60 לפסק הדין), וכך נכתב: "אחד ממאפייני העסקת עובדים עליהם חלה התקנה הוא העסקתם ב"שירשור קבלנות", עת פעמים רבות הם מועסקים על ידי קבלני כוח אדם או קבלני שירותים, ולעתים הם מועסקים אף ב"שירשור מרובע" – דהיינו, המזמין מתקשר עם קבלן שירות, וזה מצידו מתקשר עם קבלן משנה נוסף למתן השירותים.

בפסיקה נקבע כי דוגמא למצב בו שקולי צדק והגינות עשוים להצדיק פטור מהפקדת ערובה המבוקשת על-ידי מזמין שנתבע היא המצאותו של המעסיק הישיר בהליכי חידלות פירעון (ראו ע"ר (ת"א) 53117-04-19 שופרסל בע"מ - TESFMARIM BEREKET (12.7.2019)), בקובעו כדלקמן: "לדעתנו, בשלב שבו נבחנת השאלה, האם להטיל על תובע להפקיד ערובה, אם לאו, קרי בתחילת ההליך, כאשר מדובר בקבלן אשר מצוי בהליכי פירוק, כבעניינינו, הרי שמשיקולי צדק והגינות – שיקולים הנזכרים בדברי ההסבר לעיל, יש לפטור את המשיב מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המערערת, היא המזמינה בהליך, בפרט שמדובר בתביעה המבקשת לברר את זכויותיו הקוגנטיות של המשיב." במקרה זה, הנתבעת 2 פורקה, ופי שנטען במעמד הדיון, תביעת החוב של התובעת נדחתה.

...

דיון והכרעה- לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובתיק בית הדין, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

אציין, כי נוכח השלב בו מצוי ההליך, קביעותיי במסגרת החלטה זו הינן לכאוריות, ולצורך הכרעה בבקשה זו. מכל הטעמים להלן – אני סבורה כי הבקשה להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת 1 – דינה להידחות.

לדידי התובע, לא שולמו לו כל זכויות למעט שכרו היומי ואף לא הופקדו עבורו כספים לפקדון ועל המבקשת היה לוודא, כי עובדי קבלן בחצריה מועסקים בהתאם לדין ולא כעבדים, מכאן שלמצער יש לראות בקוו ראשון כמעסיקה במשותף עם הנתבעים 2 ו- 3.

לטענת התובע, מיתקיים חריג נוסף בעיניינו המצדיק לפטור אותו מהפקדת ערובה בתיק, "טעמים מיוחדים", שעה שבעניינינו מדובר בפגיעה חמורה בזכויות התובע, העידר מסמכים שעל המעסיק האחריות לערוך, אי פקוח על נותן השירותים תוך עצימת עיניים ואדישות לגבי המוצבים בחצרי מזמינת השרות.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

אשר לסכום הערובה: באיזון שבין זכות התובע לגישה לערכאות מחד גיסא, לבין זכות הנתבעת 1 שלא להיגרר להליך סרק וכי תוכל לפרוע הוצאותיה ככל שהתביעה תידחה מאידך גיסא, וכן בשים לב לסכום התביעה (67,329.5 ₪) ועל מנת שלא להערים על התובע קשיים יתר על המידה בהפקדת סכום הערובה, אולם עדיין יהא בהפקדת הערובה כדי להבטיח את רצינות טענות התובע כנגד הנתבעת 1 והבטחת חלק מהוצאותיה - מצאתי, כי יש להטיל על התובע הפקדת ערובה בסך 1,200 ₪ בלבד.

...

בכתב הגנתה טענה המבקשת, הנתבעת 1 (להלן גם: קו ראשון"), כי דין התביעה כנגדה להידחות בהעדר יריבות ובהעדר עילה.

אף לא שוכנעתי בהתקיימותם של חריגים נוספים לכלל הקבוע בתקנה 116א לתקנות.

נהפוך הוא, התובע כלל לא פירט בכתב התביעה או בתגובה את כתובת מגוריו והוא אף מודה בפה מלא, כי הוא "דל אמצעים" (סע' 3 לתגובה) באופן המחזק את המסקנה, כי דין הבקשה לחיובו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בהליך להתקבל.

סוף דבר הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת 1 בהליך – מתקבלת.

הרקע להגשת הבקשות בבסיס הבקשות תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעות על סך 362,341 ₪ בה הוא טוען כי הועסק כפועל ביניין בשלושה אתרי בניה שונים של הנתבעות השונות באמצעות קבלן בשאם צ'אנג.

הילכת אבו מוחסן קובעת אמות מידה חדשות ביחס לשיקולים שיש לשקול ביישום הוראות תקנה 116 א' בבקשות לחיוב עובדים המועסקים בשרשור קבלנות וללא תעוד בהפקדת ערובה, ונפסק כי במקרים אלה יש לשקול את מהות הזכויות הנתבעות על מנת שלא לחסום את שערי בית הדין בתביעות מסוג זה כאלה (ע"ע 2385-02-17 אחמד אבו מוחסן – קבוץ בית הערבה (11.2.2021): "העסקה בתבנית מורכבת: כאמור, אחד ממאפייני העסקת עובדים עליהם חלה התקנה הוא העסקתם ב"שירשור קבלנות", עת פעמים רבות הם מועסקים על ידי קבלני כוח אדם או קבלני שירותים, ולעתים הם מועסקים אף ב"שירשור מרובע" – דהיינו, המזמין מתקשר עם קבלן שירות, וזה מצידו מתקשר עם קבלן משנה נוסף למתן השירותים.

קביעה זו נשענת על המסמכים והראיות המצויים בתיק בשלב זה ועל כן היא קביעה לכאורית בלבד, אך נוכח הוראת תקנה 116א', ומשהוגשו הבקשות להפקדת ערובה ונסתיימו הליכי גילוי מסמכים, נידרש בית הדין למתן החלטה בשלב זה. לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות, ובכלל זה לזכות הגישה לערכאות שהיא זכות יסוד על חוקתית מצאתי לנכון להסתפק בחיוב התובע להפקיד סכום של 2,500 ₪ להבטחת הוצאותיה של כל אחת מהמבקשות וזאת עד ליום 17.1.2024.

...

לא מצאתי כי כל קשר בינן לבין התובע ולא שוכנעתי כי ניתן לבסס קשר כלשהו בין התובע לבין מי מהן על בסיס תלושי השכר שהנפיקה הנתבעת 6 במסגרת התקשרותה עם הנתבעת 5.

אין בידי לקבל את טענת התובע כי עולה מההסכם שמדובר בהסכם לאספקת כוח אדם וטענת התובע בהקשר זה נטענה בעלמא, ובניגוד לנוסח ההסכם ממנו משתמע כי מדובר בחוזה פאושלי מסחרי ולא בהסכם לאספקת עובדי כוח אדם.

סוף דבר מכל הטעמים עליהם עמדתי לעיל מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

זאת אלא אם התובע הראה ראשית ראיה להוכחת התביעה, או הוכיח יכולת פרעון באם יפסקו נגדו הוצאות, או שמתקיימים טעמים מיוחדים בעיניינו.

טעמים מיוחדים- בעיניין אבו מוחסן נקבע כי תבנית העסקה מורכבת יכולה להוות טעם מיוחד: "כאמור, אחד ממאפייני העסקת עובדים עליהם חלה התקנה הוא העסקתם ב"שירשור קבלנות", עת פעמים רבות הם מועסקים על ידי קבלני כוח אדם או קבלני שירותים, ולעתים הם מועסקים אף ב"שירשור מרובע" – דהיינו, המזמין מתקשר עם קבלן שירות, וזה מצידו מתקשר עם קבלן משנה נוסף למתן השירותים.

...

אלה טענות התובעת : יש לדחות את הבקשה להפקדת ערובה בשל העובדה שהוגשה ללא תצהיר.

ראשית ראייה- בפסק הדין ע"ע (ארצי) 2385-02-17 אחמד אבו מוחסן- קיבוץ בית הערבה (מיום 11.2.2021) נקבע מהי "ראשית ראייה"- "לטעמנו, השימוש בביטוי "ראשית ראייה", מצביע על כך שהתובע אינו אמור להציג בכתב התביעה או בתגובה לבקשה לחיוב בהפקדת ערובה ראיות שיתמכו בכל רכיבי התביעה לכל פרטיהם, אלא נדרשת רק ראשית ראייה להוכחת תביעתו באופן כללי [השוו:ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 188, בע' 194 (1991)].

סוף דבר – צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי אין מקום לעכב את ההליכים כנגד שופרסל, ולכן בקשת רשות הערעור נדחית".

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.