ביום 19.1.2021 נעתר בית משפט השלום לבקשתם, והורה על ביטול פסק הדין בכפוף להפקדת "ערובה משמעותית" בסך של 310,000 ₪, להבטחת תוצאות ההליך (בנוסף לתשלום הוצאות בסך של 10,000 ₪), כך ש"ככל שלא ישולמו ההוצאות או לא תופקד הערובה יישאר פסק הדין על כנו".
בהחלטה מיום 23.6.2021 דחה בית המשפט השלום את בקשתם; הובהר כי המבקשים לא עמדו במועדים שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, וכי ממילא אין לבית משפט השלום "סמכות לשנות מפסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי". מאותם טעמים, נדחתה ביום 29.6.2021 גם בקשה שהגישו המבקשים לעיון חוזר בהחלטה (לאחר שביום 25.6.2021 הופקדו גם 10,000 ₪, הוצאות המשיב).
עוד נטען בהקשר זה, כי התרופה להגנה על אינטרס ההסתמכות, הריהי "השבת הצד הנפגע למצב בו הוא היה טרם הסתמך על החוזה, או במקרה דנן, על פסק הדין", וכי ממילא, בנסיבות דנן, אין בפי המשיב טענה להתחייבויות כלשהן שנטל בהסתמך על סכום פסק הדין.
...
כנקודת מוצא אמנם הודגש, כי בית המשפט רשאי לבטל פסק דין "בתנאים שייראו לו", וזאת "גם כנגד מלוא סכום הערובה", אלא שבניגוד לקביעת בית המשפט השלום, הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה – נוכח סכום הערובה הגבוה במיוחד שנקבע, כמו גם השונות בסכומי התביעה ביחס לנתבעים השונים – יש להפחית את סכום הערובה לסך של 100,000 ₪ בתוספת של 10,000 ₪ הוצאות משפט.
בית המשפט המחוזי העיר, כי "הבקשה הוגשה לבית משפט זה משקבע בית משפט השלום, ובצדק, כי אינו מוסמך להאריך המועד שנקבע בפסק דיני", אולם לגופו של עניין הגיע לכלל מסקנה כי עקרונות של סופיות הדיון והסתמכות המשיב, מצדיקים את דחיית הבקשה, והותרת פסק הדין של בית משפט שלום על כנו בעקבות אי- עמידה בתנאי שנקבע לביטולו.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתשובה מאת המשיב.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור – נדחית בזאת.
