עוד מדגישה העותרת כי המשיב 3 לא שהה כלל במקום בעת הארוע ודיווחו נעשה בדיעבד על סמך התמונות שהעביר אליו טלאל אבו-רחמה, צלם פלשתינאי מקומי.
המשיבה 1 טוענת מנגד כי דין העתירה להדחות וכי ההחלטה שלא להענות לבקשת העותרת מצויה במיתחם הסבירות ואין עילה להתערב בה. לטענתה, התנאים למתן תעודת עתונאי הקבועים בכללי לישכת העיתונות אינם עוסקים בתוכנם של הפרסומים או ברמתם המקצועית של אמצעי התיקשורת או של מקבלי התעודה, שכן בשיטת משפט דמוקרטית ופלורליסטית אין זה מתפקידה של הרשות לבחון תכנים חדשותיים באופן העלול לעורר טענה, ולו לכאורה, כי יש בפעילותה כדי להכביד על השמעת דיעות שהמדינה חולקת עליהן.
...
בתשובתו מיום 23.9.2007 הטעים עם זאת מנהל המשיבה 1 כי טענת העותרת לפיה הכתבה בוימה מקובלת עליו בציינו כי לאחר הפצת הכתבה:
החלה דרך ארוכה לחשיפת האמת ולביסוס העובדה הידועה לנו כיום, שהאירועים באותו יום למעשה בוימו ע"י צלם הרשת בעזה, מר טלאל אבו-רחמה.
מנהל המשיבה 1 הוסיף והדגיש, כי על פי הכללים המנחים את פעולת המשיבה 1 לא ניתן בנסיבות אלה לשלול את תעודות העיתונאי של עובדי המשיבה 2, וכלשונו:
על אף כל האמור לעיל ולמרות שברור שרשת הטלוויזיה "פראנס 2" ועובדיה לא הקפידו בדיווח מקרה מחמד אדורה על מקצועיות עיתונאית, כללי לשכת העיתונות הממשלתית (לע"מ) אינם מאפשרים שלילה גורפת של תעודות העיתונאי שברשותם.
סוף דבר - בשל כל הטעמים המפורטים לעיל אציע לחבריי לדחות את העתירה אך בנסיבות העניין אוסיף ואציע שלא לעשות צו להוצאות.
כעולה מפסק דינה של השופטת חיות, אין במסקנה זו, כמובן, משום נקיטת עמדה בכל הנוגע לאמינותה של הכתבה הנדונה ולדברי המשיב 3 שליוו את הכתבה.
העותרת לא הראתה עילה להתערבותנו בשיקול דעת זה, ולפיכך דין העתירה להידחות.
