המשיבה, הגישה ביום 26.12.21, תביעה אזרחית, וכשיטתה, המבקשת חייבת לה את הסך של 189,906 ₪ שקוזזו בהתאם להחלטת המבקשת, כאשר המבקשת טענה להעדר סמכות עניינית, שכן המשיבה, יכולה היתה להגיש עתירה מנהלית ולתקוף ישירות את החלטותיה, ולא לפעול בדרך של תקיפה עקיפה, כאשר המשיבה הגישה תשובתה לבקשה זו של סילוק על הסף.
כך ךדוגמא, נקבע בהילכת רע"א 88/17 רימונה בדרה נ' ראש עריית תל אביב (9.5.18), בפיסקה 2:
"סיווג התקיפה משפיע על סוגיית הסמכות העניינית, שכן על פי רוב תקיפה ישירה של מעשה מנהלי מקומה בערכאה המינהלית ואילו תקיפה עקיפה מקומה להתברר בערכאה אחרת, כגון בית משפט אזרחי, בכפוף לחריגים שהותוו בהלכה הפסוקה לכלל זה (ראו למשל בר"מ 7363/09 מרכז משען בע"מ נ' עריית תל אביב יפו, פסקה 8 (02.03.2010)). במקרנו אין מחלוקת בין הצדדים על כך שתקיפה ישירה של מדיניות המשיבים מצויה תחת סמכותה העניינית של ערכאה מינהלית, ותחת סמכותה בלבד. ירעת המחלוקת היא כיצד יש לסווג את התובענה שהגישו המבקשות – האם כתקיפה ישירה או כתקיפה עקיפה. במוקד המחלוקת מצוי הסעד שנתבע על ידי המבקשות – סעד כספי. השאלה היא האם מבחן הסעד הוא מבחן חותך, החורץ את גורל הסמכות העניינית לבדו בכל מקרה ומקרה, או שלעיתים אף במסגרת תובענה לסעד כספי יש להוסיף ולבחון את מהות התובענה, שמא מדובר בתובענה מינהלית בעור תובענה אזרחית. ודוקו, כלל גדול בסמכות עניינית בתביעה אזרחית הוא מבחן הסעד. כך עולה מסעיף 51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. עינינו איפוא לחריג".
ובהמשך, לאחר היתייחסות להילכת רע"א 7987/10 מדינת ישראל נ' עמותת מוסדות חזון ישעיה (28.4.11) נקבע שם בפיסקה 3:
"צא ולמד, גם כאשר מדובר בתובענה לסעד כספי, עדיין יש להוסיף ולבחון האם מדובר, הלכה למעשה, בתקיפה ישירה של ההחלטה המינהלית – שאותה יש לבצע בערכאה מינהלית – או שהתקיפה היא אכן עקיפה, ויכולה להעשות בבית המשפט האזרחי".
ובסיפא לפסקה 4 נקבע:
"יהא אשר יהא המבחן המשפטי המדויק, התובענה שהגישו המבקשות תוקפת באופן ישיר ומובהק את מדיניות המשיבים. לפיכך אין היא מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט השלום...".
בהלכה האמורה, הוזכרה גם הילכת רע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל (19.1.17) שם נדונה תביעת נזיקין לסעד כספי, בגין איסור על המבקש לעלות להר הבית.
...
ביום 4.4.21 ולאחר הליך השימוע האמור, ניתנה ההחלטה המנהלית של המבקשת, ולפיה הוחלט בסופו של דבר על קיזוז חלקי, ולאחר שהתקבלו בשימוע מחצית מטענות המשיבה, כך שבהחלטה המנהלית האמורה, הוחלט על קיזוז הסך של 189,906 ₪ המהווים קיזוז עבור 9 תלמידים, כאשר במקור ולפני השימוע האפשרות והכוונה היתה לקיזוז עבור 18 תלמידים.
דיון
כפי שהקדמתי, מצאתי שיש לקבל את הבקשה, לדון בה כערעור ולקבל את ערעור המבקשת.
סיכומם של דברים, וכפי שהוקדם לעיל, מצאתי שיש לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בה כערעור ולקבל את הערעור, היינו, חלף ההחלטה קמא מיום 23.5.22, אשר תבוטל בזאת, לקבל את בקשת משרד החינוך ולקבוע כי ביהמ"ש האזרחי, נעדר סמכות עניינית למחלוקת כפי שהובאה במסגרת התביעה שהגישה המשיבה.
לפיכך, אני מורה על מחיקת התביעה שהגישה המשיבה, לבית משפט השלום.
