בקשת עיריית חדרה למימוש שעבוד על דירה בגין חובות ארנונה

העותרת הגישה בחודש אוקטובר 2019 עתירה מנהלית במסגרתה ביקשה לקבוע כי חובותיה למשיבה (להלן גם: "הערייה") התיישנו ו/או חל בעיניינם שהוי.

ב) הערייה הגישה נגד העותרת ביום 1/12/16 תביעה בסדר דין מקוצר בתא"ק 1975-12-16 בסך 177,658.61 ₪ בגין חובות ארנונה, מים וביוב נכון ליום 1/12/16.

הערייה חויבה בהוצאות בסך 5,000 ₪ והוסף: "יודגש כי אין במחיקת התביעה משום הבעת דיעה באשר לאפשרות הערייה לנקוט בהליכי גבייה מינהליים, וככל שהעירייה תחליט לנקוט בהליכים מסוג זה, תהיה הנתבעת רשאית להעלות את טענותיה נגד הליכים אלו". ה) ביום 25/6/19 פתחה הערייה תיק הוצל"פ למימוש שיעבוד שהטילה על הדירה על פי פקודת המיסים גבייה וכן חידשה את הליכי האכיפה המינהליים (נספח 3 לתשובת הערייה לעתירה).

...

פסקי הדין בעניין זוננשיין ובעניין סויסה אליהם מפנה ב"כ העותרת אינם משנים את המסקנה ולפיה החוב לא התיישן.

לסיכום עניין זה: החוב לא התיישן ויש לדחות טענת העותרת בעניין זה. ה) האם העירייה רשאית היתה לפעול בהליכים מנהליים לאחר מחיקת התביעה האזרחית? יש להשיב על שאלה זו בחיוב.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין העתירה להידחות.

ביום 12.12.2013 הוטל שעבוד על הנכס לטובת עריית חיפה בשל חוב בסך 70,949.70 ₪.

הכרעה במחלוקת מחייבת דיון בשאלות הבאות: סופיות החיובים; האם יש לחייב את הנכס בארנונה נוכח המניעה המשפטית משימוש בו; האם יש לראות בדירה נכס שאינו ראוי לשימוש; האם התיישן החוב בגין התקופה שמיום 1.1.2004 ועד ליום 18.4.2009; האם זכאית התובע לסעד מכוח התביעה שטרית.

לעניין זה ראו גם פסק הדין בעמ"נ 309/06 עופר קעה נגד עירית חדרה (16.8.2006): "בהגדרה שלעיל [בסעיף 269 לפקודת העיריות – ס.מ.] חסרה תשובה לשאלה אימתי ייחשב נכס חדש כ'ביניין' בגינו ניתן לחייב בתשלום ארנונה. תקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), התשנ"ג-1993, קובעות בסעיף 12(א), שעניינו 'בנין חדש':

זאת ועוד, בהחלטתו בבקשה לביטול פסק דין שהגישה התובעת (8.2.2016) קבע בית המשפט במפורש כי כי אין בפסק דינו כדי לקבוע עמדה ביחס לחוב הנטען, קיומו או שיעורו: "כפי שיפורט להלן, עקב מחדלי העיריה לא קוים דיון בעתירה וניתן על ידי פסק דין בהיעדר לפיו התקבלה עמדת העותר ואסרתי על נקיטת הליכי גביה מינהליים, תוך הבהרה כי לא קבעתי עמדה לעצם קיומו של חוב ושיעורו, חוב המתייחס לנכס שבדרך הים 189 חיפה (תיק מספר 2810-189-0-0001-01 על פי רשומי העיריה)". הקף סמכות בית המשפט לידון בטענות נגד השומות במסגרת תביעה אזרחית לגביית חוב ארנונה סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות מונה את הטענות אותן יכול נישום להעלות כנגד חיובו בארנונה במסגרת השגה על החלטת מנהל הארנונה.

יובהר כי אין בכך לחוות דיעה, לכאן או לאן, באשר לאפשרות התובעת לפעול למימוש השיעבוד שהוטל על הנכס מכוח פקודת המסים (גביה), עניין שלא הובא בפניי במסגרת תביעה זו, שהוגשה בסדר דין מקוצר, בהתאם לתקנה 202(2) לתקנות סדר הדין האזרחי (תביעות של רשות מקומיות לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזרת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי הישתתפות).

...

איני מקבלת טענה זו. ראשית, התובעת לא הציגה את ההמחאות לפירעון.

סופו של דבר אני מקבלת את התביעה בחלקה וקובעת כי על הנתבע לשלם לתובעת את חוב הארנונה הרובץ על הנכס בגין התקופה שמיום 18.4.2009 ועד ליום 18.4.2016.

התביעה הכספית ביחס לתקופה מיום 1.1.2004 – 18.4.2009 נדחית.

במשך שנים רבות בהם התגוררו העותרים בחדרה, הם נדרשו לשלם לעריית תשלומי חובה שונים ובהם ארנונה עירונית ועוד.

העותרים לא סילקו את חובותיהם לעירייה ועל כן הגישה הערייה בקשה ללישכת ההוצאה למימוש השיעבוד על הדירה (תיק הוצל"פ 516729-07-16).

סעיף 20 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 מורה כי "נושה שיש לו על חובו עירבון, משכנתה, מישכון או שיעבוד כיוצא באלה, אין בהתיישנות כדי לפגוע בזכותו ליפרע מן השיעבוד". משמע, אפילו התיישנו החובות בגין חלק משנות המס, אין בכך כדי למנוע מהעירייה לנקוט בהליכים למימוש השיעבוד.

בעע"מ 8832/12 עריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ (15/04/2015), אומר הנשיא גרוניס בפיסקה 25: בזוכרנו את הילכת נסייר, שהחילה את דיני ההתיישנות האזרחיים על הליכי גבייה מכוח פקודת המסים, וביודענו כי פקודה זו מעניקה מעמד של שיעבוד סטאטוטורי (ראשון או רגיל) לחובות ארנונה, נשוב עתה להוראת סעיף 20 לחוק ההתיישנות.

...

לא שוכנעתי כי התנהגות העותרים, השיהוי בהגשת העתירה, סיכויי ההצלחה בעתירה ומאזן הנוחות מצדיקים מתן צו שכזה.

סוף דבר לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה לצו ביניים ומורה כי המשיבה וכונס הנכסים יהיו רשאים להמשיך בהליכים למימוש השעבוד על הדירה.

עם זאת אני מורה כי תמורת המכר, לאחר ניכוי הוצאות הליכי המימוש לרבות שכר הכונס, ותשלום סך של 53,000 ₪ על חשבון החוב, תוחזק בנאמנות עד הכרעה בעתירה לגופה.

במשך שנים רבות בהן התגוררו העותרים בנכסים שונים בעיר חדרה, הם נדרשו לשלם לעריית חדרה תשלומי חובה שונים, בהם ארנונה עירונית ועוד.

העותרים לא סילקו את חובותיהם, ועל כן הגישה הערייה בקשה ללישכת ההוצאה לפועל למימוש השיעבוד על הדירה (תיק הוצל"פ 516729-07-16).

סעיף 20 לחוק ההתיישנות מורה כאמור כי "נושה שיש לו על חובו עירבון, משכנתה, מישכון או שיעבוד כיוצא באלה, אין בהתיישנות כדי לפגוע בזכותו ליפרע מן השיעבוד". משמע, אפילו התיישנו החובות בגין חלק משנות המס במועד הגשת העתירה, אין בכך כדי למנוע מהעירייה לנקוט בהליכים למימוש השיעבוד.

יפים לעניין זה דברים שקבע כב' הנשיא גרוניס בעע"מ 8832/12 עריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ (15/04/2015), בפיסקה 25 לפסק הדין: בזוכרנו את הילכת נסייר, שהחילה את דיני ההתיישנות האזרחיים על הליכי גבייה מכוח פקודת המסים, וביודענו כי פקודה זו מעניקה מעמד של שיעבוד סטאטוטורי (ראשון או רגיל) לחובות ארנונה, נשוב עתה להוראת סעיף 20 לחוק ההתיישנות.

...

הגעתי למסקנה כי העתירה הוגשה בשיהוי המצדיק את דחייתה.

לגופם של דברים שוכנעתי כי חלוף הזמן אינו מונע מהעירייה למשש את שהעבודים שנרשמו לטובתה להבטחת תשלום החובות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

העתירה הוגשה נגד הליכי מימוש שעבודים, בהם פתחה הערייה, לגבי נכסי העותרים (להלן: "הנכסים"), כדלקמן: 21 דירות אשר נימצאות בבניין ברחוב רמב"ן 29 (בבעלות העותרת מס' 1, להלן: "קול הכרמל"), דירות הנמצאות בבניין שברחוב ז'בוטינסקי 7 (בבעלות עותר מס' 2, להלן: "יצחק") ודירות הנמצאות ברחוב שמשון 59 (בבעלות עותרת מס' 3, להלן: "אילנה").

עיקר העובדות העתירה דנן (השלישית במספר) מתייחסת לתיקי הוצאה לפועל שניפתחו בשנים 2019 ו- 2020, לשם מימוש שעבודים, נגד העותרים, כדלקמן: בגין חוב של קול הכרמל ע"ס 2,822,689 ₪, משנים 1998-1997, ניפתחו נגדה שני תיקי הוצל"פ למימוש שיעבודים שהוטלו על נכסיה, מכוח פקודת המיסים (גביה) (להלן: "פקודת הגביה") כדלקמן: תיק הוצל"פ מס' 519177-01-20, ניפתח ביום 16.1.2020 לשם מימוש שעבוד על סך של 93,668.49 ₪, שנירשם ביום 6.11.2016, על נכס ברחוב הגליל 97 חיפה (חלקה 27 בגוש 10882, להלן: "הנכס בגליל").

טענתם העיקרים היא, שהעירייה לא פעלה במהירות הראוייה לשם גביית חובות הארנונה, ולכן יש להורות על "היתיישנות חיובים משמעותיים, בגינם נזכרה הערייה רק בשנת 2020, לנקוט בהליכי מימוש משנות השמונים, התשעים ומתחילת שנות האלפיים". לטענתם, היתנהלות זו של הערייה אינה עולה בקנה אחד עם עקרון החוקיות ועם מנהל תקין, היא פגעה ביכולתם להיתגונן מפני החיובים, בהיותם בעמדת נחיתות בשל פערי מידע ועוד, ולכן יש להורות כי החיובים בטלים.

בעתירה נטען, כי בתדפיסי הערייה, אשר צורפו לבקשה למימוש השעבודים, נגד קול הכרמל, לא מצוי פירוט של השנים אליהן מתייחס החוב, או תחשיב.

...

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענת השיהוי שבפי העותרים וכן את טענתם לחוסר סבירות בהתנהלות העירייה.

אני קובעת, כי סכומי החוב בפתיחת תיקי ההוצאה לפועל, לגבי כל נכס ונכס, הם אלה אשר מופיעים בדפי החשבון שבנספחי ח' לתשובה העירייה, נכון למועד פתיחת תיקי ההוצאה לפועל.

סיכום העתירה נדחית על הסף וכן לגופה.