ביום 24.7.2020, הנתבעת 4, היא חברת טופ איי טי סולושנס בע"מ (להלן- חברת טופ) נמחקה מההליך, זאת בהמשך לבקשת התובע, שכן לדידו נימסר לו מאת ב"כ חברת טופ כי נעשתה לחברה "גניבת זהות והיא לא הנפיקה לתובע תלושים, לא מעסיקה עובדים זרים ולא עוסקת כלל בניקיון."
יוער, כי התובע צירף לכתב התביעה תלושי שכר נוספים מחברות קבלן משנה נוספות אשר התקשרו לכאורה אל מול הקבלן ואשר נימסרו לו במהלך תקופת העסקתו (ת/סע' 13), לתקופות הבאות: תלושי שכר לחודשים יוני- אוגוסט 2015 מחברת פיתרונות ושירותים לעסק (להלן- חברת פתרונות); תלושי שכר לחודשים ספטמבר - דצמבר 2015 מחברת אלברט; תלושי שכר לחודשים דצמבר 2015 – ספטמבר 2017 מחברת קלינור; תלושי שכר לחודשים אוקטובר 2017 – ינואר 2018 מחברת טופ; תלוש שכר לחודש פברואר 2018 מהקבלן (אך בעד עבודתו בבת ים); תלושי שכר מחודש פברואר 2018- פברואר 2019 מחברת טופ; תלושי שכר לחודשים אפריל 2019, יוני 2019 ויולי 2019 מחברת השקט שנשאר; תלושי שכר לחודשים אוגוסט 2019– ינואר 2020 מחברת איי.
אך כמובן "המחיר" הנילווה לזכותו של התובע לנסח את כתב התביעה כרצונו, לרבות הסעד המבוקש במסגרת התביעה (בר"ע (ארצי) 58150-04-18 פלוני – אלמוני (מיום 6.9.2018), שלא ניתן לתת סעד כנגד אישיות משפטית שאינה צד להליך או כנגד צד שאינו בא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין (בשינוים המחויבים ראו תיק הפנסיה); וליתר דיוק, כנגד קבלניות המשנה אשר שמן מתנוסס, לכאורה, על חלק מתלושי השכר שניתנו לתובע במהלך תקופת העסקתו.
עם זאת, בסעיף 17 לתצהירה של מירי נכתב כי השכר השעתי עמד על שכר המינימום באותה עת. כך גם נטען בסעיף 43 לתצהירו של נמרוד, שכן "שום עובד ניקיון לא מקבל 35 ₪ לשעה, אין שכר כזה."
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לחשב את שכרו השעתי של התובע בהתאם לשכר המינימום במהלך כל תקופת העסקתו אשר עולה בקנה אחד עם צו ההרחבה בענף הניקיון.
מכל מקום, אנו מתקשים להאמין כי עובד אשר קיבל לכאורה שכר של 35 ₪ לשעה במשך ארבעה חודשים יסכים להפחתה בשכר שעתי בסך של 5 ₪ (הפחתה של 14%), בפרט שלטענתו הועסק באותו מקום עבודה, ביצע את אותה עבודה ועת הממונים עליו נותרו בעינם.
(2) דא עקא, בסעיף 16.7 להסכם ינואר 2015 נקבע כי "מוסכם על הצדדים כי התמורה החודשית היא קבועה ומוחלטת והיא כוללת תשלום נאות והוגן לקבלן, לרבות רווח עבור כל הוצאות הכרוכות והנובעות מבצוע השירותים וכן יתר התחייבויותיו של הקבלן על פי חוזה זה, או על פי כל דין. הקבלן לא יתבע ולא יהיה רשאי לתבוע מהעיריה העלאות או שינויים בתמורה החודשית, בין מחמת עלויות שכר עבודה...".
(3) דומה, כי ההוראה הנזכרת בסעיף 16.7 להסכם ינואר 2015 "מהוה תמרור אזהרה שייתכן כי החוזה עלול להפוך להפסדי שלא מדעת" (ע"ע (ארצי) 7267-10-10 עירית בת ים- בר שי-ניהול אחזקות ומבנים בע"מ malas mahretab rada (מיום 4.3.2021)(להלן- עניין ראדה), סע' 47 לחוות הדעת של כב' השופטת חני אופק גנדלר).
...
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל בעיקרו.
לפיכך, התובע זכאי מהקבלן לפיצוי בסך של 7,500 ₪ בעד תלושי שכר שאינם תקינים, כאשר קלינור תשא עמו ביחד ולחוד, בסך 3,500 ₪ מתוך סכום זה. התביעה כנגד העיריה ברכיב זה נדחית.
סוף דבר
אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.