בקשת עיריית בת ים לצירוף הממונה על השכר כצד להליך

לטעמינו, התשובה לכך שלילית, וזאת בכפוף לשמירה על העקרונות המתחייבים מתיקון 24 לחוק יסודות התקציב, היינו תוך צירוף הממונה על השכר כצד להליכים, שמיעת עמדתו, מתן אפשרות לעובד למצות את זכות השימוע בפני הממונה טרם קבלת החלטתו ובכפוף להפעלת בקורת שיפוטית עליה.

זאת, כיוון שהסכום המקוזז הוא הסכום הטעון השבה, והגדרתו של סכום זה צריכה להעשות תחילה בידי הממונה, ובהמשך היא נתונה לבקורת שיפוטית, ולו עקיפה, ככל שהממונה צד להליך.

לענין הפן הנורמאטיבי של טענת ההסתמכות נאמר בע"ע (ארצי) 1381/01‏ ‏ זאב אורפז - עריית בת-ים (26.12.04) כך: "את טענת השהוי ביקשו המערערים לחזק בטענה, לפיה נוכח חלוף הזמן ממועד פרישתם ועד להחלטת הממונה בעיניינם, התבסס בקרבם אינטרס הסתמכות.  דינה של טענה זו להדחות מטעמים אלה: הסתמכות על הסדר בלתי חוקי מדעקרא, הנוגד את הוראות חוק יסודות התקציב לאו הסתמכות היא, מה גם שאין להיתעלם מכך שהמערערים נהגו בעצימת עיניים ובהיתממות בהתייחס לתנאי השכר שהוענקו להם...".   לכך נוסיף כי כאשר ההחלטה בדבר השבה ממומשת, באופן מלא או חלקי, בגדרי הליך שפוטי בו נטענת טענת קזוז – מקבלת טענת ההסתמכות בגבולות שיעור הקזוז הנטען משמעות שונה.

...

בית הדין קבל את טענת העובד "לפיה כל עוד לא נקט הממונה על השכר בהליך מנהלי להשבת התשלומים החורגים אין לבית הדין סמכות להתערב בעניין זה, לפיכך טענות הקיזוז של הנתבעת דינן להידחות. יצוין כי הממונה על השכר הודיע בעמדתו כי הוא שומר על זכותו לפעול להשבת התשלומים החורגים. מעבר לנדרש נציין כי יש לקחת בחשבון את מידת רשלנותה של המועצה, שבפרק זמן ארוך כל כך לא גילתה טעותה (על אף חוות הדעת שערך מר נחמני). כמו כן, מבחינת התובע, בפני בית הדין לא הובאה כל ראיה בדבר חוסר תום לבו בקבלת התשלומים מהמועצה. מטבע הדברים במשך כל אותה תקופה ארוכה, התובע כלכל את צעדיו בהתאם לשיעור שכרו. בנסיבות אלה, בבקשה לקזז מהתובע כספים יש משום דרישה שעלולה להיות בלתי סבירה. מכל האמור לעיל, דין טענות הקיזוז להידחות". בחלק האופרטיבי קבע בית הדין האזורי כי על המשיבה לערוך חישובים תוך 30 ימים וכי "החישוב להפרשי שכר יתבסס על שכר התובע, כאשר הדירוג הינו הוראה, הוותק הינו 31.17 שנים, הדרגה הינה מ.א, היקף המשרה הינו 40% ותוספות השכר משולמות בהתאם לאמור בפסק הדין". התחשיב יועבר לעובד, וככל שתהא התנגדות מצידו לתחשיב ימונה חשב שכר והצדדים יחויבו בתשלום שכרו.

(ה) סוף דבר לאור כל האמור החלטנו לדחות את ערעור העובד ולקבל את ערעורי המדינה והמועצה בחלקם, בהיבטים הבאים: (1) שיבוץ בדירוג עובדי הוראה – דירוגו הנאות של העובד הוא דירוג חינוך, נוער, חברה וקהילה , ואולם בידו – אם יבחר בכך – להיוותר בדירוג עובדי ההוראה כחריגת שכר עליה המוכשרת מכוח הסכם מרץ 1999.

יתר הטענות המועלות בערעורים נדחות בזאת.

בשלב זה החלטנו שלא לפסוק הוצאות, ובית הדין האזורי יקח גם את הליך הערעור בחשבון בפסיקת ההוצאות בסוף הדרך.

ביום 24.7.2020, הנתבעת 4, היא חברת טופ איי טי סולושנס בע"מ (להלן- חברת טופ) נמחקה מההליך, זאת בהמשך לבקשת התובע, שכן לדידו נימסר לו מאת ב"כ חברת טופ כי נעשתה לחברה "גניבת זהות והיא לא הנפיקה לתובע תלושים, לא מעסיקה עובדים זרים ולא עוסקת כלל בניקיון." יוער, כי התובע צירף לכתב התביעה תלושי שכר נוספים מחברות קבלן משנה נוספות אשר התקשרו לכאורה אל מול הקבלן ואשר נימסרו לו במהלך תקופת העסקתו (ת/סע' 13), לתקופות הבאות: תלושי שכר לחודשים יוני- אוגוסט 2015 מחברת פיתרונות ושירותים לעסק (להלן- חברת פתרונות); תלושי שכר לחודשים ספטמבר - דצמבר 2015 מחברת אלברט; תלושי שכר לחודשים דצמבר 2015 – ספטמבר 2017 מחברת קלינור; תלושי שכר לחודשים אוקטובר 2017 – ינואר 2018 מחברת טופ; תלוש שכר לחודש פברואר 2018 מהקבלן (אך בעד עבודתו בבת ים); תלושי שכר מחודש פברואר 2018- פברואר 2019 מחברת טופ; תלושי שכר לחודשים אפריל 2019, יוני 2019 ויולי 2019 מחברת השקט שנשאר; תלושי שכר לחודשים אוגוסט 2019– ינואר 2020 מחברת איי.

אך כמובן "המחיר" הנילווה לזכותו של התובע לנסח את כתב התביעה כרצונו, לרבות הסעד המבוקש במסגרת התביעה (בר"ע (ארצי) 58150-04-18 פלוני – אלמוני (מיום 6.9.2018), שלא ניתן לתת סעד כנגד אישיות משפטית שאינה צד להליך או כנגד צד שאינו בא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין (בשינוים המחויבים ראו תיק הפנסיה); וליתר דיוק, כנגד קבלניות המשנה אשר שמן מתנוסס, לכאורה, על חלק מתלושי השכר שניתנו לתובע במהלך תקופת העסקתו.

עם זאת, בסעיף 17 לתצהירה של מירי נכתב כי השכר השעתי עמד על שכר המינימום באותה עת. כך גם נטען בסעיף 43 לתצהירו של נמרוד, שכן "שום עובד ניקיון לא מקבל 35 ₪ לשעה, אין שכר כזה." לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לחשב את שכרו השעתי של התובע בהתאם לשכר המינימום במהלך כל תקופת העסקתו אשר עולה בקנה אחד עם צו ההרחבה בענף הניקיון.

מכל מקום, אנו מתקשים להאמין כי עובד אשר קיבל לכאורה שכר של 35 ₪ לשעה במשך ארבעה חודשים יסכים להפחתה בשכר שעתי בסך של 5 ₪ (הפחתה של 14%), בפרט שלטענתו הועסק באותו מקום עבודה, ביצע את אותה עבודה ועת הממונים עליו נותרו בעינם.

(2) דא עקא, בסעיף 16.7 להסכם ינואר 2015 נקבע כי "מוסכם על הצדדים כי התמורה החודשית היא קבועה ומוחלטת והיא כוללת תשלום נאות והוגן לקבלן, לרבות רווח עבור כל הוצאות הכרוכות והנובעות מבצוע השירותים וכן יתר התחייבויותיו של הקבלן על פי חוזה זה, או על פי כל דין. הקבלן לא יתבע ולא יהיה רשאי לתבוע מהעיריה העלאות או שינויים בתמורה החודשית, בין מחמת עלויות שכר עבודה...". (3) דומה, כי ההוראה הנזכרת בסעיף 16.7 להסכם ינואר 2015 "מהוה תמרור אזהרה שייתכן כי החוזה עלול להפוך להפסדי שלא מדעת" (ע"ע (ארצי) 7267-10-10 עירית בת ים- בר שי-ניהול אחזקות ומבנים בע"מ malas mahretab rada (מיום 4.3.2021)(להלן- עניין ראדה), סע' 47 לחוות הדעת של כב' השופטת חני אופק גנדלר).

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל בעיקרו.

לפיכך, התובע זכאי מהקבלן לפיצוי בסך של 7,500 ₪ בעד תלושי שכר שאינם תקינים, כאשר קלינור תשא עמו ביחד ולחוד, בסך 3,500 ₪ מתוך סכום זה. התביעה כנגד העיריה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 30650-10-21 ע"ע 36027-10-21 ניתנה ביום 29 נובמבר 2021 עריית בת ים המבקשת 1.זהבה מזור 2.הממונה על השכר במשרד האוצר 3.מרכז שילטון מקומי המשיבה משיבים פורמליים בשם המבקשת – עו"ד אלעד נוה בשם המשיבה 1 – עו"ד סיגל פעיל, עו"ד יפעת תבור, עו"ד טל איסק החלטה

יצוין שהממונה על השכר ומרכז השילטון המקומי, אשר היו מגישי עמדה בהליך קמא, צורפו כמשיבים פורמליים לערעור.

פסק הדין פסק למעשה סעד הצהרתי לפיו המשיבה "זכאית לפנסיה תקציבית על פי שכרה האחרון". אך אין בפסק הדין, או בטענות הצדדים בהליך שלפני, כימות של הצהרה זו או הבהרה לגבי משמעותה הכלכלית.

...

לאחר שעיינתי בפסק הדין, בבקשה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל, למעט ברכיב תשלום שכ"ט עורך דין והוצאות משפט.

נוכח שילוב בין סיכויי הערעור לבין מאזן הנוחות הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל, למעט ברכיב תשלום שכ"ט עורך דין והוצאות משפט, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר – דין הבקשה להתקבל, למעט ברכיב תשלום שכ"ט עורך דין והוצאות משפט, ובכפוף להפקדת 140,000 ₪ בקופת בית הדין בתוך 30 ימים.

"..מאחר והתביעה היא לקבל תשלומים בנגוד לסעיף 29 בחוק יסודות התקציב הרי שמן הדין ומן הצדק להורות על צירוף הממונה על השכר במשרד האוצר כצד להליך" (ראו סעיף 23 לכתב ההגנה).

ביום 22.10.2019 התקבלה החלטת חברתי הרשמת רעות שמר גבס הקובעת כי "בהמשך לבקשת הנתבעת לצרף את הממונה על השכר במשרד האוצר לצורך קבלת עמדתו בהליך הריני מורה לעירייה להעביר לממונה על השכר במשרד האוצר עד ליום 12.11.19 החלטה זו בצרוף יתר כתבי הטענות שבתיק לממונה על השכר לצורך קבלת עמדתו". ביום 12.1.2020 הגיש הממונה על השכר במשרד האוצר את עמדתו להליך זה. עמדת הממונה פורטה כאמור בסעיפים 23 -32 לפסק הדין להלן.

בפסק הדין ע"ע (ארצי) 1381/01‏ זאב אורפז - עריית בת-ים [פורסם בנבו] (26.12.2004) נקבעו הדברים הבאים: "סעיף 29 הוא "סעיף היסוד", בו נקבע הדין המהותי להגשמת תכליתו של החוק ומטרתו, שלא לאפשר פריצת מסגרות השכר והקפדה על "ריסון תקציבי". במסגרת זו הוקנו לשר האוצר הסמכויות לאכיפת הנורמות שבסעיף 29, המגלמות את האנטרס הצבורי והנטועות בחוקי התקציב מאז שנת 1983 ועד היום.

...

בסיכומו של דבר טוענים התובעים כי על בית הדין לחייב את הנתבעת בתשלום פנסיה על בסיס שכר יסוד הכולל בתוכו את התוספות – תוספת תפוקה ותוספת פריון וכן לחייבה בתשלום הוצאות משפט נכבדות ולדוגמה.

בנוסף על האמור, דין התביעה להידחות על הסף ו/או לחילופין להימחק על הסף מהטעם שמדובר בערעור על החלטת הממונה על הגמלאות שהמועד להגשתו חלף.

לאור פסיקתינו כי דין התביעה להידחות, אין אנו נדרשים לתת את דעתנו לסוגיה דחיית התביעה על הסף מטעמי התיישנות ולסוגיה מחיקת התביעה על הסף מהטעם שמדובר בערעור על החלטת הממונה על הגמלאות שהמועד להגשתו חלף.

סוף דבר: דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין וחרף דחיית התביעה – לא מצאנו לנכון לפסוק הוצאות לחובת התובעים.

בהמשך, צורפו להליך המשרד לשירותי דת ומשרד האוצר - הממונה על השכר כצד נידרש (להלן- המדינה).

] יחד עם הגשת הגנתה הגישה המועצה בקשה לצרף את מדינת ישראל, המשרד לשירותי דת והממונה על השכר במשרד האוצר, כמשיבים פורמאליים להליך, בכובעם כמאסדר הפעילות של המועצה הדתית על פי חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א-1971 ותקנות שירותי הדת היהודיים (ניהול מועצות), תש"ל-1970, וכמפקח על ההוצאות הכספיות של המועצה מכוח חוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985 (להלן- חוק יסודות התקציב).

] המדינה הפניתה לפסיקה לפיה אין מקום לתת תוקף להסדר בלתי חוקי הנוגד את הוראות חוק יסודות התקציב ואין לקבל את טענת התובע להסתמכות, שעה שההסכמות עם התובע לא אושרו על ידי הרגולטור[footnoteRef:106], ע"ע 1381/01 אורפז ואח' נ' עריית בת ים ואחר (ארצי) לג(53), סע"ש (ב"ש) 10030-09-12 יעקב גבאי נ' איגוד ערים איזור באר שבע (28.8.13), ע"א (נצ') שולה טובול נ' ראש עריית מגדל העמק (7.9.10).

57/03 ס"ק (ת"א) הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' עיריית תל אביב והממונה על השכר (31.10.05).

...

עיון במסמך זה מעלה כי חלק מהמשרות היו חלקיות ולא תואמות את המשרות באופן מדויק, אך לטעמנו הדבר אינו רלוונטי למחלוקת בין הצדדים.

סוף דבר על המועצה לשלם לתובע: פדיון דמי מחלה בסך 57,049 ₪.

לאור התוצאה אליה הגענו, על אף שחלק ניכר מטענות התובע נדחו אולם ההתנהלות כלפיו אילצה אותו לנהל הליך זה, מצאנו לקבוע כי הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 2,000 ₪ ובתוספת שכר טרחה של עורך הדין בסך 8,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאור התנהלות המדינה ביחס לדו"ח שוקייר, מצאנו כי אין מקום לפסוק לטובתה הוצאות כפי שטענה שיש לעשות.