התובע ביקש בתביעתו להתבסס, בין היתר, על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, גב' פסו-ואגו, בלישכת ההוצאה לפועל פתח תקווה, מיום 5.4.20, שניתנה במסגרת בקשה שהגישה גב' סומך לפי סעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, העוסק באחריות של כונס נכסים, נגד הנתבע 1 בטענה כי פעל בנגוד לחובותיו על פי דין וגרם לה נזק כספי.
אי תשלום הוצאות –בית המשפט קבע: "על פי החלטת כב' השופטת וסרקרוג מיום 19.06.2013 בתיק ע"ר (מחוזי חיפה) 44003-05-13 מלכה נ' פרדלסקי נקבע שככל שתוגש תביעה חדשה כנגד המשיבים דשם (עליהם נמנית הנתבעת 2 דכאן, גב' סומך) יהיה הדבר מותנה בתשלום הוצאות לזכותה בסך 10,000 ₪ ובנוסף לכך הפקדת ערובה מתאימה. קביעה זו יפה גם לעניין התביעה דנן, שכן אין ספק שמר מלכא הוא במעמד של בעל דין בנוגע לתביעה שלפניי. הואיל ומר מלכא לא שילם את ההוצאות, ולמצער לא ביקש להפקידן בקופת בית המשפט, הרי שבשלב זה הוא אינו רשאי לנהל הליכים כנגד גב' סומך. בהנתן שלשיטתו של מר מכלא גב' סומך היא בעלת דין מרכזית בתביעה דנן, אינני רואה כיצד ניתן לברר את התביעה בלא נוכחותה. לפיכך גם בטעם זה יש כדי להצדיק את סילוקה של התביעה על הסף".
בית המשפט הוסיף כי סוגיה נוספת שעלולה להוות אבן נגיף משמעותית בפני בירור התביעה נוגעת לסוגיית ההתיישנות, שכן הטענות לקיומה של קנוניה בין הנתבעים הועלו ע"י התובע בהליכים אחרים שהתנהלו לפני שנים רבות.
היא ביקשה במסגרת תיק ההוצאה לפועל לעכב את מימוש הדירה בטענה כי היא דירתה שלה, ולאחר שנדחתה בקשתה הגישה ערעור לבית המשפט לעינייני מישפחה בקריות, כשלצדו בקשה לעיכוב הליכי המימוש.
...
אני דוחה את טענתו של התובע לפיה בתי המשפט לא היו מוסמכים להתנות הגשת תביעה חדשה בתשלום הוצאות.
סוף דבר
לאור האמור, אני מורה כי על התובע לקיים את התנאים שנקבעו בפסקי הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 19.6.13 ושל בית המשפט המחוזי מרכז מיום 19.7.22, לעניין תשלום ההוצאות שנפסקו לטובת הנתבעים כאן (סכום (קרן) של 10,000 ₪ לטובת הנתבעת 2 וסכום (קרן) של 2,500 ₪, לטובת כל אחד מהנתבעים).
לאחר שקיבלתי את טענות הנתבעים בשאלת ההוצאות, אני מורה על חיוב התובע בהוצאות משפט בסכום של 2,000 ₪, לכל אחד מהנתבעים.
