בקשת עיכוב הליכים והעברת דיון לבית המשפט המחוזי מרכז

בפתח הבקשה לא צוין כי בקשה דומה נדחתה על ידי לגופה, אלא צוין אך כי "העירעור ובקשה לעיכוב הליכי הרחקה הוגשה בבית המשפט בתל אביב בשל שגגה והועברו רק היום לבית משפט זה". בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת אפרת פינק) ציינה אמנם כי בקשה דומה נדחתה על ידי בשעתו, אך כיון שהוריתי על הגשת תגובת הרשות וזו לא הוגשה, ניתן צו המונע הרחקה, ונקבע דיון בעירעור גופו ליום 9.1.22.

...

ביום 13.1.22 הבהרתי כי החלטתי ניתנה כיון שבניגוד לדברי ב"כ המערערים בגוף הערעור התבקש סעד זמני של מניעת הרחקה, בפתח הערעור ובמודגש.

סוף דבר על אף ההבנה למצוקתו של מר כרמי, ובעיקר למצוקתה של אמו, כפי שאמרתי, לא ניתן לאפשר למערערת להשתחרר ממשמורת ולטפל בה, הן בשל העובדה שקשה להבטיח כי אכן תתמיד בעבודה זו, אך בעיקר, כיון שאין מקום לכך שעה שפנתה למצוא מטופלת חלופית רק עם מעצרה, ומכל מקום לא נעשה כל ניסיון להסדיר את מעמדה קודם למועד זה. לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה, הסעד הארעי המונע הרחקת המערערת מבוטל.

אשר להוצאות, אני סבורה כי יש להטיל במקרה זה הוצאות על המערערת בלבד, לאור עשיית הדין העצמי.

תמצית טענות המשיבים (התובעים) יש לדחות את הבקשה מהנימוקים הבאים: אין עילה להעביר את הדיון בתביעה לבוררות – חברותם של התובעים בקבוץ מעולם לא הופסקה וסעיף 113 לתקנון אינו חל בעניינינו; סעיף 113א לתקנון אינו מקנה זכות לעיכוב הליכים ומאפשר לתובעים לפנות לבית המשפט; נושא זכויות בקשר לשיוך דירות בקבוץ, לרבות זכות הסיחור, היא סוגיה חוקתית מהותית שאינה נובעת מעסקיו הרגילים של הקבוץ ומהוה טעם מיוחד שהסכסוך לא ידון בבוררות, אלא בבית המשפט.

לבית המשפט סמכות עניינית לידון בתביעה – מדובר בתביעה בעינייני זכות במקרקעין והשווי הכספי של הזכויות בבית התובעים, בו הם מבקשים לסחור עולה על 2.5 מש"ח; התובעים טוענים לזכויות קנייניות בבית המתבססות על הסכם השיוך ולפיכך, מדובר בתביעה "הנוגעת למקרקעין" בהתאם לסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט, הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי.

עוד יש לציין, כי במקרים פרטניים, בהם התעוררו שאלות הנוגעות ליישום הליך שיוך דירות, הבעתי דעתי בעבר כי מדובר בשאלה פרטנית – יישומית של החלטות השיוך ולא בשאלה "חוקתית" ומכאן שאין מניעה לבררה בבוררות (ראו: ת.א. (מחוזי באר שבע) 31117-05-11 טלי בן ענת נ' קבוץ בית גוברין (פורסם בנבו, 31.1.2012), בקשת רשות ערעור נדחתה ברע"א 2047/12 טלי בן ענת נ' קבוץ בית גוברין (פורסם בנבו, 19.6.2012); ה"פ (מחוזי מרכז-לוד) 12840-03-18 קבוץ פלמחים נ' רחמים סמוחה ואח' (פורסם בנבו, 15.10.2018) (להלן: "עניין פלמחים")).

...

אציין, כי במסגרת החלטתי מיום 25.12.2021 התבקשו התובעים להבהיר מדוע לא יופנה הסכסוך בינם ובין המבקשת למנגנון בוררות, בהתאם לקבוע בתקנות האגודות השיתופיות.

אכן, כטענת התובעים, אותה החלטה ניתנה לאחר שהתובענה הוגשה לבית המשפט, אולם בהינתן שכאמור, עוד בשנת 2017 הפנה הקיבוץ את התובעים לפעול במסגרת מנגנוני יישוב הסכסוכים בקיבוץ ובכך הביע נכונות והסכמה לפעול באמצעות אותם מנגנונים, אני סבור כי אין נפקות של ממש לעובדה שהחלטת ועד ההנהלה, המהווה יישום של אותה נכונות עקרונית מצד הקיבוץ, ניתנה לאחר פתיחת התובענה.

לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי בענייננו, אין מדובר במחלוקת המהווה עניין חוקתי מובהק, אף בהיותה קשורה לנושא של שיוך דירות ולכן, אין טעם מיוחד להותרת הדיון בתובענה בבית המשפט.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מתקבלת הבקשה.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"צ 44267-01-22 ספוז'ניקוב ואח' נ' חברה קדישא (גחש"א) רעננה ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת יסכה רוטנברג מבקשים 1. יפים ספוז'ניקוב 2. חיה לזר-נוטקין 3. אינה קון 4. ענת בית הלוי 5. סנדרה גרודנסקי רן ע"י ב"כ עוה"ד נריה הרואה וולריה פלקסברג משיבות 1. חברה קדישא (גחש"א) רעננה ע"י ב"כ עוה"ד אשר אקסלרוד ויעל זלינגר 2. חברת קדישא חיפה ע"י ב"כ עוה"ד שרון חכים 3. חברה קדישא - קרית מוצקין ע"י ב"כ עוה"ד יוסף דיין צדדים שלישיים 1. המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עוה"ד אמיר פרנקל ועוה"ד מנקוביצקי 2. המשרד לשירותי דת ע"י פרקליטות מחוז מרכז החלטה

הבקשה החלופית, להורות על פיצול הדיון והעברת הדיון בתובענה נגד משיבות 2 – 3 לבית המשפט המוסמך במחוז חיפה משיבות 2 – 3 טוענות, לחילופין, כי קיים שוני של ממש בינן ובין משיבה 1, וכי הגשת תובענה אחת נגד כל המשיבות תביא לסירבול ההליך.

בדיון שהתקיים הודיעו משיבה 1 וצדדים שלישיים כי אם תיתקבל הבקשה לעיכוב הליכים, מוסכם עליהם כי בשלב זה הבקשה למתן היתר למשלוח הודעה לצד שלישי לא תוכרע, ותוותר תלויה ועומדת עד לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט העליון.

...

על כן ובשלב זה הבקשה לפיצול ההליך נדחית.

הגעתי למסקנה כי יש לקבל את עמדת משיבה 1 וצדדים שלישיים, שכן מקובלת עלי הטענה כי להכרעת בית משפט עליון עשויה להיות השלכה אף על סוגיה זו. אציין כי התביעה הייצוגית נושא בר"מ בוגומולני היא תביעה נגד רשות, המועצה הדתית באר שבע, ואף הצדדים השלישיים הן רשויות.

תוצאה מכל האמור אני מורה על עיכוב הדיון בהליך זה עד לאחר הכרעת בית משפט עליון בבר"מ בוגומולני.

תמצית העירעור וההליכים שהתנהלו בו ביום 26.1.2020 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (להלן: "בית המשפט") בת"א 4713-10-15, במסגרתו חוייבה המערערת לשלם למשיב סך של 1,872,368 ש"ח בצרוף שכ"ט עורך דין בסך 284,787 ש"ח וכן החזר אגרה בצרוף הצמדה וריבית ממועד תשלומה ועד למועד מתן פסק הדין (להלן: "פסק הדין").

תביעתו הנזיקית של המשיב הוגשה מלכתחילה בבית משפט השלום ברמלה, ועם פתיחתה ביום 6.10.2015 שילם המשיב אגרה בסך 710 ש"ח. סכום זה, בצרוף ריבית רגילה, עומד על 747 ש"ח. יצויין, כי לבקשת המשיב הועבר הדיון בתיק לבית המשפט המחוזי מרכז, ובעקבות כך שילם המשיב ביום 11.2.2018 הפרישי אגרה בסך 489 ש"ח, אלא שבהחלטתו מיום 17.3.2020 קבע בית המשפט כי המשיב אינו זכאי להחזר של סכום זה. מכאן שנכון ליום 26.1.2020 היה על המערערת לשלם למשיב סך כולל של 2,157,902 ש"ח. בהתאם לפסק הדין היה על המערערת לשלם סכום זה תוך 30 ימים מיום שניתן, קרי עד יום 25.2.2020, שאם לא כן יישא הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ביום 18.3.2020 ניתנה החלטת בית המשפט העליון אשר קיבלה את הבקשה באופן חלקי וקבעה כך: "נוכח האמור אני מורה על קבלת הבקשה באופן חלקי, כך שהעברת יתרת הסכום שנפסקה לטובתו של המשיב בגין הנזקים שנגרמו לו תעוכב עד להכרעה בעירעור. לצד זאת, תשלום שכר הטירחה שנפסק לא יעוכב, ולמען הסר ספק, תשלום ההוצאות המשפט והחזר אגרה לא יעוכב גם הם. אין צו להוצאות." משהצדדים לא הגישו את הבקשה עצמה לעיכוב ביצוע, לא ברור כיצד בוצעה החלוקה בין הסכום שביצועו עוכב לבין סכום שכר הטירחה שביצוע לא עוכב.

...

אינני מקבל את טענת המערערת לפיה הייתה רשאית לשם את סכום פסק הדין עד יום 26.2.2020.

לאור החישובים אשר פורטו לעיל, ביום 26.8.2021 עמד חובה של המערערת כלפי המשיב על 75,263 ש"ח. לאור התוצאה אליה הגעתי, הרי שסבורני כי היה על כב' הרשמת לקבל באופן חלקי את בקשת המערערת בטענת פרעתי, ולקבוע את גובה החוב בתיק ההוצל"פ ליום 26.8.2021 על סך של 75,263 ש"ח כאמור.

מאחר ובמועד זה שילמה המערערת סך של 98,103 ש"ח, הרי שהיא שילמה ביתר סכום של 22,840 ש"ח. על המשיב להשיב למערערת סכום זה, בניכוי ההוצאות בסך 1,500 ש"ח אשר נפסקו על ידי כב' הרשמת במסגרת ההחלטה (בהם לא מצאתי להתערב), קרי סך של 21,340 ש"ח, בצירוף ריבית רגילה מיום 26.8.2021 ועד היום, ובסך הכל 23,096 ש"ח. סוף דבר הערעור מתקבל באופן חלקי, ואני מחייב את המשיב לשלם למערערת סך של 23,096 ש"ח, וזאת תוך 30 יום מהיום אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאור התוצאה אליה הגעתי, לפיה הערעור מתקבל באופן חלקי בלבד, אני סבור כי נכון לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' פורג) מיום 5.1.2023 בת"א 7681-01-18, בגדרה עוכב הדיון בהליך עד להכרעה בערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 48621-11-12 (ע"א 3126/22).

בתום הדיון ציין בית המשפט המחוזי כי למעשה התיק בשל לשמיעת הוכחות, אולם קבע כי בטרם יועבר לשמיעת הוכחות, ראוי לוודא כי הסוגיה שנדונה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אין בה כדי להשליך על ההליך הנוכחי, זאת על מנת להמנע מהכרעות סותרות.

...

בהסכמת פרי הגליל, בהחלטה מיום 20.9.2021, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה.

דיון הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ובתיקי בתי המשפט הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.