בקשת עיכוב הליכים וביטול עיקולים

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת היתנגדות לבצוע שטר (אשר לצידה הוגשו היתנגדות, בקשה לעיכוב הליכים ובקשה לביטול עיקולים).

...

עוד נתתי משקל משמעותי לכך שאין במסקנה זו כדי למנוע מהחברה או מהמבקש להגיש תביעה עצמאית כנגד המשיב, ככל שבידם עילה בדין לכך, כך שלגבי חלק הארי של הטענות אותן מבקש המבקש להעלות, אין בתוצאה אליה הגעתי כדי לחסום את דרכו (או את דרכה של החברה) לבית המשפט (ויוזכר כי המבקש ממילא ציין כי הוא מבקש להגיש תביעה שכנגד נגד המשיב).

מטעמים אלו, וגם בנותני דעתי לגישה המקלה יחסית הנוהגת בבחינת בקשות למתן ארכה להגשת התנגדות לביצוע שטר, סבורה אני כי הכף נוטה לדחיית הבקשה, והבקשה נדחית אפוא.

נוכח מסקנה זו, הבקשות הנלוות והנוספות אותן הגיש המבקש לאחר הגשת בקשת הארכה מתייתרות במסגרת הנוכחית (והבקשה לביטול העיקול תידון במסגרת הליך ההוצאה לפועל, ככל שהדבר יידרש).

לפני בקשה להארכת מועד להגשת היתנגדות ועיכוב הליכים וכן בקשה לביטול עיקולים.

...

כן הוסכם כי הנתבעת תשלם דמי שכירות בגין החודשים יוני יולי ואוגוסט 2021.

לא מצאתי תשובה הולמת מצד הנתבעת בעניין זה. לכאורה, די בכך כדי שהבקשה להארכת מועד ביחס לסכום זה תידחה, שכן לכאורה, גם ההתנגדות לגבי סכום זה דינה להידחות על הסף וזאת נוכח סעיף 6.3 להסכם השכירות, אשר אכן אוסר במפורש על קיזוז.

גם ההתכתבויות שצירפה הנתבעת לתשובתה לתגובה, כולן נערכו הרבה לפני הפינוי והרבה לפני שנמסרה האזהרה ואין ראיה או טענה למו"מ על חוב העבר בתקופה שלאחר המצאת האזהרה וגם לא בסמוך לפני כן. מה הדין אפוא? האם יש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות ואם כן האם בתנאים? בהתחשב מחד, בכך שלא ניתן נימוק ממשי לאיחור וסיכויי ההגנה נמוכים ביותר על גבול הגנת הבדים ומאידך בכך שמדובר בחוב על סכום מהותי (כ-225,000 ₪ נכון ל-15.12.21) והאיחור לא היה משמעותי מדי, אני סבור כי מן הדין ומן צדק להאריך את המועד להגשת ההתנגדות בכפוף להפקדת סכום החוב העדכני בהוצל"פ נכון לסמוך למועד הגשת ההתנגדות קרי, סך של 225,000 ₪.

ביום 9.12.2019 נעתרה כב' הרשמת טלמן-בולטין לבקשת היחיד והורתה על עיכוב הליכים למשך שלושה חודשים וכן על ביטול העיקול שהוטל על משכורתו.

...

בהקשר זה טען המערער כי כלל ההוצאות להן נדרש עומד על סך של 46,317 ₪ ומכאן שגם בטעם חלופי זה יש כדי להצדיק את הותרת הכספים בידיו, וששית, כי הפעולות בהן נקט המערער מנעו מהיחידים להבריח את הכספים, משכך ובהתאם לפסיקה הוא זכאי לתגמול בהיותו "נושה פעיל". ביום 8.11.2020 נעתר בית-המשפט קמא לבקשת הנאמנת והורה למערער להשיב את הכספים לקופת נושי היחידים.

משכך נראה כי בצדק קבע בית-המשפט קמא כי המערער לא עמד ברף ההוכחה הדרוש באופן המצדיק את דחיית טענותיו בעניין זה. עם זאת, אני סבורה כי יש טעם בטענת המערער לפיה טענתו לעניין תגמולו כנושה פעיל לא זכתה להתייחסות בהחלטת בית-המשפט קמא.

מבלי לקבוע מסמרות בשאלה העקרונית האם זכאי המערער לתגמול נוסף ומה מידת תרומתו ליתר הנושים, אני מורה על השבת התיק לבית-המשפט קמא אשר יכריע בטענות הצדדים בעניין זה בלבד.

סוף דבר אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות, למעט האמור בפסקה 33 לעיל.

ככל שבמסגרת ההיתנגדות הייתה התובעת מגישה בקשה לעיכוב הליכים או לביטול עיקולים, ניתן היה לידון בכך.

...

באשר לבקשה לסילוק על הסף – נחה דעתי שדין הבקשה להתקבל.

סיכום לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי שיש לסלק את התביעה על הסף.

תביעת התובעת נדחית.

מכל האמור, המבקשת עותרת לבית המשפט לביטול העיקולים שהוטלו על חשבונותיה בבנק לאומי לישראל בע"מ סניף 641 מספר חשבון עו"ש 1012344, בבנק הדואר מספר חשבון 30370786 ובבנק מזרחי טפחות בע"מ סניף 443 מספר חשבון עו"ש 378846, וכן לעיכוב יתר הליכי ההוצאה לפועל ובטול צו עיכוב יציאה מהארץ או הגבלת דרכון ככל שהוטלו וזאת תוך הטלת הוצאות שכ"ט עו"ד ומע"מ על המשיבה.

...

מן הכלל אל הפרט: לאחר עיון בטענות המבקשת ולאחר עריכת איזונים בין טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

אך על מנת שלא לחסום את דרכה של המבקשת מלהשמיע התנגדותה נוכח טענותיה כי אינה חייבת סכום זה למשיבה, והואיל ולכאורה שטר החוב לא נערך לפקודתה של המשיבה כי אם כנגד צד ג' שלא בררו כיצד סוחר שטר החוב לידיה שהינן טענות הגנה הראויות להתברר, אני מורה כי על ביטול העיקולים שהוטלו על חשבונותיה בבנק לאומי לישראל בע"מ סניף 641 מספר חשבון עו"ש 1012344, בבנק הדואר מספר חשבון 30370786 ובבנק מזרחי טפחות בע"מ סניף 443 מספר חשבון עו"ש 378846, וכן לעיכוב יתר הליכי ההוצאה לפועל שננקטו בתיק וביטול צו עיכוב היציאה בכפוף להפקדת סכום של 3,500 ₪ בקופת בית משפט בתוך 30 יום.